מלחמת לבנון השנייה הותירה טראומות רבות בצה"ל ובחברה הישראלית. אחת מהן הפכה ללקח משמעותי, שעליו מקפידים בצה"ל הקפדה יתרה מאז החלה הפעולה הקרקעית בדרום לבנון – עמימות מוגברת בכל הקשור למרחבים שבהם פועלות האוגדות השונות, כדי לשמור על ביטחון הלוחמים ולמנוע מחיזבאללה לטווח את המקום.
אי אז ב-2006, התקשורת הישראלית דיווחה על כל צעד של הכוחות המתמרנים, מה שחשף את מיקום היחידות השונות ופגע בהן. דו"ח וינוגרד שעסק בכשלי המלחמה, הקדיש חלק גם לנושא הזה והעביר על כך ביקורת חריפה, שכללה דרישה להטמיע ולאכוף סטנדרטים של ביטחון מידע ביחס לתקשורת המקומית. בעקבות כך, צה"ל והצנזורה אוסרים על פרסום מפורש של המרחבים והכפרים הלבנונים שבהם הכוחות פועלים ופעלו.
אך יחד עם זאת, יש לא מעט ביקורת על המידע והתיעודים שצה"ל בוחר לפרסם לתקשורת, או שעולים בערוצי טלגרם מובילים, מאחר ובעזרתם מצליחים מומחים שונים לזהות בקלות את מיקום הכוחות הלוחמים, ושיוצרים תחושה של חוסר אפקטיביות באיפול על המידע.
בן ציון מקלס, גיאו-אנליסט ומומחה לגיאו-לוקציה, מעלה בשנה האחרונה לחשבונות האישיים שלו ברשתות החברתיות זיהוי של מקומות שבהם צה"ל פועל, רק על פי תמונה שהועלתה על ידי לוחמים בשטח או על ידי דובר צה"ל בעצמו, תוך השוואה לתמונות לוויין או למפות שמופיעות בגוגל. את הכל הוא מעלה רק אחרי אישור הצנזורה הצבאית ותוך וידוא שהדבר לא מסכן את כוחות צה"ל.
"יש לא מעט אנשים שיכולים לקחת את התמונות שדובר צה"ל מפרסם, ולאתר ברגע את המיקום המדויק בו הם צולמו", הוא אומר ומסביר כי לפעילים בתחום הגיאולוקציה שפורח בשנים האחרונות, יש יכולת "לדקור" נקודת ציון מלאה רק על פי תמונה. "נכון שהרבה מהעבודה היא ידנית אבל יש חברות שיכולות לעשות את זה בעזרת שימוש בבינה מלאכותית. אנחנו נעזרים באלמנטים מאוד ברורים כדי לזהות את מקום הצילום: הצל, התעקלות הכבישים והצירים וגם מסגדים שניתנים לזיהוי יותר בקלות מלמעלה. אגב, אם צה"ל מוריד מסגד וצריח, זה מקשה על מציאת האיתור. יש מומחים שיכולים לזהות מיקום גם לפי ניתוח של צורת העננות שנקלטה בלוויין ומשווים לתמונה שצולמה".
כלי נוסף הוא שימוש בצילומי לוויין שמתעדכנים אחת לחמישה ימים, ובעזרתם אפשר לזהות את הצירים החדשים שנוספו בשטח שמעידים על תנועת הכוחות, יחד עם הכניסות בגדר וההרס בכפרים שסבלו מכף ה-D9. "מתוך רצון לשמור על הכוחות, החלטתי שלא לפרסם, אז אני שומר הרבה לעצמי. זאת החלטה אישית. יש מומחים מחו"ל שהצנזורה לא חלה עליהם, אנחנו מדברים איתם ומנסים להסביר אבל הם מפרסמים".
מספר ימים אחרי שמקלס כבר זיהה שצה"ל פועל במרון א-ראס והחליט שלא לפרסם, עלה תיעוד של לוחמים תולים דגלי ישראל והורסים את המתחם האיראני בכפר השיעי. "זאת הייתה הפעם הראשונה שהתקשורת הישראלית פרסמה מיקומים מדויקים ואז הרשיתי לעצמי גם לפרסם".
מקלס מציין את אחד האיתורים המהירים שלו, בחיסולו של פואד שוכר, המפקד הצבאי הבכיר ביותר בחיזבאללה לפני חודשיים וחצי בלב ביירות. "לקח לי רבע שעה לאתר את המיקום של החיסול שלו. ב-19:45 היו תמונות ראשונות של זירת החיסול. באחת התמונות זיהיתי שם של חנות, אני קורא ערבית אז חיפשתי אותה בגוגל מפות, הבנתי לפי התיעודים באיזה בניין מדובר וזהו".
לא מעט מהביקורת על צה"ל והצנזורה, היא על אי הבנה של יכולות האויב, זלזול או חוסר היכרות עם הכלים בתחום הגיאולוקציה, מאחר וההנחיות נתפסות כמיושנות מאוד. "אני די בטוח שגם לאויב יש את היכולות האלה לזהות מיקום כוחות לפי התמונות", אומר מקלס, "אני לא רוצה לעזור לו ולכן החלטתי לפרסם רק בפער של כמה ימים, או רק כשברור שאין סכנה לכוחות בשטח. בתחילת המלחמה ברצועת עזה, היה חייל שצילם את עצמו בפתח בית שנהרס וכשברקע מאחוריו היו מבנים. משתמש בטוויטר הצליח לזהות איפה זה צולם. זה מקרה קלאסי למה שאסור לעשות וזה הדליק נורה אדומה עבורי. בצה"ל לא מודעים לחשיבות של הגיאולוקציה וכך גם החיילים בשטח", מציין מקלס.
"אם דובר צה"ל משחרר תמונות מהלחימה אז גם אפשר להגיד את השם כי ממילא ידעו איפה זה תוך זמן קצר. כשלוחמים עושים את זה באופן פרטי – צה"ל צריך לראות את זה בחומרה כי זה ממש מסכן את הכוח", הוא מסכם.
בצה"ל מסרו כי מדובר בהנחיה של הצנזורה, וציינו כי יש הבדל בין כתיבה מפורשת של מיקום הכוחות שנאסרה ובין החלק שלא נאסר שדורש תהליך עבודה כלשהו. בצנזורה לא מסרו תגובה רשמית אך ציינו כי כלל התיעודים עוברים את אישורם.
