בניגוד להערכות המודיעיניות, שדיברו על אלפי מחבלים החברים בכוח רדואן, כעת התמונה שונה: בצה"ל סבורים כעת כי בגזרה נותרו מאות בודדות של פעילי הכוח לכל אורך הגבול. "הם כמו עכברים", מציין עלאא', תושב עוספיה ולוחם מילואים מחטיבה 228, "הם בורחים מאיתנו ונכנסים לפירים להתחבא, אבל אנחנו תופסים אותם. רק אתמול הכוונו כטב"ם לפיר שבו התחבאו ארבעה מחבלים, והוא חיסל אותם".
אך אסור לזלזל באנשי כוח העילית של חיזבאללה: מחבלי כוח רדואן שניהלו בימים האחרונים כ־12 קרבות עם לוחמי אוגדה 91 נהנים מניסיון רב בשדה הקרב. עד כה נפלו באוגדה חמישה לוחמים, ובהם רס"ם במיל' רוני גניזת ז"ל מגדוד 5030 של חטיבה 228, שנהרג בלילה שבין רביעי לחמישי ממארב חיזבאללה. גניזט, נשוי ואב לשלושה, עלה מצרפת אחרי שירותו הסדיר והתגורר בגבעת־שמואל. באותו קרב נפצע קשה לוחם נוסף מהגדוד.
מטרת הפעולה הנוכחית בדרום לבנון היא לנטרל את כל יכולות ההתקפה של חיזבאללה. לכן צריך להגיע לתשתיות הרבות ולהשמיד אותן מהקרקע, שכן פגיעה בהן אינה תמיד אפשרית מהאוויר. הכוחות עוברים מתוואי תת־קרקעי למחסני נשק בין הבתים ובתוכם, לכנת שיגור של טילים נגד טנקים שמכוונת לאביבים ולעמדת מסתור לשיגור רקטות לעבר קריית־שמונה. הם משמידים את אמצעי הלחימה במקום או לוקחים את הציוד. במקביל נמשכים הקרבות במחבלים וחיסולם – מהים ועד הר החרמון, בשטחים הסבוכים ובכפרים.
משאיות מלאות אמל"ח
11 ימים חלפו מאז תחילת פעולה הקרקעית המוגבלת בדרום לבנון, אך דובר צה"ל החליט להכניס כבר כתבים ישראלים לגזרה. המטרה העיקרית היא לחשוף לציבור הישראלי ולעולם את כמויות אמצעי הלחימה שמאוחסנים פה בכל בית.
מוביל אותנו פנימה מפקד אוגדה 91, תא"ל שי קלפר, בוגר ישיבת שבי חברון. הוא מכריז כי חמישה ימים אחרי שהאוגדה בפיקודו הצטרפה ללחימה, היא כבר השיגה שליטה מבצעית בגזרה שלה. זו הסיבה שאנחנו נכנסים בהאמרים פתוחים ולא ממוגנים לתוך הכפר השיעי הסמוך, שרק לפני שבועות אחדים שימש מרכז למחבלי חיזבאללה. כעת הוא מהווה מוקד ללוחמי חטיבת הנח"ל הצפונית (228).
אחרי נסיעה לא ארוכה בהאמר אנחנו מגיעים ללב הכפר, שבו מסביר לנו אל"מ יניב מלכה, מפקד חטיבה 228, מה מצאו לוחמיו שם. "כל הבתים פה ממולכדים, בכל בית מצאנו אמצעי לחימה", מספר אל"מ מלכה, "כולם קשורים לחיזבאללה וכולם אויב. לא נפסיק עד שנשמיד את כל התשתיות", מצהיר מפקד החטיבה.
הוא מצביע על הארגזים שמאחוריו, ומציין את אמצעי הלחימה שמצאו במבנה הקטן. "זה מחסן זעיר, הקטן ביותר שמצאנו בכפר. מצאנו פה כמה רקטות בקוטר 106 מ"מ וציוד אישי שמיועד לשני מחבלים – נעליים, וסטים, מדים, רובי קלצ'ניקוב. בשדה הסמוך יש משגר טילים שמכוון לאביבים. מטרת הפעולה שלנו היא להחזיר את תושבי הצפון לבתיהם, וזה יקרה רק בפעילות קרקעית", ממשיך אל"מ מלכה, "אנחנו מעקרים את יכולות חיזבאללה לירות לעבר ישראל", הוא אומר, ודוחק בנו להמשיך לבית בהמשך הרחוב – שבו, כדבריו, "יש הרבה יותר דברים".
