שיגרו אישיבה נכנס רשמית לתפקידו כראש ממשלת יפן ביום שלישי השבוע, והחליף בתפקיד את חברו למפלגה פומיו קישידה, שהתפטר בין היתר בגלל סקרים שהראו שיעורי תמיכה נמוכים למפלגת השלטון הליברל-דמוקרטית. עם זאת, חילופי הגברי בקושי מבשרים על שינוי משמעותי. בדומה לקישידה, אישיבה הוא דור שני לנציגי המפלגה הליברלית-דמוקרטית (LDP), שנשארת בשלטון. המפלגה מושלת ביפן במשך כל 69 השנים האחרונות מלבד ארבע, ולדברי מומחים יכולתה להישאר בשלטון ייחודית אפילו בהשוואה לדמוקרטיות פרלמנטריות אחרות.
ביפן מתקיימות בחירות סדירות, חופשיות והוגנות, ולפי מכון המחקר פרידום האוס מוושינגטון היא דמוקרטיה חזקה שבה זכויות פוליטיות וחירויות האזרח מכובדות בדרך כלל. אך המבקרים ופעילי זכויות האזרח אומרים כי השלטון המתמשך של המפלגה וחולשתן של מפלגות האופוזיציה הם פגמים חמורים בדמוקרטיה היפנית, המעוררים שאלות על חוסנה ועל כוח השפעתם של הבוחרים במדינה.
ביום שני הכריז אישיבה על הקדמת הבחירות לבית הנבחרים התחתון – הגוף הנבחר החזק ביותר בפרלמנט היפני. הבחירות יתקיימו ב-27 באוקטובר, שנה מוקדם מהמתוכנן, כדי שהציבור יוכל להבהיר את דעתו על מפלגת השלטון. בה בעת, ההצבעה יכולה גם לחזק מחדש את כוחו של המפלגה.
"מומחים מערביים תמיד מתעלמים מיפן כשהם מדברים על הידרדרות בדמוקרטיות", אמר קואיצ'י נקאנו, מומחה למדעי המדינה ועמית ובתוכנית וות'רהד ליחסי ארה"ב-יפן באוניברסיטת הרווארד, "אבל גם במקרה של יפן אפשר להעלות ברצינות את השאלה אם היא כיום עדיין דמוקרטיה אמיתית במובן כלשהו".
המפלגה הליברל-דמוקרטית ערכה בשבוע שעבר הצבעה לבחירת מנהיגה החדש, שכך נבחר לראש הממשלה. סקרים העלו ביחס לתשעת המועמדים שהתמודדו לתפקיד כי אישיבה נמצא בעמדה הטובה ביותר לשכנע את הציבור שמפלגת השלטון ראויה לאמונם פעם נוספת.
הסיבה לכך היא שאישיבה, נבחר ציבור בולט כבר 28 שנים, ידוע כמבקר חריף של המדינאים בוותיקים במפלגתו, וכן של עמדותיה בתחומים מסוימים. "אני רוצה ש-LDP תהיה מפלגה שמצייתת לחוקים, שמגינה על יפן ועל העם", אמר אישיבה לאחר ניצחונו, והבטיח להחזיר למפלגה את אמון הבוחרים.
נאקאנו, מבקר ותיק של מפלגת השלטון, לא משוכנע. הוא אומר שניצחונו של אישיבה אינו משנה את העובדה שמפלגה אחת נמצאת בשלטון קרוב לשבעה עשורים, וכי מנהיג המדינה – שבה מתגוררים 125 מיליון תושבים – נקבע רק על ידי חברי המפלגה, שמהווים רק אחוז בודד של האוכלוסייה.
אין חלופה אחרת
המפלגה הליברל-דמוקרטית עלתה לשלטון ב-1955 בתמיכתה של ארצות הברית, שנתנה בחשאי כסף למפלגה ולחבריה בשנות ה-50 וה-60 כחסם נגד התפשטות הקומוניזם באסיה במהלך המלחמה הקרה. באותה עת צפון-קוריאה כבר היו מדינות קומוניסטיות.
