51 שנה חלפו מאז מלחמת יום כיפור, ושנה מאז פרוץ חרבות ברזל. גיבור המלחמה הכי טרגית עד ל־7 באוקטובר 2023, אביגדור קהלני, פוגש את השריונרים מחטיבה 7 שנפצעו בעזה. הוא מסתכל על המציאות בעיניים מפוכחות, וגאה בלוחמים הצעירים שהצילו את המדינה ביום שבו נעלמו הגנרלים.
קשה לתאם שיחה עם קהלני בן ה־80. אף שעשה רבות בחייו, זכה בעיטור הגבורה, שימש מפקד אוגדה, שר בממשלה ויושב ראש של כמה גופים בכירים, קהלני לא עוצר לרגע. הוא משמש כיום כיושב ראש גמלאי צה"ל ויושב ראש מרכז שז"ר לחקר העולם היהודי, מרצה בארץ ובעולם. הוא גם לא מסיר את ידיו מצה"ל, בתפקידו כיושב ראש עמותת חטיבה 7 – אותה חטיבה שאליה התגייס בשנת 1962, נלחם בה כמפקד גדוד 77 במלחמת יום הכיפורים, ולבסוף אף פיקד עליה.
מאז שפרצו הקרבות בעוטף בשנה שעברה עסוקים מפקד חטיבה 7 וכל קציני המטה שלו מיום ועד לילה בלחימה בעזה ובלבנון. קהלני ממלא את מקומם בייצוג החטיבה בהלוויות של נופליה, ומבקר את לוחמיה שנפצעו בקרב. "מי שהציל את המדינה הזאת הם הלוחמים בקצה, לא הגנרלים", הוא אומר, "הם הפכו עם הזמן למקצועיים מאוד, הם הנשק הסודי של מדינת ישראל. אני פוגש אותם בבתי החולים, וזולגות לי דמעות מהעיניים. אני אומר להם תודה. אני פוגש את הפצועים, שהם רבים, ואני אומר להם: 'תדעו שאפשר להתגבר על כל כאב וקטיעה'".
לפני המלחמה חשבת שהם דור מפונק?
"קראו להם 'מפונקים', אבל גם לדור שלנו קראו לנו 'דור הבררה' ו'דור האספרסו'. אמרו שאנחנו רקובים, אבל אז לחמנו בכמה מלחמות. עליהם אמרו 'דור הטיקטוק', אבל הם הוכיחו את עצמם. אני גאה מאוד בדור הטיקטוק, שהוכיח שיש לו אחריות לאומית, ואני מתפעם מהאופן שבו הם נלחמים וממלאים את תורם בשמירה על המדינה".
מאיפה מגיעה הרוח שלהם?
"הרוח מגיעה מהחינוך שלהם בבתים, בבתי הכנסת, בתנועות הנוער ובבתי הספר. אלו דברים שהם נשאו בתרמילם, וביום אחד הכול התפרץ החוצה.
צריך שההסכם עם לבנון יהיה חד, ושכל התקרבות לגדר בשנים הבאות תיענה באש. חיזבאללה צריך להישאר מעבר לליטאני, לפחות שלא יהיו בטווח כינון ישיר של טילים נגד טנקים על בתינו"
"בשנה שלפני המלחמה הייתי בהלם תרבותי כשראיתי סביב הוויכוח על הרפורמה שיש אנשים שמסרבים להתגייס ואומרים את זה מול המצלמה. הרגשתי שהם בוגדים בי באופן אישי ותקפתי אותם, ואני בטוח שאויבינו ראו את זה. בשבילי זה היה הלם של כפיות טובה. אין פה שום קשר להחלפת הממשלה, אני לא איש פוליטי. אני מסתכל רק בראייה לאומית, ולא מוכן לקבל מצב שבו אנשים שלא היו ביצית כאשר אני נלחמתי על המדינה אומרים שהם לא מוכנים לשרת את המדינה".
אילו הבדלים יש בין מלחמת יום הכיפורים למלחמה כיום?
"אין דמיון רב, מלבד האויב שרוצה להרוג אותנו. אז הייתה טעות אחת, שהיא דחיית גיוס המילואים – כי חששו לגייס את המילואים חודש לפני בחירות. קודם לכן גם נכוו בכך, כי גויסו מילואים ולא פרצה מלחמה, ולא רצו לקחת שוב סיכון. ראש אמ"ן דאז אלי זעירא השמיע לכולם אותה המנגינה, לא היו לממשלה כלים נוספים. הייתה הטעיה, ובפרוץ המלחמה לא היו לנו מילואים – וזה היה קשה מאוד.
