יום הכיפורים (מכוּנה גם יום כיפור או בקצרה כיפור) הוא אחד ממועדי ישראל, אשר חל בעשרה בתשרי. הלכתית הוא חמור יותר מיום טוב אך פחות משבת, אך בשל סגולתו למחילת עוונות, המצוות, האיסורים, והמנהגים הרבים הקשורים בו, הוא נחשב לקדוש במיוחד.
צום יום הכיפורים יחל עם כניסת השבת, ב-11.10 ויסתיים למחרת עם צאת הכוכבים וצאת השבת.
זמני הדלקת נרות ויציאת יום כיפור:
ירושלים
כניסה: 17:35
יציאה: 18:47
תל אביב
כניסה: 17:52
יציאה: 18:49
חיפה
כניסה: 17:44
יציאה: 18:47
באר שבע
כניסה: 17:54
יציאה: 18:49
מדיני וענייני יום הכיפורים
בעבר היה יום הכיפורים אחד המועדים הבולטים בעבודת המקדש, ועיקרו היה טקסי טיהור של המקדש ווידוי של הכהן הגדול על חטאי העם. על פי חז"ל, ביום הכיפורים ירד משה מההר עם לוחות הברית השניים ונסלח חטא העגל לעם ישראל, ולכן הוא נחשב בעבר ליום שמח, ואף מוזכר במשנה כאחד משני הימים הכי טובים של עם ישראל.
כיום עומדות במוקדו התשובה והסליחה. על פי הציווי בתורה נדרש להתענות בו עינוי הנפש, וחז"ל פרשו זאת כחמישה עינויים: הימנעות מ: אכילה ושתייה, סיכה (סיכת הגוף בשמן), רחיצה, נעילת הסנדל (נעילת נעל עור) ותשמיש המיטה (קיום יחסי אישות). הנימוק לצום ולתענית אינו מפני אבלות או צרה, כבתעניות ציבור, אלא בשל קדושתו הרבה של היום. מבין מצוות היהדות, התענית, התפילה וההימנעות ממלאכה ביום הכיפורים זוכות לאחוזי שמירה מהגבוהים ביותר בקרב היהודים, גם אלה שאינם שומרים מצוות.
לפי התורה, מטרת יום הכיפורים היא:
”…כִּי-בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם, מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי ה' תִּטְהָרוּ.” (ספר ויקרא, פרק ט"ז, פסוק כ"ט)
במורה הנבוכים כותב הרמב"ם:
”טעמו של הציווי על צום כפור ברור גם כן: לתת את דעת התשובה. והוא היום שבו הוריד אדון הנביאים את הלוחות השניות ובישׂר להם שנסלח חטאם הגדול. ואותו יום נעשׂה לנצח יום תשובה ועבודת ה' צרופה. לכן הורחק ממנו כל עונג גופני (מצוות העינוי) וכל מאמץ להשׂיג תועלת גופנית (איסור המלאכה), כוונתי לעשׂיית מלאכות, ומצטמצמים בו באמירת הוִידוּיים, כלומר, בהודאה בחטאים ובתשובה מהם".
בניגוד לחגים אחרים אין במקרא תיאור של קיומו בממלכת ישראל או בממלכת יהודה, והחוקרים חלוקים מתי נוסד מוֹעד זה. יש המבדילים בין התענית (שאינה מוזכרת במקרא מחוץ לתורה) לבין יום הטיהור של המקדש. במגילת המקדש, יום הכיפורים נתפס כיום של טיהור המקדש. לפי ספר היובלים, יום הכיפורים הוא יום אבל שנועד לכפר על מכירת יוסף.
תשובה וכפרת חטאים
רעיון התשובה מוזכר בתורה במספר מקומות, וספרי הנביאים מרחיבים עליו בפסוקים אין־מספר. יום הכיפורים על פי תפיסת חז"ל הוא היום המרכזי לסליחה, למחילה ולטהרה, שבו האל מוחל וסולח לעוונות עמו ישראל. כיוון שלהלכה אין מחילה ללא תשובה, מוקדש יום זה להתנקות ולהשתחררות מחטאים ומקיבעונות שליליים וכדי לקדם את תחילת השנה החדשה עם מצפון נקי ו"ראש שקט".
על פי חלק מהדעות בחז"ל, יום הכיפורים מאופיין באווירה טהורה, שכוחה יפה לטהר את האדם, גם מבלי שהאדם ישוב בתשובה. "עיצומו של יום מכפר". לכל הדעות, אין יום הכיפורים מכפר על עבירות שבין אדם לחברו אלא אם כן ביקש את מחילת חברו.
הוגים רבים דנו בשאלה הגדולה של התשובה, כיצד מעשה החטא שהאדם עשה יכול להתבטל ולהתפוגג כלא היה, אף שהדבר כבר נעשה, ולעיתים אף יש לו תוצאות ורישומים בעולם, אך ברור הוא שרעיון התשובה הוא רעיון יסודי ביהדות, הכרוך עם יום הכיפורים.
לדעתו של רבנו יונה בספרו שערי תשובה ישנה מצוות עשה מיוחדת ביום הכיפורים לשוב בתשובה, מצווה הנפרדת מהמצווה הכללית כל ימות השנה לשוב בתשובה, הוא מפרש כך את הפסוק "לפני ה', תתטהרו", כלומר, בעודכם לפני ה' היינו יום הכיפורים, אז תטהרו, שובו בתשובה.
קדושת היום
יום הכיפורים נחשב ביהדות ליום הקדוש ביותר בשנה, זאת על סמך ההדגשה הרבה של מאפייני הקדושה של האל בתפילות היום והקדושה שבהתנתקות מהוויות העולם באיסור המלאכה ובצום. עם זאת, על פי ההלכה, השבת קדושה מיום הכיפורים. יש המביאים מקור לכך מתפילת השבת: "וקידשתו מכל הימים",כמו גם מכך שעונש חילול שבת (סקילה) חמור מעונש חילול יום הכיפורים (כרת), ומספר העולים לתורה בשבת גדול מביום הכיפורים (שבעה למול שישה). הרב עדין אבן ישראל טוען כי אף על פי שמבחינת ההלכה השבת אכן קדושה מיום הכיפורים, בפועל, העם היהודי לדורותיו ראה תמיד ביום הכיפורים את היום הקדוש ביותר בשנה.
