שנת תשפ"ד תיזכר על ידי ישראלים רבים כשנה הקשה ביותר בחייהם. מאות מיזמים קמו במטרה לחזק את משפחות החטופים, לנחם את משפחות הנופלים, לתמוך בלוחמי צה"ל, אך נדמה כי שום דבר לא באמת הצליח לגעת בהם כמו שהמוזיקה והיצירה הישראלית עשו.
ואיך לא? מאז ומתמיד המוזיקה מלווה כל רגע משמעותי בחיינו, וכך גם עשתה בשנה האחרונה. בין קרב לקרב, בין הסלמה להסלמה, בין עסקה לכמעט עסקה – המוזיקה הייתה שם עבורנו. היא הייתה שם ברגעי הייאוש וברגעי התקווה. היא הייתה שם כדי לנחם אותנו, לעודד אותנו, לרגש אותנו, לשמח אותנו, לחזק את רוחנו או להיפך, לתת לגיטימציה לעצב הכי העמוק שלנו. לתחושות הכי קשות.
הפלייליסט של עם ישראל השתנה בשנה האחרונה: הוא נעשה הרבה יותר נוסטלגי, הרבה יותר שורשי ובכלל – הרבה יותר ישראלי. באותם המצעדים שעד לא מזמן כיכבו בהם טיילור סוויפט והארי סטיילס, מככבים היום עשרות זמרים ישראלים מוכשרים. חלקם פרצו לתודעה בעקבות השבת השחורה. חלקם נעלמו מאור הזרקורים במשך עשרות שנים ועשו קאמבק ענק. חלקם תמיד היו שם, הם לא זזו לרגע, ופשוט המשיכו לעשות את מה שהם יודעים לעשות הכי טוב – לספר את הסיפור ישראלי דרך היצירה שלהם. יצירה שהיא כולה תוצרת הארץ.
במשך שנה שלמה כל תחנות הרדיו בישראל ניסו לזהות את המנון המלחמה. עשרות שירים כבר הוכתרו, זכו לטייטל הספק נחשק, אבל האמת היא שהפסקול של מלחמת חרבות ברזל מורכב לא מהמנון אחד, אלא מהרבה מאוד שירים שרק יחד נותנים ביטוי לקשת הרגשות הישראלי. לכן, ריכזנו עבורכם את אותם השירים שבלעדיהם שנת תשפ"ד הייתה נראית (או נשמעת) אחרת לגמרי. חלק מהשירים נכתבו לפני השבעה באוקטובר, אבל בעקבות הטבח קיבלו משמעות נוספת, וחלק נכתבו אחרי מתקפת החמאס, במטרה לתת ביטוי לאירוע המטלטל שהחברה הישראלית כולה חוותה באותה השבת השחורה.
אי אפשר שלא להתחיל משירו האופטימי של יגל אושרי, "לצאת מדיכאון", שנכתב לפני המלחמה והתפוצץ בטיקטוק ימים ספורים לאחר שהמערכה החלה. "גם בשעות החשוכות של הלילה \ תמיד יהיה כוכב קטן שיאיר לך \ את עצמך את הדרך הביתה \ תמיד זה הכי חשוך לפני הזריחה", שר יגל הצעיר. השיר כיכב במצעדים במשך חודשים ארוכים, זכה למילוני צפיות והפך לטרנד מרגש ברשת כשמאות לוחמים חזרו לביתם מהשטח והפתיעו את הוריהם על רקע צלילי הפזמון. ובכן, למרות שהרכבות שדוהרות עד אוסטרליה לא קשורות בשום צורה לתנועה ההפוכה שאנו עדים לה – עלייתם ארצה של אלפי יהודים מהתפוצות – אין ספק כי שירו של אושרי השאיר חותם בליבם של ישראלים רבים בשנה הקשה בחייהם.
גם עדן גולן פרצה לחיינו השנה, לאחר שזכתה בכוכב הבא לאירוויזיון ויצגה אותנו בגאווה על הבמה הגדולה והאנטישמית ביותר באירופה. שירה "הוריקן" נכתב על ידי קרן פלס, אבי אוחיון וסתיו בגר, ועוד לפני שראה אור, הוא הצליח לעורר סערה גדולה. בגלגולו הראשון, "הוריקן" היה בכלל "אוקטובר ריין", אך נפסל על ידי הוועדה השופטת בשוודיה כי התייחס באופן גלוי לטבח השבעה באוקטובר. השיר עבר שינויים קוסמטיים קטנים, אושר על ידי הוועדה, השתתף באירוויזיון וכבש את אירופה כאשר הגיע למקום החמישי והמכובד. "הוריקן" מספר על הטראומה שחוותה החברה הישראלית כולה באותה השבת השחורה. "אני עדיין מרוסקת מההוריקן הזה", שרה עדן בשם אותן המשפחות שאיבדו את היקר להם מכל ועדיין לא הצליחו לקום מהשבר.
