הגבורה והמחאה: עם אחד – שני אוהלים

שני מאהלי מחאה הוקמו בשנה האחרונה בקריית הממשלה בירושלים, בשניהם יושבים אבות שכולים שאיבדו את בנם במתקפת הרצח של חמאס על יישובי עוטף עזה.

באוהל אחד יושב יהושע שני, יו"ר פורום הגבורה. בנו, סרן אורי מרדכי שני ז"ל, נפל לאחר שנלחם שעות ארוכות במחבלי חמאס שפשטו על קיבוץ כיסופים. במאהל השני יושב יעקב גודו, אביו של תום, שנרצח על ידי מחבלי חמאס כאשר הגן בשארית כוחותיו על דלת הממ"ד בביתו שבקיבוץ כיסופים, מגונן על אשתו ושלוש בנותיו הקטנות.

500 מטרים בלבד מפרידים בין שני המאהלים, ותהום אידיאולוגית. במאהל אחד מחזקים את ראש הממשלה נתניהו וקוראים לו להמשיך במלחמה בכל הכוח; במאהל השני דורשים ממנו לקבל אחריות על המחדלים שהובילו לטבח ולהתפטר מתפקידו. שני המאהלים הוקמו לפני חודשים לא מעטים, בתקווה שיפורקו במהרה, עם השגת המטרות שלשמן הוקמו, אך הדבר לא קרה. נתניהו אינו מתכוון להתפטר והמלחמה איננה מוכרעת. עם הזמן המאהלים התרחבו. נוספו ציליות, נרכש ציוד, הוצבו שירותים כימיים, אנשים הצטרפו, והארעי נעשה קבוע.

במאהל הגבורה, השוכן למרגלות בית המשפט העליון ומשרד החוץ, אני פוגש את יו"ר פורום הגבורה יהושע שני ואת מנכ"ל הפורום וולי וולפסטל, שבנו, סרן במיל' אריאל מרדכי וולפסטל ז"ל, נפל באסון ה־21 ברצועת עזה, כאשר מבנים ממולכדים קרסו על חיילי צה"ל ששהו בהם. שניהם חובשי כיפה סרוגה; וולפסטל מתגורר באפרת, שני בקריית־ארבע. הם מסיימים דיון על פעילות הפורום, ונערכים לקבוצה שתגיע עוד שעה לביקור במאהל. במקום מופעלים מאווררים, ויש מים קרים לשתייה בזכות תרומות קרח שמגיעות מדי יום. אנשי הפורום השיגו את האישורים הדרושים והתחברו לתשתית החשמל העירונית. על שולחנות המאהל ניצבות פלטות לחימום אוכל. במקום יש ספר תורה שנתרם ומשמש את המתפללים; הבוקר, כך מספרים לי, הרב חגי לונדין ציין כאן את אירוע הנחת התפילין לבנו.

פורום הגבורה נוסד שבועות מעטים אחרי תחילת הלחימה הקרקעית בעזה, בקריאה להכריע את חמאס ולהביא לניצחון מוחלט בכל זירות המלחמה. מאהל הגבורה הוקם אחרי חג הפסח. השניים משחזרים את הנסיבות שהביאו לכך: "בערב שביעי של פסח המלחמה הייתה בשיא הדשדוש, והכניסה לרפיח הלכה והתעכבה. במקביל הגיעו דיווחים על עסקת חטופים שתביא לעצירת המלחמה. התקשרנו ללשכת נתניהו והודענו להם שבצאת החג אנחנו נפתח בשביתת רעב. רגע לפני החג הודיעו לנו אנשי נתניהו שראש הממשלה ייפגש איתנו בצאת החג, אבל החלטנו שבכל מקרה נפתח מאהל מחוץ למשרד ראש הממשלה, כדי להגביר את הלחץ על נתניהו שיעמוד בהבטחות שלו מתחילת המלחמה להכריע את חמאס. כשיצאנו מהפגישה איתו אמרנו לראש הממשלה שנשמור מקרוב שהוא מקיים את מה שהבטיח לנו.

"הקמנו אוהל, ולא ידענו מה יצא מהאוהל הזה. היינו כמה משפחות וישַנו פה בלילה. מאז ועד היום אנחנו מאיישים את המקום 24/7 – שבתות, חגים. את ראש השנה העברנו פה, עם תפילות ומשפחות שהתארחו פה. עם הזמן הפעילות והאוהל מתרחבים. לכבוד החג הקמנו את סוכת הגבורה, ואנחנו מצפים לאלפי מבקרים שיגיעו ללימוד, מפגשים, פעילות לילדים ושמחת בית השואבה. אנחנו מקיימים פה ערבי קרבות, מספרים על הקרבות שהיו בעוטף עזה או במהלך התמרון.

