הידיעה לפיה מפקד פיקוד צפון האלוף אורי גורדין הנחה את ראשי הרשויות המפונות בצפון להתכונן לחזרה ליישובים המפונים לאחר סוכות תפסה את התושבים המפונים בהפתעה. אחד מהם הוא משה גבאי, תושב שלומי שחזר לאחרונה ליישוב הצפוני לבדו, בלי משפחתו.
"מהבוקר יש פה פיצוצים חזקים מאוד", הוא מספר. "כל הלילה לא ישנתי. גם עכשיו, בכל רגע אני קופץ לממ"ד. הכול רועש מירי שלנו ומירי של חיזבאללה. כל הזמן יש פה שיגורים ויירוטים". ובכל זאת, הוא מציין בהקלה, "למזלנו ההר מגן עלינו והכול עובר מעלינו".
הוא סקפטי לגבי היתכנות החזרה של כלל התושבים לאחר החגים: "זה לא נשמע לי סביר. קשה לי להאמין שדבר כזה יכול לקרות, אולי רק אם ארה"ב וצרפת יתערבו ויכריחו את ישראל וחיזבאללה להגיע להסכם. יש עדיין מנהרות רבות ועוד תשתיות של חיזבאללה ממש פה לידינו. חלק מהשכונות של שלומי הן סמוכות גדר, ממש נושקות לגבול. אז זה או שמחזירים את כולם או שלא מחזירים אף אחד. אי אפשר לעשות איפה ואיפה".
גבאי מדגיש שהרצון לחזור הביתה קיים: "אם יגידו שחוזרים, המשפחה תחזור. אנחנו לא מפחדים, ואנחנו רוצים כבר לחזור הביתה לחיים שלנו ולעבודה", אבל מציב תנאי ברור: "רק אחרי שיהיה שקט ונרגיש ביטחון מלא. לא נחזור עוד פעם למציאות הביטחונית שהייתה לפני המלחמה".
הדיבור על החזרת התושבים המפונים לבתיהם באה על רקע הרחבת התמרון הקרקעי של צה"ל בדרום לבנון, במהלכו נכנסו בימים האחרונים ארבע אוגדות סדירות ומילואים והחלו לטהר את הכפרים השיעים בקרבת הגבול מנשק ומחבלים ולפגוע בתשתיות שבנה חיזבאללה לטובת התוכנית לכיבוש הגליל. לפי הדיווחים, האלוף גורדין נפגש אתמול (שני) עם ראשי רשויות והודיע להם כי בעקבות הפגיעה בחיזבאללה, חלק מהתושבים המפונים יוכלו לשוב לבתיהם אחרי חג הסוכות, אך לא נאמר כמה ימים אחרי. לפי ההערכה, מדובר בתושבי היישובים המרוחקים מהגדר ולא באלו הסמוכים לה ובגזרתם עדיין מתחוללת לחימה ותמרון קרקעי.
"לצערי, זה ממש 'דיבורים כמו כחול ואין מה לאכול'", אומרת שיבולת שופט אדלמן, תושבת קיבוץ ראש הנקרה, יישוב סמוך גדר שלא צפוי לחזור בקרוב, "אין בעיה לדבר, הכול בסדר, אבל אני לא מסרבת ליפול למקום הזה שבו כל דיבור יוצר ציפייה. כמו כולם, גם אני רוצה לחזור הביתה ומחכה שזה יהיה ממשי, ועד אז אני משתדלת לחיות בהווה ולעשות מעשים טובים כדי שנגיע לרגע החזרה הביתה".
אחרי 45 שנות מגורים בקיבוץ, המעבר למלון המפונים לא היה פשוט, אבל היא מספרת על קהילה שהתפתחה במקום: "השתדלנו ליצור במלון משהו חלופי. אנחנו מציינים את כל החגים יחד. יש חוגים והרבה אנשים דואגים לפעילות ועשייה, כל אחד בתחום התנדבותו. בסופו של דבר, למרות הקושי, עיקר הדאגות שלנו, כמו של שאר ארחי ישראל, מופנות לצפון ולדרום. הפינוי שלנו התארך הרבה מעבר למה שחשבנו. לכן עכשיו אני מעדיפה לא לצפות ולא להתאכזב, ואז כשזה סוף סוף יקרה ויגידו שאפשר לחזור הביתה, תהיה לנו הפתעה נעימה".
גם אם הפינוי יסתיים רשמית אחרי החגים, לפחות היישובים המרחוקים מגבול לבנון יצטרכו לעבור תהליך שיקום לא קצר כדי שהתושבים יוכלו לחזור אליהם. ביישובים רבים נפגעו תשתיות, מבני ציבור ובתים פרטיים, והתיקון שלהם, או בנייתם מחדש, יצריכו זמן ומשאבים לפני שהתושבים יוכלו לחזור הביתה.