עם זאת, חשוב לציין: לא כל שירי המלחמה מדברים על אובדן ועל כאב. להפך, הרבה מאוד שירים שהפכו להמנון, דווקא נותנים ביטוי לצד הלוחמני יותר של החברה הישראלית. "חברו דרבו" של נס וסטילה היא רק דוגמה לכך. "לוחמים, לוחמות, דובדבן ומג"ב, קרקל, ברדלס \ הבאנו את כל הצבא עליכם ונשבע לא תהיה מחילה", שר הצמד ומתכוון לכל מילה. מבחינתם של אלפי לוחמים שנכנסו לעזה במטרה להביס את האויב, זהו ההמנון האמיתי של מלחמת חרבות ברזל. "כל היחידות בצה"ל באים לחרבו דרבו על הראש שלהם, וואי וואי", מה שנקרא.
מי שפחות מתחבר לז'אנר, אבל דוגל באותה הלוחמנות הפטריוטית הגאה, בחר לעצמו המנון אחר – כל כך שונה וכל כך דומה: "לא תנצחו אותי". שירו העל זמני של יהורם גאון הצליח להרים את רוחם של אלפי ישראלים, בכל הגילאים ומכל המגזרים. שיר שהוא קונצנזוס, בדיוק כמו מי ששר אותו. "פתאום זה בא ומתבהר \ ולעצמי אני אומר \ לא תנצחו אותי \ לא מנצחים אותי כל כך מהר", כתבה והלחינה נעמי שמר האגדית לרגל חגיגות יום העצמאות של שנת 1984. ארבעים שנה אחרי, הטקסט שלה חי, בועט ועדיין כל כך רלוונטי.
גם השירים "יהיה טוב" של יסמין מועלם ו"הנה ימים באים" של אילנית מספרים את אותו הסיפור, אבל מפרספקטיבה שונה. "בסוף יהיה טוב \ הפרחים ישובו לפרוח \ תראה שיהיה טוב \ גם אם יש עוד דרך לעבור \ בסוף יהיה טוב", שרה הזמרת הצעירה. "הנה ימים באים \ ימים טובים ימים רעים \ הו מה עצוב ומה נעים \ להתראות \ הנה האור חוזר \ ציור של יום חדש גוזר \ אל מול עיני פרחים שוזר \ אני רוצה לחיות", משיבה הזמרת הוותיקה. שתיהן מאמינות שהטוב עדיין קיים, שהוא מסתתר ממש מאחורי הפינה, אולי מחכה לנו שם, אבל הוא לא נעלם. שירה של מועלם יצא חודשים בודדים לפני שפרצה המלחמה והפך באופן טבעי להמנון. שירה של אילנית יצא בשנת 1978 וממש קם לתחייה לאחר שהמלחמה החלה – תופעה מרגשת שמוכיחה שוב ושוב שלמוזיקה טובה אין תאריך תפוגה.
גם שירו של שלמה ארצי, "אנחנו לא צריכים", חזר למצעדים 54 שנים לאחר שיצא לראשונה. במיוחד, הפזמון המצמרר הפך לאקטואלי מתמיד. "את הגשם תן רק בעיתו ובאביב פזר לנו פרחים \ ותן שיחזור שוב לביתו \ יותר מזה אנחנו לא צריכים", שר ארצי ב־1970 ושר ארצי שוב ב־2024. הכאב הוא אותו כאב, התקווה היא אותה התקווה. השיר הפך להמנון עבור משפחות החטופים, אבל הוא לא היחידי. שירים רבים, ישנים וחדשים, שעוסקים בשיבה הביתה, נתנו קול וביטוי לתחושותיהם של כל מי שיקיריהם עדיין מוחזקים בשבי החמאס.