פלגים שמרניים אחדים התמזגו כדי ליצור את המפלגה ולבלום את עלייתה של המפלגה הסוציאליסטית של יפן, שאהדה הייתה לנתונה לאידיאלים הקומוניסטיים ולפי גורמים בוושינגטון ניהלה קשרים עם מוסקבה. מאז היא התנפחה למפלגה רחבה שחבריה קשורים זה לזה באופן רופף סביב האמונה בשמרנות חברתית ומדיניות ביטחונית עוצמתית. מאז ייסודה קידמה המפלגה את תיקון הסעיף בחוקה הפציפיסטית של יפן, שנכתבה לאחר מלחמת העולם השנייה, האוסר באופן רשמי על ניהול מלחמה – אידיאל שהיה המורשת של העבר האימפריאלי האכזרי של יפן.
המפלגה כוללת כעת מגוון רחב של אידיאולוגיות – מניצים ביטחוניים ולאומנים ימניים ועד שמרנים מתונים. אחד מראשי הממשלה הקודמים מקרב המפלגה התלונן בפומבי שנשים בעמדות שלטון "מעצבנות", בעוד שאחד המתמודדים נגד אישיבה היה השר הראשון בממשלה שלקח חופשת לידה.
לדברי יו אוצ'יאמה, פרופסור למדעי המדינה בברית הספר לאמנויות ומדעים של אוניברסיטת טוקיו, יכולתה של המפלגה להכיל קשת רחבה של דעות נתנה לחבריה מקום להביע בקול רם את חילוקי הדעות שלהם, במקום לגרום לה להתפצל. "הם לא מתפרקים בגלל הגמישות שלהם, וזו החוזקה שלהם", אמר אוצ'יאמה.
אחיזתה של המפלגה בשלטון כה איתנה עד שמפלגות האופוזיציה כלל אינן יכולות לגבור על היתרון שלה, והן נותרות חלשות ומפולגות, אמר שירו סקאייה, מומחה לפוליטיקה יפנית בבתי הספר לתארים מתקדמים למשפט ופוליטיקה באוניברסיטת טוקיו, "יש הרבה אנשים שאינם מרוצים מהמפלגה בעת הנוכחית, אבל קשה למצוא חלופה אחרת כשזה מגיע להצבעה בפועל".
ב-1993 הודחה המפלגה מהשלטון לשנה אחת על ידי מפלגות האופוזיציה, וב-2009 עד 2012 שלטה ביפן המפלגה הדמוקרטית. הציפיות היו גבוהות אז, אבל כהונתה של המפלגה הדמוקרטית לא עמדה בציפיות – בעיקר בגלל בעיות כלכליות וניהול שגוי של תגובת הממשלה לרעידת האדמה והצונמי בפוקושימה ב-2011, שגרמו להיתוך גרעיני בכור המקומי.
שלוש שנות כהונתם של הדמוקרטים יצרו רושם שמפלגות האופוזיציה אינן כשירות לאחוז בשלטון כמו המפלגה הליברל-דמוקרטית, הסביר אוצ'יאמה, "והן לא התאוששו מהפגיעה במוניטין שלהן. אחרי ששלטונן הסתיים במהומה נוצר חוסר אמון משמעותי כלפיהן, שעדיין נמשך. במקביל, היעדר האמון במפלגת השלטון לא תורגם לאמון במפלגות האופוזיציה".
יושיהיקו נודה, נשיא המפלגה הדמוקרטית-חוקתית של יפן, המתמודדת העיקרית של מפלגת השלטון, אמר בהצהרה לתקשורת כי מפלגות האופוזיציה צריכות לשפר את התקשורת והתיאום ביניהם, "והכי חשוב, להסכים שהחלפת הממשלה היא הרפורמה הפוליטית הגדולה ביותר".