"מגיעות לכאן קבוצות רבות לבקר. הביקור המרגש ביותר היה של חבר פרלמנט שוודי, שנכנס לאוהל ופגש את אחיָה אליהו, שבנו אריאל נהרג בבארי בשבעה באוקטובר. הוא שמע את הסיפור, ירד על הברכיים, ובדמעות נישק את אחיה. מגיעים גם פוליטיקאים מכל הסיעות, מרב בן־ארי מיש עתיד הגיעה לפה. את ראש האופוזיציה יאיר לפיד פגשנו בלשכה שלו בכנסת".

אתם מקבלים גם תגובות לא טובות?

"היו, אבל כל מי שמגיע לפה מקבל חיבוק. המקום הזה הוא לזכר הלוחמים שלנו והגבורה שלהם, ואנחנו דורשים ניצחון בלי פשרות. מי שמתנגד לנו מגיע מתוך הסתכלות מעוותת על המציאות. בדמוקרטיה ממשלה מוחלפת בבחירות. הדרג הצבאי הוא דרג ממונה, וזה שונה. אני אישית סבור שאכן המינויים בצבא, כמו המינוי של תא"ל בינדר, שהיה רח"ט מבצעים ב־7 באוקטובר, לראש אמ"ן, הוא לא מקצועי כל עוד לא התקיים תחקיר יסודי על תפקודו. דרג ממונה צבאי אפשר להחליף בזמן מלחמה, אבל לקיים בחירות באמצע מלחמה זה לא הגיוני. ודאי שלדרג הנבחר יש אחריות, אבל נקיים את הבירור אחרי המלחמה והציבור יכריע".

"לא מאמין במלחמת נקם"

צעידה של כמה דקות ממאהל הגבורה מביאה אותי למאהל המחאה, שניצב למרגלות הכנסת, צמוד למשרד האוצר. את המאהל הקים כאמור יעקב גודו מקיבוץ נען, שבנו תום נרצח בקיבוץ כיסופים. סביב המאהל יושבים ידידים של גודו וכמה מפגינים נוספים המתנגדים לממשלה. בשעת בואנו למקום הם שקועים בשיחה על משבר ההנהגה בתנועה הקיבוצית, מתלוננים על כך שבימים אלה אין להם ייצוג במוסדות השלטון.

יהושע שני, מאהל הגבורה: "הביקור המרגש ביותר היה של חבר פרלמנט שוודי, שפגש את אחיָה אליהו, שבנו אריאל נהרג בבארי. הוא ירד על הברכיים, ובדמעות נישק את אחיה"

המאהל מסודר מאוד ומצויד בקפידה. הוא מחולק לאגף לינה ובו מיטות מתקפלות, אגף אוכל וישיבות, ובחוץ, מתחת לצילייה, מתקבצים המפגינים. מאהל המחאה, בניגוד למאהל הגבורה, פועל על גנרטור ולא מחובר לחשמל. מאהל הגבורה גדול יותר, מאהל המחאה מאובזר יותר. במטבח המאולתר מוצבת גם מכונת קפה. למאהל מצטרפים פעילים ממטה המאבק להחזרת החטופים, מפגינים שונים וידידים של המשפחה. פעם בשבוע מתקיים כאן ערב למידה ודיון עם מרצים מהאוניברסיטה העברית.

אני פוגש את גודו אחרי ארוחת צהריים שקיבלו בתרומה מתומכי המחאה, והוא מספר לי על אסונו האישי. "תום, אשתו לימור ושלוש הבנות שלהם היו בממ"ד שלהם בכיסופים מהאזעקה הראשונה, במשך 25 שעות. בצהריים הגיע כוח של אגוז לבית. החיילים הבטיחו להם שתוך שעתיים יבוא כוח לחלץ אותם, אבל בהמשך חוליית חמאס פרצה אליהם הביתה והתבצרה בסלון. בבוקר למחרת, 8 באוקטובר, החוליה ניסתה לפרוץ לממ"ד. תום החזיק את הידית ולא אפשר להם להיכנס. הם ירו ארבעה כדורים על הדלת, שחדרו אותה והרגו אותו. אשתו לימור, במעשה שלאחר ייאוש ועם הרבה תושייה, פתחה את חלון הממ"ד, החליקה את הבנות החוצה וקפצה אחריהם, ורצה בכיסופים עד שפגשה כוח של צה"ל שצירף אותה לאנשי הקיבוץ ופינה אותה לים המלח".

