הזוכה בפרס הסרט הקצר הטוב ביותר בטקס פרסי אופיר שהתקיים לפני כשלושה שבועות הוא יהב וינר ז"ל, במאי הסרט "הילד", שהיה אמור לעמוד מחויך ונרגש על במת הטקס ולא זכה לכך. הוא נרצח ב־7 באוקטובר בעת שניסה להגן על אשתו, היוצרת שי לי עטרי, ובתם התינוקת שייה. השתיים ניצלו, ושי לי הייתה זו שעלתה על הבמה לקבל את הפרס.
כמה ימים לפני הטקס החגיגי פגשתי את שי לי לשיחה מלאת געגועים. כבר תקופה ארוכה שהיא מתגוררת בבניין חדש בדרום תל־אביב, שחלק מדירותיו הושכרו למפונים. בכניסה לדירה של שי לי מונח דשא סינתטי, כאילו מסמל את החיים בקיבוץ שהיה ואיננו. "זה התחיל מזה שבדלת ממול גרו מפונים מנתיב־העשרה, והם שמו את הדשא הזה, ואמרנו אחד לשני שככה נדע שזה מישהו מהדרום, ואפשר לדפוק אחד אצל השני, ובאמת להרגיש בנוח כמו בקיבוץ לבקש סוכר. אז באותה קומה חלקנו מצד אחד עצב, ומצד שני את זה שיש ילדים, ושצריך לתת חיים בשבילם".
בשנת 2016 עברה שי לי תאונת דרכים שהותירה אותה עם כאבים כרוניים ברגל ועם מקל שמסייע לה בהליכה. אז גם החלה המחשבה על המעבר לכפר־עזה, ליד משפחתו של יהב. אבל התהליך לקח זמן והם עברו לשם רק לפני כשלוש שנים. "עד אז זה היה מקום האירוח שלנו בכל סוף שבוע, זה היה הכיף שלנו לנסוע לשם", היא מסבירה. "אחרי התאונה התחלנו להתאהב עוד יותר במקום, כי הכול מונגש ונוח, כל השנים החשש מהמצב הביטחוני לא היה הסיבה שלא רציתי לעבור לכפר־עזה, אלא כי חששתי שלא תהיה לי עבודה בדרום, ושיהיה קושי להתפרנס כי אין שם מספיק יוצרים. וכשסיפרתי לאנשים מהמרכז שאני עוברת לכפר־עזה והם היו שואלים אותי למה, חשבתי שהם שואלים בהקשר של הפרנסה. מרוב שהתרגלתי לזה שלפעמים יש צבע אדום ולפעמים יש התחממות והמשפחה מגיעה אלינו למרכז, לא חשדתי שהם שואלים בהקשר הביטחוני. היום כמובן יש הרבה יותר מודעות למצב בדרום, אבל אז זה ממש לא היה בראש שלי מספיק, באיזשהו אופן הרגשתי שם מאוד בטוחה". עד כמה היא חשה בטוחה? ב־7 באוקטובר, כשהתושבים בכפר־עזה התבקשו לנעול את הדלתות מפני המחבלים, היא אפילו לא ידעה היכן המפתח של הבית. "כששלחו את ההודעה לנעול דלתות ולהיכנס לממ"ד לא ידעתי איפה המפתח, אהבתי תמיד שאם מישהו צריך משהו, שפשוט ייכנס, ושלא אצטרך לקום לפתוח לו. בסוף מצאתי את המפתח".".
"ב־7 באוקטובר, כשהתושבים בכפר־עזה התבקשו לנעול את הדלתות מפני המחבלים, היא אפילו לא ידעה היכן המפתח של הבית. "כששלחו את ההודעה לנעול דלתות ולהיכנס לממ"ד לא ידעתי איפה המפתח, אהבתי תמיד שאם מישהו צריך משהו, שפשוט ייכנס, ושלא אצטרך לקום לפתוח לו. בסוף מצאתי את המפתח"
שי לי הסתתרה במשך שעה ארוכה במחסן הגינה של השכנים, ובהמשך נמלטה לבית השכנים זולי ולירון, הדודים של הילדה אביגיל עידן, שהסתתרו בממ"ד יחד עם שלושת ילדיהם. "עד היום הם שמורים לי בטלפון 'לירון מור מלאך שומר'. אני לא יודעת איך היה להם האומץ להכניס אותי עם ילדה בוכה לממ"ד ולסכן את המשפחה שלהם". במשך השעות הארוכות ששהו בממ"ד זולי דאג לשדר לשוהים בממ"ד שהצבא בחוץ, ושהם תכף מגיעים אליהם. הוא דאג שיצאו לשירותים לפי תור, בלי להוריד את המים. "הוא השרה עלינו ביטחון. בשלב כלשהו שמענו קריאות 'צה"ל, צה"ל, באנו להציל אתכם', בעברית צחה. אני צעקתי, 'אנחנו פה', וזולי השתיק אותנו, בדיעבד אלו היו מחבלים. למרבה המזל בגלל המיקום הלא סטנדרטי של הממ"ד הם לא מצאו אותנו, ופשוט המשיכו הלאה". רק כעבור שעות ארוכות חולצו. שייה הגיעה לבית החולים מיובשת ואפאתית, מכיוון שלא אכלה הרבה שעות, ואחרי ששאפה עשן מהבית הסמוך שנשרף. "חיברו אותה לחמצן, הרופאים אמרו שקרה לה נס שהיא שרדה את כל זה".
הריאיון המלא יפורסם מחר (יום ו') במגזין מוצש של מקור ראשון
