כשהוא לוגם קפה מול טלוויזיה מטושטשת כשעשן שחור עלה מההריסות הסמוכות, עלי מחמוד, בן 63, סיפר על ליל התקופות בפרבריה הדרומיים של ביירות. "היינו בבית הקפה כששמענו את הפגיעות", הוא אמר היום (א') בבוקר. "הוצאנו את המשפחות שלנו מהפרבר לעיר. פחדנו כמו כולם". מחמוד אמר שהוא חזר לראות באיזה מצב נמצא ביתו, ולאסוף כמה חפצים עבור קרובי משפחה שישנים כעת ברחוב.
רבים מ-850,000 תושבי פרבר הדאחייה, המעוז של חיזבאללה בביירות, נמלטו מבתיהם מאז שהגבירה ישראל את התקיפות האוויריות שלה ב-23 בספטמבר. אבל בכל בוקר, לאחר התקיפות האוויריות, מראה של חיים נורמליים חוזר לכמה שעות לפני שהתקיפות מתחילות שוב. תושבים חוזרים ברגל או בקטנוע מאזורים אחרים בבירה שבהם חיפשו מקלט, שם הם ישנים לעתים קרובות בחוץ.
היום בבוקר, התושבים אספו חפצים מבתיהם ועאכו קניות במחנויות הקטנות כשמל"טים ישראלים זמזמו בקול רם ממעל. אנשים שעברו ליד נמל התעופה של ביירות בדרום העיר נתקלו בענני עשן שחור וריח של שריפה.
"הלילה הכי אלים"
בכביש הישן של נמל התעופה, ציר תנועה חשוב שכולם מנסים כעת להתחמק ממנו, עבדו טרקטורים לפינוי ההריסות. בפרבר אחר דרומית לבירה, הבעלים של חנות הירקות מהדי זייטר, בן 60, אמר שהוא ומשפחתו לא ישנו כל הלילה אבל ישארו במקום. "התקיפות היו כמו רעידת אדמה. בכל פעם שהם הפציצו, הבניין שלנו רעד", אמר. "זה היה הלילה הכי אלים… היו תקיפות בכל מקום", אמר. בסביבות השכונות הדרומיות של ביירות כולם מספרים את אותו הסיפור.
במהלך המלחמה בין ישראל לחיזבאללה ב-2006, מטוסי קרב ישראליים תקפו את המפקדות של חיזבאללה, כך שהתושבים ידעו להתרחק מהאזור שלהן. אבל שום מקום לא נראה בטוח עכשיו. ניתן לראות ערמות של פסולת, מבנים שקרסו וחנויות סגורות בכל רחבי השכונות הדרומיות של ביירות.
ההסלמה האחרונה דחפה למעלה ממיליון בני אדם לברוח מבתיהם, לפי נתוני ממשלה. גם סלמה סלמאן בת ה-30 ואמא לילדים בין העקורים. "בילינו את הלילה בסלון יופי בבעלות אחת מחברותיו של אבי", אמרה וחיבקה את בנותיה התאומות בנות השבע. "זה סיוט אינסופי".