12 שעות מחבלי חמאס אצלם בסלון ואף אחד לא מגיע?

"בלילה הגיעה חוליה של לוחמים, התנהל קרב בבית, החוליה של צה"ל חטפה הרוג ופצוע, נסוגה, ולא דיווחה שיש משפחה בבית. אולי הם לא ידעו, לא הייתה דרך ליצור קשר. הפעם האחרונה שדיברנו איתם הייתה בשעה אחת בצהריים בשבעה באוקטובר, ואז נפלה הקליטה הסלולרית באזור".

מה גרם לך להקים את המאהל?

"במשך השבעה על תום הסקתי כמה מסקנות, ובסיום השבעה נשבעתי לתום על קברו שאני אעלה לירושלים לדרוש מראש הממשלה בנימין נתניהו ושרי ממשלתו שיקבלו אחריות ויתפטרו. בשלושים של תום עשינו כאן טקס זיכרון, מה שהממשלה לא עשתה, ומאז אני כאן. כשהגעתי לכאן לא היה פה כלום, רק מדרכה. הגענו כמה מכרים וחברים, יש לנו פה מקום לפגישות ומקום לשינה. מהלילה הראשון אני ישן פה. רק מדי פעם חוזר לנען, לאשתי ומשפחתי. אני רוצה שראש הממשלה יקבל אחריות על 7 באוקטובר, יתפטר ויחזיר את המנדט לעם וכמובן יחזיר את החטופים".

מאהל המחאה של גודו שוכן מול הכביש שמוביל לכנסת. חברי קואליציה ביקרו פה? אני שואל את גודו.

"היה פה חבר הכנסת משה סולומון ממפלגת הציונות הדתית. אני לא מתרשם מאנשים כאלה. אני לא מסכים עם הגישה שאי אפשר לעצור את המלחמה בשביל בחירות, כי המלחמה הזאת היא מלחמת שלום נתניהו. שום דבר פה לא מגיע עם אסטרטגיה או מחשבה על היום שאחרי. גם שר הנגב והגליל יצחק וסרלאוף ביקר פה, אבל הביקור שלו היה גרוע. לטעמי הוא דקלם לי דף מסרים שאני לא מתחבר אליהם. 'אסור להחליף ממשלה כי אנחנו במלחמה'. כל המלחמה בעזה מיותרת, היה צריך קודם כול להחזיר את החטופים ואז לשקול מה עושים. אני מקבל חיזוק מחברי הכנסת של מפלגת העבודה וחלק מהח"כים של יש עתיד. אנשי גנץ לא נראים".

אתה מאוכזב גם מהנהגת השמאל?

"אין הנהגה".

למה המלחמה מיותרת? זאת מלחמה למען שלום כיסופים.

"שלום כיסופים לא קיים, אין שלום כיסופים, הקיבוץ נטוש והבתים שרופים, אז על מה נלחמים?"

נלחמים כדי שיהיה אפשר לחזור לכיסופים.

"אני לא מאמין במלחמת נקם, ממקום של 'טבחו בנו אז ננקום ונהרוג להם כמה שיותר, לא משנה נשים, ילדים או מבוגרים'. אני לא חושב שכולם שם אשמים. אני רוצה לראות הידברות. נתניהו כראש ממשלה הזין את חמאס בכספים קטאריים. הוא ידע מה קורה שם ועדיין נתן לזה לקרות מתוך מחשבה של ניהול הסכסוך, שחמאס הוא נכס והרשות הפלסטינית היא נטל. לא הייתה שם מדיניות. הוא הביא אותנו לבור האיום הזה, שכולל עשרות אלפי מפונים מהצפון והדרום".

יעקב גודו, מאהל המחאה: "לאדם בגילי זה לא פשוט לחיות במאהל, עם שירותים כימיים, שינה במיטת סוכנות ומקלחת בחוץ. כשהגעתי לכאן קיוויתי שרק הקמת המאהל תזיז משהו בלבבות"

כלתך והנכדות יחזרו לכיסופים?