"הפעם זה שונה. יש פה אסון לאומי, פצצת אטום לתוך הפרצוף. לראשונה אי פעם האזרח חש שאין מי שמגן עליו, כאשר לרוב התפיסה של כל ישראלי היא שיצילו אותו מכל מקום בעולם. המדינה בגדה בתושביה. זה קרע בין העם שבוטח במדינה, לבין הצבא שלא מספק את הסחורה", קבע קהלני.
"המלחמה הזאת ארורה, ותישאר אצלנו לדורות", הוסיף הלוחם הוותיק, "היא תיזכר יותר ממלחמת יום הכיפורים. אז לא סילקו עשרות אלפי ישראלים מהצפון ולא לקחו מאות אזרחים שלנו בשבי. ב־1973 הצבא ניצח את המלחמה והגיע לדמשק וקהיר מהר מאוד, כך שההשוואה בין המלחמות מתבקשת – אבל באותה מידה היא גם לא מתבקשת. מי שחי את המלחמה ההיא ואת המלחמה הזאת מבין שזה לא אותו הדבר.
"שלושה דברים נשגבים מבינתי: גוף האדם, היקום ו־7 באוקטובר. הייתי מפקד אוגדה, ואני לא מצליח להבין את כל הכישלונות במלחמה הזאת".
מזווית מבט של מפקד גדוד ב־1973, איך קמים ממחדל כזה?
"צריך קודם כול להפנים שיש פה משהו שונה, ולא לשקוע במחשבה איך זה קרה לנו. עלינו להבין שיש מצב חדש, שאנחנו צריכים להילחם על ההישרדות שלנו. כשאדם מצוי בסכנת חיים הוא עובר למצב חירום מהר מאוד, כי הוא מבין שאם לא יפעל מהר – הוא לא יהיה. מי שעבר את החוויה הזאת מבין שזה קורה מהר.
"ברמה הלאומית, השכל והאומץ חזרו למדינה אחרי שנה שלמה של השפלה בגבול הצפון. היה צריך לעשות זאת כבר לפני שנה. בהסתכלות קדימה, אני מניח שמדינת לבנון לא תשתלט על חיזבאללה, וההלם שספג חיזבאללה ידחה את המלחמה הגדולה ב־15 שנה.
"בדרום חמאס ישתלט על הרצועה שוב, אך אם נדע להכות בו שוב ושוב, ייקח לו עשרים שנה להשתקם באופן מלא. אם נגיד שוב ש'שקט מביא שקט', תוך עשר שנים חמאס יאיים עלינו באלפי כטב"מים. הכול תלוי בנו. אם נהיה רציניים – גם ננצח".
אז מה צריך לעשות בצפון?
"ברור שבסוף תהיה מלחמה רחבה בלבנון. לכן צריך שהסכם איתם יהיה חד, ושכל התקרבות לגדר בשנים הבאות תיענה באש. לא צריך לחפש תירוצים מדוע עלינו לנצור את האש. חיזבאללה צריך להישאר מעבר לליטאני, לפחות כדי שלא יהיו בטווח כינון ישיר של טילים נגד טנקים על בתינו. היה הסכם אחרי מלחמת לבנון השנייה, ואנחנו אשמים שהוא הופר כי לא אכפנו אותו. מי שאוהב את הפתגם 'שקט ייענה בשקט' צריך להבין שכך תהיה מלחמה גדולה עוד חמש שנים".
מה התקווה שאתה מוצא בימים הללו?
"אנחנו ננצח כי אין לנו לאן ללכת, וכי אנחנו צודקים וחזקים מהם. לפי הערכתי תהיה מהפכה בארץ, כמו שהיה אחרי מלחמת יום הכיפורים. הצבא 'ישנה את הדיסקט' שלו, ויהיה גם שינוי פוליטי. מערכות הבחירות יהיו שונות. הערכים יעלו ויצופו, כי נבין שכעם אנו מצויים בסכנה. אלו הדברים הטובים שיקרו בזכות מה שהתרחש במלחמה הזאת. השם ראה שהתחרפנו ביום הכיפורים, אז הוא נתן לנו סטירת לחי. הוא ראה שאנחנו הולכים לכיוון אובדני כמדינה, אז הוא נתן לנו את 7 באוקטובר – וזה הציל אותנו, כי מעז יצא מתוק.
"נכון שהתקופה הנוכחית קשה ביותר, אבל ההלם כל כך חזק עד שמשהו טוב יצא ממנו. הצבא יבין את אחריותו, והאנשים יהיו יותר ציוניים, אידיאליסטים ואוהבי המדינה. הם ידאגו לה".