"לחזור הביתה" של קרן פלס ו"הביתה" של ירדן ארזי, לדוגמה. ועוד: Bring you home של תמיר גרינברג ו־ Come Back Home של נגה ארז. כל השירים מספרים את אותו הסיפור – מסע של אדם רחוק שרק חולם לשוב למקום הבטוח והמוגן. לשוב הביתה. באותה ההשראה, אבל יותר מכל שיר אחר אולי, "תחזור" של רוני דלומי הצליח לתאר את כמיהתם של משפחות החטופים לחבק שוב את יקיריהם. "תחזור, תחזור היום \ כל כך רציתי שתגיע \ הלוואי תבוא בלי להודיע עוד היום \ אני מגדל של אור \ ממרחקים ששוב תופיע \ הלוואי תבוא בלי להודיע עוד היום", כתב עידן רייכל לפני שפרצה המלחמה, כשעוד לא ידע ששירו יהפוך להמנון העצוב של מאות משפחות כואבות.
באופן מפתיע ולא מתוכנן, גם הרפרטואר המרגש והמרשים של מירי מסיקה סיפק לא מעט שירים שקיבלו משמעות נוספת, אולי אחרת, בצל המלחמה. "שיר תקווה" לדוגמה או "באה אליכם", אבל יותר מכל שיר אחר "יש לך אותך" הפך להמנון של ממש. ישראליות רבות שיתפו כי בשבעה באוקטובר הקשיבו לשיר של מסיקה בלופים כשהתחבאו במיגוניות וחששו על חייהן. אימהות שכולות סיפרו שבניהם הלוחמים הקדישו להן את השיר הזה לפני שנכנסו לעזה. שורדי נובה טענו שברגעים הקשים ביותר שיננו את מילות השיר כמו תפילה. "לכי עכשיו לזרוח כמו שמש \ יש לך כנפיים תעופי רחוק \ לכי עכשיו בלי פחד, ואם זה יכאב קצת \ מנגינה שכתבתי תחזיק לך את היד \ וגם אם תהיי שם לבד, לבד כל כך \ תדעי שתמיד יש לך אותך". בשונה מכל המנון אחר של מלחמת חרבות ברזל, ל"יש לך אותך" יש תקפיד אחר: לא לנחם, לא לשמח, לא לדרבן, אלא להעצים.
מירי מסיקה גם חתומה על אחד השירים היפים ביותר שיצאו השנה. "הו ארצי מולדתי" נכתב בצל השבעה באוקטובר ומתייחס למלחמת חרבות ברזל, אך מספר בעצם על האהבה העמוקה שמחברת את עם ישראל לארץ ישראל. אהבה שלא פעם עלתה בדם, אך שמעולם לא הייתה חזקה יותר. "הו ארצי מולדתי הלוואי והיה פה אחרת \ בדרכך את אומרת קשה לי מאוד \ האדימה אדמה את טובי הבנים את אוספת \ חלקם עכשיו סיימו רק בית ספר \ חלקם הלכו רק לרקוד \ והחיוך שלך ישוב ואיתו שלנו גם \ איך תמיד את למרות הכל \ איך תמיד את לעולם \ ואת יפה לי בטירוף \ אני אוהבת אותך קטנה \ געגוע לתמימות \ דמעות נופלות על החומה". אהבה מהולה בכאב, בעצב, בשמחה, בתקווה. סיפורו הנצחי של עם ישראל.
ואפרופו עם ישראל, אי אפשר שלא לציין את שירו "עם ישראל חי" של איין גולן. שיר שהפך ללהיט היסטרי כאילו הביטוי "עם ישראל חי" מעולם לא נשמע לפני. ובכן, מתברר שיש לפחות שישה שירים שנקראים כך, אבל הטיימינג המדויק וההבנה הפשוטה שבעת משבר עם ישראל זקוק לאחז באמונה, גרמו לכך שדווקא גרסתו של אייל גולן היא זאת שתצליח יותר מכל גרסה אחרת. עד כדי שכבר אי אפשר לדמיין חתונה ישראלית בלי ההמנון "עם ישראל חי אם לא נשכח תמיד להיות מאוחדים \ עם ישראל חי בעליות בירידות גם בשעות הכי קשות \ ה' קדוש ברוך הוא שומר עלינו אז מי יכול עלינו \ כי אין לנו עוד מדינה \ תעשה שלום בנינו ושמור על ילדינו \ כי לא אבדה האמונה".
