לפני שנתיים הטילה ישיבת הר עציון על הבמאי הוותיק נעם דמסקי משימה: להפיק סרט דוקומנטרי במלאת חמישים שנה למלחמת יום הכיפורים, ולהביא את סיפורם של הלוחמים ושל הרב עמיטל במלחמה. יום הצילומים האחרון התקיים מיד לאחר יום הכיפורים שעבר, באזכרה גדולה שקיימה הישיבה בהר הרצל, סמוך לקברי בוגריה מהמלחמה ההיא. שבועיים לאחר מכן פרצה מלחמת חרבות ברזל, ודמסקי כבר חשב שסרטו ייגנז.
"קודם כול הייתי מפורק, ולקח לי זמן להרים את עצמי ולהמשיך. אבל מעבר לזה, אנשים מסביב אמרו: 'אין מה לעשות עם סרט על חמישים שנה למלחמה, כשאנשים פה עסוקים בדברים שמתרחשים עכשיו. זה לא יעניין'. ואז אשתי אמרה לי: אם אתה רוצה להמשיך את הסרט, לך תדבר עם הרב מדן".
שבוע לאחר פרוץ המלחמה הגיע דמסקי לביתו של הרב מדן, כשהוא עוד לא יודע מה בפיו. "כשנכנסתי לביתו, הרב בדיוק סיים שיחה, הניח את הטלפון, ובעיניים דומעות שיתף אותי בהודעה שקיבל על נפילתו של אמיתי גרנות, בנו של הרב תמיר גרנות, בוגר הישיבה. ישבנו ושתקנו, לא יודע כמה זמן. הבטתי ברב מדן והבנתי שהסרט ממשיך מכאן. לא ידעתי לאן, אבל הבנתי שאני ממשיך. זה הרגע שבו אולי נולד גם שם הסרט, 'מיום כיפורים שעבר'. ביקשתי מהרב מדן להמשיך ללוות אותו בתקופה הקרובה. אמרתי לו: היית תלמיד בישיבה לפני חמישים שנה, לחמת במלחמה והיום אתה ראש ישיבה. אין לי מושג מה יהיה, אבל אני רוצה להיות איתך".
"נעם כפה עליי כבמאי לקחת שתי תמונות רחוקות זו מזו בזמן, ולחבר אותן לדבר אחד", אומר הרב מדן על תהליך יצירת הסרט. "אני חושב שהייתה לו הצלחה לא קטנה בדבר הזה, שהוא בכלל לא מובן מאליו. אפילו מיציאת מצרים ועד כניסת ישראל לארץ לא עברו חמישים שנה, כמו הזמן שעבר בין שתי המלחמות. לחבר את זה לתמונה אחת, זה לא פשוט".
הסצנה הפותחת של הסרט צולמה בחודש טבת השנה במשרדו של ראש ישיבת הר עציון, הרב יעקב מדן, שעות ספורות לפני הלווייתם של בוגרי הישיבה דוד שוורץ ויקיר הכסטר ז"ל, שנפלו בלחימה בעזה. "זה הולך ונהיה יותר ויותר קשה", אומר הרב מדן למצלמה, בעודו כותב הספד להלוויה. "אני ממש נאחז בתורה כמו הטובע שאוחז בקרש… מוזר בגיל שלי להגיע פתאום למצב כל כך חדש וכל כך בלתי מוכר". בהמשך הוא אומר שבמלחמת יום הכיפורים, שבה לחם כבחור ישיבה בקרבות הקשים מול הסורים, הרגשתו הייתה אחרת ושונה. לדבריו, "עם כל הקשיים הגדולים, היו אז פחות שאלות מאשר היום".
"צה"ל נכנס לאתגר ששום צבא לא עמד בו"
המפגש שלי עם הרב מדן מתקיים בשלהי חודש אלול, והרב מספר שהוא אומר סליחות כבר מראש חודש, יחד עם הספרדים: "אני לא יודע איך אפשר להרגיש אווירת אלול בלי אמירת סליחות מראש חודש".
איך ניגשים השנה לתפילות הימים הנוראים, כשיש כאלה שתוהים על הצלחת תפילותינו בימים הנוראים של שנה שעברה?
"אני לא חושב שתפילותינו לא נענו בשנה שעברה. צה"ל נכנס לאתגר ששום צבא לא עמד בו מעולם, לא בהיסטוריה הצבאית ולא בתקופה שלנו. האמריקאים נכשלו בלוחמה התת־קרקעית במוסול, ואנחנו נכנסנו ללוחמה כזו ויצאנו מזה בסייעתא דשמיא גדולה מאוד. עם כל הקושי והכאב, אחרי שנה של מחלוקת כל כך גדולה, ואחרי מה שקרה ביום הכיפורים האחרון בתל־אביב, אנחנו לא יכולים לשאול למה הקב"ה לא שמע אותנו. אני מרגיש שהקב"ה שמע, ואני גם לא כל כך אובייקטיבי, בגלל הנס שקרה לבן שלי (אלישע מדן נפצע אנושות בקריסת פיר מנהרה בעזה בחודש חשוון האחרון; א"ר). אני אומר 'מי יודע, אולי התפילות עזרו כדי שהבן שלי יצא מהעסק הזה חי'. הקב"ה שמע את תפילותינו ונתן לנו פליק שהגיע לנו. אני חושב שהשנה דווקא צפויה עוצמה גדולה יותר בתפילות, גם כי ראינו את יד ה' בהרבה דברים, וגם כי אנחנו כל כך זקוקים לתפילה הזאת.
"אני מקווה שיהיה עוד הבדל בין הימים הנוראים של השנה שעברה לשנה הזאת. נעשה עכשיו מאמץ אדיר לקיים את התפילות בתל־אביב, עם כל ההתנגדויות שיש שם. המטרה היא שכל תל־אביבי יוכל למצוא תפילה קרובה אליו, ויחד עם זה שהדברים יעברו בשלום. אולי זאת תהיה דוגמה לכך שאנחנו יכולים לתקן דברים. יש סייעתא דשמיא במאמצים, וגם אם לא כל החלומות יתגשמו, אני מקווה ומתפלל שהקב"ה ייתן פרי למאמצים שלנו".
הריאיון המלא יפורסם מחר בגיליון "שבת"
