ביום ד' האחרון פרסם ד"ר פיירוז סידהאווה טור דעה בניו-יורק טיימס, בו כתב את ממצאיו משיחות עם 64 אנשי רפואה אמריקנים שהתנדבו בעזה בתקופת המלחמה. אותם אנשי רפואה העידו על מקרים חמורים של תת-תזונה שהביאו למוות, נטיות אובדניות בקרב ילדים, אך החלק שתפס את מרבית הכותרות היה שמתוך 65 האנשים הללו – יחד עם סידהאווה עצמו – 44 טענו שראו מספר מקרים של ילדים בגילאים צעירים שנורו בראשם או חזם.
לטור צורפו צילומי רנטגן שסופקו על ידי ד"ר מימי סייד, שעבדה בחאן יונס מה-8 באוגוסט עד ה-5 בספטמבר, בהם נראים כדורים שחדרו לגולגלות של בני-אדם (לגביהם נטען כי הם ילדים) ולצווארם. אלא שהיו מי שהטילו ספק רב באמינות צילומים הללו והטענות שעלו בעקבותיהם.
מאט טארדיו, קצין משטרה אמריקני בדימוס, ביצע אנליזה לנתונים המרכזיים שמשפיעים על עוצמת הפגיעה, מהירות הלוע, המקדם הבליסטי ורמת הדיוק של רובה M-4 כדי לפסוק בנחרצות כי "(הכדור היה) ללא ספק, עובר לחלוטין דרך הגולגולת של ילד". בנוסף, הוא הטיל ספק באמינות הדיווח שלה ביחס לתקופה בה שהתה בחאן יונס, בהתחשב בכך שבין ה-9 ל-30 באוגוסט צה"ל קיים פעילות אינטנסיבית בחאן יונס.
As a former Law Enforcement Officer, Ret. Special Forces Soldier (Green Beret) and Sniper, I feel confident in saying I know the effects of 5.56 NATO (M855).
Conclusion:
The NYT lied or failed to verify the information presented to them. This is based on the MV and BC of the… pic.twitter.com/0gusGVtwHg— Matt Tardio (@angertab) October 12, 2024
ד"ר רתם סיוון הופמן, נויורו-רדיולוגית ומנהלת מכון הדימות במרכז הרפואי מאיר, פרסמה ברשת X: "כל עוד הצילום צדדי בלבד אין בכלל הוכחה שהכדור בעומק הרקמה ולא מונח על העור מבחוץ. אין פגיעה ברקמות, אין פתח כניסה בעור ואין שברים בעצמות (למשל בעמוד שדרה שהכדור לכאורה נעצר בעצם) ."עם זאת הבהירה: "בין לזה לבין חוות דעת משפטית – המרחק גדול".
הצייצנית הפופולארית "Cheryl E", המזדהה כמומחית לבליסטיקה משפטית, הגיבה למאמר בטיימס ופרסמה בחשבונה ברשת X: "לא מדובר ביריות ראש וצוואר על ידי רובים במהירות גבוהה של כדורי 5.56. במקרה הטוב אלו עשויים להיות פצעים מריקושטים, מה שאומר שהם לא מכוונים, אלא מקריים לחלוטין וגם לא מטווח קרוב, מה שיסביר את המהירות הנמוכה בהרבה. במקרה הרע, ויותר סביר, כל הכתבה הזו היא קשקוש מוחלט".
כלל הנשקים האישיים בצה"ל, M-16, M-4 והתבור לסוגיהם וכן הערד והזיג MCX, המשמש כמה מהיחידות המיוחדות, יורים כדורים בקליבר של 5.56 מ"מ והם נשקים שיורים במהירות גבוהה.
"כדור 5.56 שנורה מנשק מהסוג שבו צה"ל משתמש תגרום אפוא לדרגת פגיעה גבוהה בראש ובגולגולת" כותבת Cheryl. "למרות זאת בצילומים לא רואים אף אחד מסוגי הנזק הברורים ביותר שנגרמים כתוצאה מפגיעת ראש מצד רובה שיורה כדורי 5.56 במהירות גבוהה".
"כאשר הקליע פוגע בגולגולת במהירות גבוהה הוא פונה לתוך הגולגולת, הכניסה הראשונית קטנה ונקייה ואילו היציאה בקדמת הגולגולת בתוך הראש הולכת ומתרחבת", מנמקת שריל את עמדתה. "הכדור יוצר רסיסי עצמות שממשיכים לנוע עם הקליע וגורמים לנזק גדול עוד יותר. ברגע שהכדור נכנס לראש, במיוחד במהירות גבוהה, הוא מתחמם ויוצר גל הלם שגורם לנזק נוסף. המוח הוא איבר רך ולא גמיש, מה שאומר שהנזק למוח ממש גורם לו להתמוסס. גל ההלם בכניסה גורם לגזים חיצוניים לחדור לראש ובכך לתזוזה משמעותית של חומר מוחי במהירות רבה שבתורה גורמת לראש להתרחב במהירות ובכך לגרום לשברים ראשוניים ומשניים באזורים שונים של הגולגולת. אין כל עדות לנזקים כאלה בצילומי הרנטגן", היא קובעת.