הוא לא משקר. בקומת הקרקע של אותו בית – שכל המבנים סביבו נהרסו בידי חיילי צה"ל או נמצאים בתהליכי הריסה – מצאו הלוחמים אינספור מטעני חבלה ותיל להפעלתם, פצצות מרגמה, מוקשים, רימוני יד, טילי כתף, רקטות, אמצעים לראיית לילה, וסטים וקסדות חדשים, נשק צלפים כבד מסוג "סייד" עם כוונת איכותית. בכל חדר יש עוד ועוד ארגזים מלאים אמצעי לחימה. חלק מאמצעי הלחימה שמוצאים הלוחמים עוברים להשמדה, וחלקם עוברים לישראל לחקירה ולמידה. המפקדים בשטח מעידים שבגזרה הזאת לבדה הצליחו הלוחמים למלא עשרות משאיות באמצעי לחימה, ואלה עשו את דרכן לשטח ישראל.
סא"ל דגן, מפקד גדוד 8207 בחטיבה הצפונית, לא ציפה לכמויות כאלה של אמצעי לחימה. "הדבר היחיד שהפתיע אותי פה הוא השכיחות שלהם", הוא אומר, "ידענו שיש הרבה נשק, אבל זה נמצא בכל בית – במיטות של הילדים, מתחת למכונת הכביסה ובארונות. אני מעריך שככה גם היה בשגרה, ולא קרה רק אחרי שהתושבים התפנו. להסתיר כל כך הרבה נשק זו אופרציה ארוכה, שדורשת זמן, ולא היה להם הרבה פנאי עד שהגענו.
"היינו רעבים להתקפה הרבה זמן. ההגנה היא משימה חשובה, אבל ראינו מה קורה מולנו ורצינו לצאת לכאן. אם זה היה תלוי בנו זה היה קורה מזמן, אבל כנראה יש מהלכים יותר מחושבים", מוסיף סא"ל דגן.
כמעט אין היתקלויות
סא"ל דגן הוא תושב רמת הגולן, חקלאי ובעל משק. הוא מגדל קיווי, שמן זית, עיזים וכבשים, ומחובר מאוד לאזור הצפון. "היינו כמעט בכל הגזרות בצפון בשנה האחרונה, וזה היתרון שלנו – ההיכרות עם האויב והגזרה", מסביר דגן, "אני חושב שהמשימה ברורה לנו. לא היינו צריכים לעשות שינוי בראש מהגנה להתקפה. זה קרה מאליו".
אחת הסכנות שעדיין מאיימות על תושבי ישראל היא מצבור הרקטות הענקי של חיזבאללה. מתי הסכנה הזאת תטופל בידי הלוחמים עד להכחדתה? "יש בכירים יותר ממני שצריכים להחליט על כך", מציין דגן, "אנחנו מוכנים ורוצים להמשיך עד שיעצרו אותנו. בכל פעם שאנחנו מתקדמים בכפרים הללו אנחנו מוצאים עוד משהו, וזה כנראה האיום הכי ישיר על יישובי הצפון. אנו מסתכלים על היישובים, ויודעים שהטילים שמצאנו היו מכוונים עליהם. אנחנו יכולים לשער היכן הם היו פוגעים. זה הדבר הראשון שצריך לטפל בו, ואחר כך יחליטו מה נעשה בהמשך".
למרות החששות הגדולים, מפקד הגדוד מופתע מההתנגדות הדלה שהפגינו עד כה מחבלי חיזבאללה. "כמעט אין היתקלויות", הוא מספר, "אנחנו מפעילים פה הרבה אש, נכנסים בתוקפנות ולא משאירים להם הרבה סיכוי. הם מפחדים. ציפינו למשהו אחר", הוא מודה. "ניתוח השטח, התוכניות שלנו, הפעלת האש והתוקפנות של צה"ל כנראה עושות את שלהן", משער סא"ל דגן, "רוב המחבלים לא יוצאים מהחורים, כמעט לא רואים אף אחד. אבל לא לעולם חוסן – תמיד אנו עלולים לעלות על מטען או להיקלע למארב".
סביב מפקדי הגדוד נמצאים לוחמי צוות הקרב החטיבתי – צק"ח, בראשי תיבות. כולם, אנשי חיל רגלים ושריון גם יחד, אומרים בוודאות כי המוטיבציה שלהם בשמיים. הם עברו חודשים ארוכים של לחימה מתישה בהגנה, ו"מבלים" את החגים במילואים, אבל רוחם לא נשברה. הם רוצים לעשות הכול כדי להחזיר את השקט ליישובי הצפון, לטהר את השטח ולהסיר את האיום.
אלי כהן, מנכ"ל ישיבת ההסדר בקרני־שומרון, הוא לוחם בחטיבה. הוא מוסר דרישת שלום למשפחתו, ומוסיף גם מסר ברור: "תהיו חזקים. אנחנו נעשה את העבודה, וביחד ננצח. תהליכים גדולים לוקחים זמן, אבל אנחנו נביא כבוד למדינה ולעם ישראל".
