בהשאלה מהשיח הישראלי של אחרי 7 באוקטובר, העיתונאית היהודייה־בריטית מלאני פיליפס (73) היא אחת ה"מתפכחות" הוותיקות והמפורסמות של הממלכה הבריטית: מעיתונאית שמאל בכירה ו"יהודייה במקרה", כפי שמכנים זאת, ללוחמת עבור ערכי המחנה הניאו־שמרני במערב, ודוברת פרו־ישראלית מובהקת.
לבנון, שנמצאת כעת במוקד המלחמה והסיקור, מילאה תפקיד מרכזי בתהליך עזיבתה של פיליפס את השמאל הבריטי. "הפעם הראשונה שנחשפתי לצביעות כלפי ישראל בעיתונות העולמית הייתה ב־1982, כשהחלה מלחמת לבנון הראשונה", היא זוכרת. "לא ביקרתי בישראל לפני כן, לא היו לי תוכניות כאלה, וגם לא ידעתי הרבה על הסכסוך הישראלי־ערבי. לתדהמתי, הסיקור בעיתונות הבריטית הציג את ישראל כמדינה נאצית ממש. לא אשכח כיצד אריאל שרון, אז שר הביטחון, תואר כגנרל נאצי ורב־מרצחים. משום מקום, ולראשונה מאז השואה, החלו לצוץ גילויי אנטישמיות כלפי יהודים בבריטניה, בטענה שאנחנו, היהודים הבריטים, תומכים במדינה שמבצעת 'ג'נוסייד' בפלסטינים בלבנון.
"באותה תקופה הייתי כותבת בכירה ב'גרדיאן'. שאלתי את הקולגות שלי דאז, אנשים משכילים ונפלאים ברמה האישית, שדוגלים בעקרונות מוסריים, איך זה שטרגדיה מזעזעת במזרח התיכון, כאשר צבאו של הנשיא הסורי חאפז אל־אסד רצח בין 25 ל־40 אלף אנשים בעיר חמה בסוריה, קיבלה כותרת צדדית בעיתון שלנו, בעוד שתקיפות ישראליות נגד פלסטינים בלבנון קיבלו כותרות ראשיות וסיקור נרחב. 'יש לנו סטנדרט כפול מול ישראל', אמרתי להם".
התשובה ששמעה שינתה את מסלול חייה: "בוודאי שיש לנו סטנדרט כפול", הסבירו לה עמיתיה. "ישראל היא מדינה מערבית, ולכן אנו שופטים אתכם לפי המוסר שלנו, בעוד מהעולם הערבי, שלא התחנך על ערכי זכויות האדם, אין לנו ציפיות דומות. אם נעשה השוואה כזו, זו תהיה גזענות מצידנו". פיליפס ענתה להם: "על מה אתם מדברים? אם מישהו טוען שאין לצפות מערבים להיות מוסריים כמו במערב, בעיניי זו גזענות".
השיחה הזו הותירה חותם בתודעתה: "השמאל התגלה כגזעני ביסודו. ההבנה הזו היממה אותי. הם לא היו האבירים המוסריים שחשבתי שהם. למרות שלקח לי זמן להיפרד מ'הגארדיאן' ומהשמאל, בדיעבד זה היה הרגע שבו החלה התפוררות עולמי הקודם". לא פחות מהוויכוח העקרוני, פיליפס הבינה שבעיני עמיתיה היא יהודייה שמייצגת את ישראל, ובהתאם לכך הם פנו אליה בביטויים כמו "אתם", "אתכם".
שרשרת הפיגועים שבוצעה ברכבת התחתית בלונדון ב־7 ביולי 2005 וחוללה הלם בממלכה – ארבעה מחבלי אל־קאעידה בעלי אזרחות בריטית התפוצצו אז בשלוש תחנות רכבת, רצחו כ־52 אנשים ופצעו כ־700 – הייתה זרז להוצאת ספרה המפורסם ביותר של פיליפס, בשנת 2006: "לונדוניסטן: כיצד בריטניה יצרה בתוכה תת־מדינת טרור". הספר הפך במהרה לרב־מכר בבריטניה ובארצות הברית, אף שפורסם בהוצאה קטנה ולא מוכרת. "הוצאות הספרים הגדולות בבריטניה עשו עליי חרם ולא הסכימו להוציא את הספרים שלי", מספרת פיליפס. "לונדוניסטן" פתח דיון ציבורי רחב בשאלת ההשתלבות של מהגרים מוסלמים בבריטניה, וכישלונו של המערב בהתמודדות עם האיום המוסלמי מבית לא רק בהיבט של הטרור, אלא גם בחזית התרבותית".
18 שנה אחרי פרסום "לונדוניסטן", איך את רואה את היחס הנוכחי של האליטות בבריטניה להגירה המוסלמית?
"מבחינת האליטות המצב לא השתפר אלא החמיר, במובן זה שהם עדיין בהכחשה מוחלטת של הרכיב הדתי של הניסיונות לאסלם את המערב, שהוא בעצם ג'יהאד בדרכים אחרות. לעומת זאת, בציבור הרחב אנשים מבינים שזו בעיה נוראית, שרק מתגברת משנה לשנה. אי אפשר להתעלם מכך שבצרפת יש תופעה של כנסיות שנשרפות באופן מכוון וסמלי על ידי מוסלמים, ושקהילות שלמות מתפקדות למעשה כמובלעות המתנהלות על פי השריעה.
"עדיין אוחזת באותם ערכים"
"כששואלים אותי על המעבר משמאל לימין", אומרת פיליפס, "אני מדגישה שאני עדיין אוחזת באותם ערכים שהובילו אותי תמיד: לתת קול לחלשים מול מוקדי הכוח, להציג את האמת כנגד השקר, וללכת לאן שהראיות מוליכות אותי. אני בסך הכול יהודייה שמאמינה בתיקון עולם, ועיתונאית שמאמינה בלומר את האמת. במובנים רבים לא השתניתי, פשוט הבנתי עם הזמן שהסביבה שעטפה אותי, אלו שחשבתי שמצויים איתי 'באותה חזית', בעצם לא היו שם מעולם".
המחשה לאופי ההתמודדות של פיליפס כאשר היא מופיעה בתקשורת הבריטית בתקופה זו, ניתן היה לראות בחודש מרץ האחרון, בתוכנית הוותיקה של הבי־בי־סי, "זמן שאלה". פיליפס טענה שם שישראל איננה מרעיבה באופן שיטתי את תושבי הרצועה כאמצעי מלחמתי. הקהל הגיב בתדהמה, חלקו אף בצחוק מופגן. גם חברי הפאנל ומנחת התוכנית הביעו התנגדות לדברים.
לרגעים היה נראה שכולם שם נגדך.
"כשאתה רואה איך סיפור כמו הנרטיב הפלסטיני, שמבוסס כל כולו על שקר, זוכה לכזו תמיכה במערב, אתה מבין את עוצמת הניוון האינטלקטואלי והמוסרי שהכה באליטות שלו, בבריטניה ובכלל. ה'פלסטיניזם', האידיאולוגיה הפלסטינית שמטרתה להילחם בישראל, ממלאת היום תפקיד הרבה יותר מרכזי בהשוואה לאידאולוגיות הרסניות אחרות: היא סרטן מוסרי שנמצא בלב הציוויליזציה המערבית. היא עיוותה את ההיגיון הקולקטיבי בכך ששיתקה את היכולת שלנו להבחין בין אמת לשקר, וסירסה את המערב מלהגן על אורחות חייו".
הראיון המלא יתפרסם מחר (ד') במוסף "שבת" של גיליון סוכות