"כדי שהכדורים ייעצרו כפי שמוצג בכל אחת מתמונות הרנטגן, עליהם לנוע במהירות נמוכה מאוד. כלומר, או שהכדורים נורו על ידי אקדחים בקליבר קטן במהירות נמוכה או שיריות הרובה היו צריכות להיות ממרחק מאות רבות של מטרים בדיוק מירבי", ממשיכה שריל. "אילו הילדים היו נורים באופן מכוון בראש ובצוואר עם רובה צה"לי הוא לעולם לא היה עוצר כל-כך מהר. הקליע היה נע כל-כך מהר וכמעט בוודאות היה יוצא מהגולגולת או מהגוף וגורם לפצע יציאה גדול בהרבה. באף אחד מהצילומים אין פצע יציאה כזה וכבמטה קסם הכדורים נעצרו בדיוק במקום שיאפשר את צילום הרנטגן המושלם. כפי שניתן לראות בצילומים, אין נזק למוח וביריות הצוואר הכדורים עברו בקושי סנטימטר ועצרו בעמוד השדרה. זה יכול לקרות רק עם אקדחים בקליבר קטן במהירות נמוכה כמו אקדחים בקליבר 0.22. כאשר מסתכלים על התמונות, רואים שקליבר הכדורים כלל אינו זהה", כתבה.
מטבע הדברים, רובי צלפים, תתי מקלעים ומקלעים צה"ליים ובכלל יורים כדורים זהים או גדולים יותר ובמהירות גבוהה אף יותר, כך שאם הדברים נכונים עבור נשק-קל הם נכונים קל וחומר עבור נשקים שונים שצה"ל עושה בהם שימוש.
נוסף על מה שכתבו טארדיו, ד"ר סיוון-הופמן ושריל, היו עוד מספר בעיות שעלו ברשת ביחס לצילומים כמו למשל העובדה שהשיניים בתמונה הראשונה שייכות לאדם בוגר ולא לילד, הזווית האנכית של הכדורים נראית תמוהה.
ד"ר פיירוז סידהאווה, שכתב את מאמר הדעה לאחר שעבד בבית החולים האירופאי בחאן יונס, הגיב ברשת X לטענות: "ראיתי את הדברים האלה במו עיניי. לטעון שעשרות רופאים ואחיות שלא מכירים אחד את השני מגיעים ממגוון רקעים מוסריים ודתיים ואין להם שום דבר במשותף מלבד זה שהתנדבו בעזה, המציאו את הסיפור הזה ואז הוליכו שולל את הניו יורק טיימס – זו ממש תיאוריית קונספירציה. אנשים יצטרכו להחליט בעצמם האם סביר ש-65 רופאים ואחיות, כולל אותי שגרתי שנה בישראל וד"ר מארק פרלמוטר (היהודי) הם משוגעים אנטישמיים שהלכו לעזה רק כדי לשקר על מה שראו".
באותו טור כתב ד"ר סידהאווה: "אני לא מכיר שחמאס הרג מישהו שביקש עזרה. חמאס לא יורה ומענה מתנגדים, בזמן שישראל יורה ומענה פלסטינים בכמות תעשייתית". ב-2005 הוא פרסם מאמר באתר "האינתיפאדה האלקטרונית", בו גינה אומנם תקיפה של צוותים רפואיים בלתי חמושים ע"י ערבים ב-1948, אך המאמר כולו מוקדש לניסיון לטעון שהפלסטינים הם הקורבן של מלחמת העצמאות, נוסף על ביקורת נוקבת על ההתנהלות הישראלית ברבות השנים. ד"ר מארק פרלמוטר אמר בעבר ש"ציונות היא סאדיזם, היא המקבילה הערכית לנאציזם". במאמר ארוך שפרסמו השניים בפוליטיקו אך ביולי האחרון, האשימו את ישראל ב"רצח ילדים". ביקורת על חמאס? כנראה שבדיוק נגמר המקום.
בקשר לשאלה שמעלה סידהאווה, כנראה שלא כולם אנטישמיים שנסעו לעזה רק על-מנת לשקר, אבל לא צריך להיות אנטישמי כדי לצייר מציאות מעוותת במטרה לפגוע בישראל.