עוד שיר שהפך ללהיט כנגד כל הסיכויים הוא "איפה הייתם בשביעי לעשירי" של פנינה רוזנבלום. שיר שנכתב במטרה הברורה להפוך להמנון המלחמה ואיכשהו באמת הפך לכזה. אולי הטקסט שלו פחות מתוחכם מטקסטים אחרים שנכתבו ברוח התקופה, הביצוע הווקאלי בוודאי לא משמיט לסתות, אבל אם כל ישראלי מכיר היום את שירה של פנינה זה אומר שהוא באמת עונה על צורך בסיסי לדבר על הכאב באופן פשוט, ישיר ונגיש. "איפה הייתם בשביעי לעשירי ולמה זה קרה \ את הכל עוד נדע \ האשמים ילכו הביתה במהרה, עכשיו הזמן להתאחד לומר תודה \ תודה ללוחמים, תודה למשפחות תודה לעם נפלא, תודה לבורא עולם \ להשיב את החטופים במהרה, עכשיו הזמן \ לא מחכים דקה". מה צריך יותר מזה? בהמנון של פנינה יש הכול: זעם, אמונה, אחדות, לוחמנות, הודיה, תקווה, אמפתיה וגם כמות נדיבה של תמימות שמחמיאה ליצירה.
וישנם גם שלושה שירים שלא הפכו ללהיט, שלא זכו במיליוני צפיות, אבל שבהחלט ראויים לכך. שירים מרגשים מבית היוצר של משפחת גרינגליק המופלאה: משפחתו של סרן שאולי גרינגליק ז"ל, גיבור ישראל, שנפל בקרב ברצועת עזה וחלם להיות זמר. מיכל, אחותו הגדולה של שאולי, זמרת מוכשרת בפני עצמה, הוציאה לאחרונה שני סינגלים שמסכמים בצורה אולטימטיבית את השנה הקשה שעברה על עם ישראל.
"אולי תשמע" הוא הסינגל הראשון שמיכל הוציאה והקדישה לאחיה. "היי, ביקשתי לדבר איתך, אולי תשמע? \ הכאוס, הייאוש, עושים בי מלחמה \ משחקים לי בנשמה \ כל מילה קורעת את הלב והנייר, מנסה בכוח לשחזר את שעבר \ כל עוד הכאב נשמר, זה לא נגמר". שיר שמבטא את הכאב העצום שחוות המשפחות השכולות. הגעגוע ששורף להן את הנשמה. "אולי תשמע" היא גם קריאה וגם בקשה למי שכבר איננו לא להיעלם לגמרי.
הסינגל השני שהוציאה מיכל הוא "יש פה מקום", המתאר את החוויה האישית שלה כאשת מילואימניק. "איך אפשר לעזור לך אהובי? \ השמיים נופלים ואיתם גם אני \ יושבת מולך, מכירה כבר כאב מקרוב \ בתוך העיניים שלך יש חלל \ תגיד לי מה בך נפער? זה בסדר אני כאן, לא נבהלת, לא אשאיר אותך מאחור \ יש פה מקום איתך יד ביד גם היום \ יש בי כוחות בשביל שנינו לחלום גם בתהום \ יש צחוק מתגלגל ופתאום \ אפשר שוב לראות קצת שמיים ולנשום". טקסט עדין ובו זמנית עוצמתי מאוד שאלפי נשים צעירות יכולות להזדהות אתו. ואולי גם לשאוב ממנו השראה.
הסינגל השלישי והאחרון הוא בהשתתפותה של מיכל, אבל מי שחתום עליו זה אחיה המוכשר דניאל. הגרינגליק הצעיר של המשפחה הביא את ארבעת אחיו לאולפן ההקלטות ויצר עבורם שיר פופ שבו כל אחד מהם בא לידי ביטוי בשל יכולותיו הווקאליות הייחודיות. גם שאולי הספיק להקליט איתם לפני שנפל בקרב, וקולו המצמרר נותן ערך מוסף ליצירה כולה. "הדרך אלייך" הוא שיר אהבה קליל עם קצב מתוק וממכר, שלא מתיימר להפוך לפסקול של שום דבר ודווקא בגלל זה מצליח לגעת הכי עמוק בלב שלנו. בתקופה כה סוערת, הסינגל של דניאל משרה עלינו קצת נחת ושלווה. בסוף, זה כל מה שאנחנו צריכים.