"אני לא חושב שהיא תחזור לעוטף עזה, היא והבנות בטראומה קשה מאוד. לראות אבא ובעל נופל הרוג מול העיניים, זה טראומה שקשה לחיות איתה".

איך אתם מתארגנים כאן מבחינת התנאים?

"כל מה שיש פה אלו תרומות של אנשים טובים. חודש אחרי שהגענו לפה ניסו להצית את המאהל שלנו כשאנחנו יושבים בתוכו, ויש לא מעט הצקות".

איך אנשים מציקים לאב שכול?

"כנראה היום אב שכול הוא לא פונקציה שמתייחסים אליה בכבוד. עמד מולי איש ליכוד ואמר לי 'אתה רצחת את הבן שלך', 'בגללכם הכול קרה'. אין כבוד ויחס מיוחד לאבות שכולים".

מתי תפרק את המאהל?

"לאדם בגילי זה לא פשוט לחיות במאהל, עם שירותים כימיים, שינה במיטת סוכנות ומקלחת בחוץ, אבל אני חי פה, קם בבוקר ומפגין. הצטרפו אלינו החברים ששובתים רעב למען החטופים. עכשיו אנחנו בבעיה, גדעון סער נכנס לממשלה, אז אני לא יודע באיזה אופן נגרום להם להגיע להכרה שהם צריכים לסיים את תפקידם, אבל הבטחתי לתום שאני אהיה פה עד שהממשלה תיפול, אז יכול להיות שנהיה פה עד שהממשלה תיפול ויוכרזו בחירות".

מה נותן לך תקווה בכל זאת?

"הייתה הרבה תקווה וגדעון סער הוציא אותה, אבל אני נאחז בשבועה שלי לתום, ואולי יום אחד למנהיגים תחלחל התובנה. כשהגעתי לכאן קיוויתי שרק הקמת המאהל תזיז משהו בלבבות של כמה מאנשי הקואליציה, שיבינו שהיה מחדל ויקבלו אחריות".

גם בכירי הצבא צריכים להתפטר?

"האנשים בראש המערכת קיבלו אחריות. זאת אולי השאיפה של הפוליטיקאים, להחליף אותם באנשים פחות מוכשרים ויותר נאמנים לשלטון. אני בדעה שהרמטכ"ל וראשי מערכת הביטחון, לאור ההצלחות שלהם בעזה ולבנון, שימשיכו עד סוף המלחמה".

למה סירבת לריאיון משותף עם אנשי פורום הגבורה?

"כרגע אני לא במצב. אני בימים עמוסי אזכרות, שתיים־שלוש אזכרות ביום, ואזכרה לתום. גם אין שם מחאה, פורום הגבורה אלו לא אנשי מחאה. הם דוגלים בהתיישבות, בקו לוחמני, בהקרבת הבנים. אני לא מתחבר לאמירה 'במותם ציוו לנו ניצחון'. דיברתי איתם לא מעט, הם הגיעו לכאן כמה פעמים, אבל השיחות נקטעו בגלל הוויכוח הפוליטי".

דלת פתוחה לראש הממשלה

בחזרה למאהל הגבורה. ראש הממשלה נתניהו נפגש עם אנשי הפורום פעם בחודש וחצי בממוצע, תדירות גבוהה בהתחשב בלו"ז הצפוף שלו. באחת מישיבות הממשלה הקריא נתניהו מכתב שקיבל מאנשי הפורום, ובערב ראש השנה הגיע לביקור במאהל שמחזק אותו פוליטית ואידיאולוגית. "אנחנו בקשר עם אנשי לשכתו ומרגישים שותפים שם, יש לנו דלת פתוחה אצל ראש הממשלה ואנחנו מוצאים אצלו אוזן קשבת. הפגישות מאוד משמעותיות. ביקשנו לאחרונה עוד פגישה איתו אבל כרגע אנחנו מוותרים על כל פגישה עתידית אם יימשך הקו שהוא מוביל בצפון. הפגישה היא לא המהות – אם אנחנו מכים באויב בכל החזיתות, אנחנו לא צריכים פגישות".

יש ביקורת על כך שהוא נפגש איתכם הרבה, אבל הרבה פחות עם משפחות חטופים או משפחות התצפיתניות.

"זאת אגדה, אין משפחות שכולות או משפחות חטופים שביקשו פגישה ולא נענו. הם אלו שלא ששים להיפגש איתו, כי יש להם כעס גדול עליו. אנחנו פורום לא פוליטי שמאגד השקפות פוליטיות שונות, אבל הוא ראש הממשלה הנבחר, זאת הממשלה, ואיתם צריכים לעבוד".