ניכור מהעם
בשנה שבה מנהיגים רבים ברחבי העולם הוחלפו על ידי בוחריהם, הסקרים מורים כי גם היפנים רעבים לשינוי במנהיגות. הבחירות הקיץ לתפקיד מושל טוקיו הדגישו את הרגש הזה, כאשר מועמד עצמאי לא ידוע, שינג'י אישימרו, ניהל מאבק מפתיע נגד המושלת המכהנת, יוריקו קויקה, שהתמודדה על כהונתה השלישית. קויקה אומנם ניצחה, אבל פרשנים סבורים שהתמיכה שגרף אישימארו - במיוחד בקרב מצביעים צעירים יותר, שנמשכו לתחכום שהפגין במדיה החברתית ולמסרים הברורים שלו – הצביעו על כך שהציבור מעוניין בפרצופים חדשים.
הדומיננטיות של מפלגת השלטון תרמה לאדישות הבוחרים, במיוחד מצד אזרחים צעירים שאינם מרגישים שקולם נשמע או שהקולות שלהם חשובים, אמרה מומוקו נוג'ו מ-No Youth No Japan, ארגון אזרחי המתמקד במעורבות פוליטית של בני נוער, התומך במינוי מועמדים בני דור Y ו-Z לתפקידים ממשלתיים. הרוב המכריע של החברים בממשלות הלאומיות, האזוריות והמקומיות הם בני יותר מחמישים, כך על פי דו"ח של הארגון של נוג'ו.
"רבים מהצעירים בשנות ה-20 לחייהם באמת נאבקים כדי לשמור את הראש מעל המים, והמציאות שהם מתמודדים איתה הרבה יותר קשה ממה שמדמיינים הדורות המבוגרים יותר", אמרה נוג'ו. לדבריה, היא שומעת באופן קבוע מצביעים צעירים יותר שאומרים שאכפת להם ממטרות פרוגרסיביות כמו זכויות אדם, שוויון מגדרי או זכויות להט"ב – אבל שהם לא רואים את האינטרסים שלהם ממומשים על ידי מפלגת השלטון.
היעדר הגיוון ב-LDP – שם נשים מהוות פחות מ-10 אחוזים מחברי הפרלמנט – תורם לניכור הבוחרים, אמרה נוג'ו. למרות שהיו שתי מועמדות במרוץ לראשות המפלגה בשבוע שעבר, אף אחת מהן לא בולטת בתמיכתה בשוויון מגדרי, אמרה נוג'ו והוסיפה שגיוון מגדרי אמיתי אצל חברי הפרלמנט "ייקח הרבה זמן".
סקרים מראים שהבוחרים מסתייגים גם משושלות משפחתיות של פוליטיקאים, הנפוצות ביפן. יותר ממחצית מראשי הממשלה ב-30 השנים האחרונות ירשו את תפקידיהם בפרלמנט מאבותיהם – כולל אישיבה וקישידה. השכיחות של פוליטיקאים יורשים הגיעה למוקד השיח במהלך המרוץ לראשות הממשלה החודש, כאשר שינג'ירו קואיזומי, בנו של ראש ממשלה פופולרי לשעבר ודור רביעי ל-LDP, הפך לאחד מהמועמדים המובילים.
"מנהיגים רבים שמגיעים ממשפחות מיוחסות של פוליטיקאים אינם מבינים את הפערים ההולכים וגדלים בחברה היפנית", אמר יאיו אוקאנו, פרופסור לתיאוריה פוליטית באוניברסיטת דושישה בקיוטו, "מה שמקשה על הבוחרים להרגיש שמנהיגיהם מבינים את דאגותיהם היומיומיות". אוקאנו דוגל בהטלות מגבלות על מועמדים המגיעים ממשפחות של פוליטיקאים. "יש כל כך הרבה שושלות של פוליטיקאים כי כל כך קל להם לנצח", אמר אוקאנו. "אנחנו צריכים ליצור סביבה שבה למועמדים בעלי רקע רגיל שלא נהנים מגיבוי של הוריהם יש סיכוי לנצח".