ומה עם האחריות שלו? עברה שנה מהטבח.

"זה יבוא, אבל אנחנו עדיין בתוך המלחמה, לא סיימנו אותה, הבנים שלנו נלחמים בלבנון, זה לא זמן לחשבונות. גם בצבא נדרשת קבלת אחריות. כמשפחות שמנו את הסיפור האישי בצד, ואנחנו מתרכזים במקום הלאומי. כרגע אנחנו רוצים לתמוך כדי שהפוקוס של ראש הממשלה, שרי הקבינט והצבא יהיה רק על הבאת הניצחון".

פגשתם את אנשי מאהל המחאה שיושבים לא רחוק מכם?

"כן, הם עוברים פה מדי פעם. יש לנו קבוצה של הפורום שנפגשת עם מטה החטופים, פתחנו קבוצת וואטסאפ משותפת ונוצרו חברויות. אני למשל", מספר יהושע שני, "שומר על קשר עם מירב לשם־גונן, שבתה רומי חטופה בעזה, בסוף, לרוב חברי פורום הגבורה ומשפחות החטופים אין חילוקי דעות בשאלה שצריך לעשות מאמץ להשיב את החטופים, רק חילוקי דעות על הדרך. לא ניתן ליחצ"נים שונים לעשות חיץ בינינו. אנחנו עם אחד, ובחלוף הזמן העם הולך ומתאחד. אחדות אמת בינינו היא נכס אסטרטגי שלא נוכל להילחם בלעדיו".

מה קרה במפגשים עם אנשי מאהל המחאה?

"הם באים לפה, זה מתחיל בהפרחת סיסמאות, ובסוף בשיחה של אחד על אחד יושבים לקפה. לרובנו יש לא מעט משותף, כולנו רוצים טוב למען העם הזה, גם אם דעותינו חלוקות. אני אישית לא הייתי במאהל שלהם. אני עובר ליד הרבה, אבל לא הוזמַנו להיכנס".

מתי תפרקו את המאהל?

שני: "זה לא על הפרק. בוא נראה קודם שעם ישראל מכריע את האויב, שתושבי ישראל בצפון ובדרום חוזרים לבתיהם. כשנראה ילדה בת חמש משחקת סמוך לגבול בלי שום חשש, ושהאיום הביטחוני יוסר מכל רחבי המדינה, כולל יהודה ושומרון, אז נשקול להסב את המאהל. בסופו של דבר יש צמא לחזון משותף, לתקומה, בכל חלקי העם".

וולפסטל: "הפורום יישאר שנים קדימה. המאהל שלנו הוא לא רק מאהל מחאה, הוא גם תומך בממשלה ובקבינט להמשיך ללחוץ על הדוושה ולנצח במלחמה הזאת. אנחנו עוד רחוקים מהניצחון הזה, שגם קשה למדוד אותו. קודם שבאמת המפונים יחזרו לבתיהם, שיושג שקט אמיתי, והחזרה של כל החטופים. צריך להחזיר אותם. אין ניצחון מוחלט בלי החזרת החטופים".

שני מוסיף: "אבל זה דבר שנשיג בד בבד, זה לא או־או. אנחנו מבקשים לקבל את כולם, ובלי הפסקת אש שתאפשר לחמאס לחזור לעצמו ולשקם את יכולותיו. מחבלים אפשר לשחרר במידה, אבל כולם מבינים שאי אפשר לחזור על מה שקרה בעסקת שליט. אני שמח גם שגדעון סער והמפלגה שלו הצטרפו לממשלה והרחיבו אותה. אנחנו קוראים גם לשאר המפלגות הציוניות להצטרף לממשלה בלי חשבונות פוליטיים, כי זאת שעה גדולה. אחדות גדולה יותר תקרב את הניצחון הגדול והחזרת החטופים".

אבל הופעל לחץ צבאי והחטופים לא חזרו.

"הופעל לחץ אבל עדיין לא מספיק. בשבועות האחרונים יש התעוררות גדולה עם הפעולה המדהימה בצפון, כולל חיסול נסראללה וצמרת חיזבאללה. אין לנו ספק שהלחץ בצפון ישפיע גם על עזה, ואנחנו מתפללים שהמגמה הזו תימשך ותביא להחזרת החטופים".