"זמן קצר לאחר שהוא נהרג, הבנתי את חשיבות העבודה שלו"

"בכל פעם שאנחנו מבקרים בתערוכה אנחנו מרגישים שהוא חי, שהוא נמצא איתנו": מחר במקור ראשון, יצירותיו של האמן הצעיר איתן רוזנצוויג, שנפל ברצועת עזה מוצגות במוזיאון ארצות המקרא בירושלים

איתן עם היצירה "קומא". צילום: נעמה פז

איתן עם היצירה "קומא". צילום: נעמה פז

You have access.

"רוּחוֹת חַמּוֹת שֶׁל מִזְרָח מְנַשְּׁבוֹת/ וּמְדוּרוֹת שֶׁל פּוֹרְעִים מְאִירוֹת לַיְלָה/ זֶה כָּל מָה שֶׁעֵינַי רוֹאוֹת.// שָׁמַיִם כְּחֻלִּים אֲטוּמִים לְלֹא עָנָן,/ וְגַלְגַּל הַחַמָּה מִתְגַּלְגֵּל, וְחוֹזֵר חָלִילָה./ דְּיוּנוֹת גְּבוֹהוֹת צְחִיחוֹת, לְלֹא סִימָן./ נִצְנוּצֵי כּוֹכָבִים כּוֹזְבִים בְּרֶדֶת הַלַּיְלָה// אַךְ קוֹל קוֹרֵא, קוֹרֵא וְאוֹמֵר:/ 'צֵא צֵא!' וְחוֹזֵר חָלִילָה/ הַקּוֹל קוֹרֵא קוֹרֵא וְחוֹזֵר./ לֹא יִדֹּם עַד לֶכֶת הַלַּיְלָה// 'פַּנֵּה דֶּרֶךְ לֶאֱ־לֹהִים, יַשֵּׁר בָּעֲרָבָה מְסִלָּה לֶאֱלֹהֵינוּ'/ שׁוֹמֵעַ, מַקְשִׁיב וְהוֹלֵךְ./ וְחוֹזֵר חָלִילָה…"

מילות השיר, פרי עטו של איתן רוזצוויג הי"ד, לוחם גבעתי שנהרג לפני פחות משנה במלחמת חרבות ברזל, הן ביטוי לנפש עדינה, רגישה ופיוטית, המודעת למורכבות הקיום האנושי. לצד שירה וכתיבה, איתן הותיר אחריו יצירות אמנות מפעימות, המוצגות בימים אלו בתערוכה “קומא" במוזיאון ארצות המקרא בירושלים, וחושפות טפח נוסף מאישיותו הייחודית והנדירה. אוצר התערוכה הוא פורת סלומון.

איתן, יליד אלון־שבות, למד במגמת אמנות אזורית בגוש עציון ע"ש הדר גולדין. את המגמה הקימה רויטל שטרן, שכיהנה כמפקחת על לימודי האמנויות במנהל החינוך הדתי במשרד החינוך, יחד עם מורים לאמנות מגוש עציון – פורת סלומון ונעמה פז. הקמת מגמת האמנות לבנים דתיים שימשה אבן דרך בפיתוח היצירתיות וההבעה העצמית בקרב בני נוער דתיים בתחומי האמנות השונים.

דמותו של הדר גולדין הי"ד, ששזרה בתוכה עולמות תוכן מגוונים לצד עומקים רוחניים, שימשה השראה לאיתן הצעיר, שהצטרף למגמה בכתה י’. ואכן, אחד מרישומיו הראשונים של איתן כתלמיד במגמה הוא דיוקנו של הדר.

היצירה "הושע נא"

לאחר שסיים את לימודיו התיכוניים בישיבת נווה־שמואל, עבר איתן ללמוד בישיבת ההסדר בירוחם. את פרק שירותו הצבאי הסדיר בחטיבת גבעתי סיים ימים ספורים לפני יום הכיפורים תשפ"ד. בשמחת תורה גויס שוב בצו 8. בט’ כסלו, 22 בנובמבר, הוא נפל בפאתי ג’באליה. משפחתו קיבלה על עצמה את פרסום יצירותיו, מתוך תחושת חובה להציג לקהל הרחב את אמנותו יוצאת הדופן של איתן, שהפכה למורשת תרבותית ולאומית.

התערוכה מוצגת במוזיאון ארצות המקרא בירושלים, מוזיאון לארכיאולוגיה שאוספיו כוללים אלפי פריטים מארצות המזרח הקרוב הקדום. ריסה לויט, מנכ"לית המוזיאון, מספרת: “קראתי לראשונה על איתן בכתבה שפורמה בעיתון הארץ, זמן קצר לאחר שהוא נהרג. הבנתי מיד את חשיבות העבודה שלו ואת הקשר ההדוק למוזיאון שלנו – המיזוג של היסטוריה מקראית עם היסטוריה יהודית בשילוב אמנות, פילוסופיה וציונות. יצרתי קשר עם פורת, המורה של איתן, והצעתי לקיים לו תערוכה אצלנו. לאחר כמה חודשים של המתנה, המשפחה חזרה אלי עם תשובה חיובית.

“בכל פעם שאנחנו מבקרים בתערוכה אנחנו מרגישים שהוא חי, שהוא נמצא איתנו. איתן הניח לנו אוצרות יקרים ביד. ההתעסקות באמנות שלו מביאה איתה הרבה כוחות והרבה אור, ובשבילנו זו זכות גדולה".

“היה לנו חשוב לבנות את התערוכה כמה שיותר מהר", מוסיפה לויט, “ואכן הצלחנו, תוך חודשיים של עבודה קדחתנית, להרים את הפרויקט כדי שהפתיחה תתקיים בשבוע של יום הזיכרון. לכבוד הוא לנו לארח את התערוכה הראשונה של איתן ולעבוד בשיתוף פעולה עם המשפחה. עבורי ועבור כל עובדי המוזיאון זו הייתה חוויה משנת חיים".

בשיחה עם חגית, אימו של איתן, היא אומרת שכל ביקור בתערוכה ממלא אותה בכוחות: “בכל פעם שאנחנו מבקרים בתערוכה אנחנו מרגישים שהוא חי, שהוא נמצא איתנו. איתן הניח לנו אוצרות יקרים ביד. ההתעסקות באמנות שלו מביאה איתה הרבה כוחות והרבה אור, ובשבילנו זו זכות גדולה".

יצירת המופת של איתן מעוררת הדים רבים. הוקדשו לה ערבי עיון, היא הונצחה בשערי כתבי עת וספרים, ולאחרונה פורסמה יחידת לימוד לבתי הספר בעקבותיה. חשיבותה ההיסטורית קיבלה תיקוף בדרך לא שגרתית. בעקבות האיומים במתקפות טילים מאיראן וממדינות נוספות, הורדה לאחרונה העבודה המרכזית מהקיר והועברה למרחב מוגן במחסני המוזיאון, בבטן האדמה. לעיני המבקרים מוצג עותק מושלם של העבודה, פרי עבודתו של אמן השעתוק הירושלמי יאיר מדינה, כאשר אפילו חדי העין אינם מסוגלים להבחין בהבדל בין המקור להעתק.

פעמים רבות, אמנות הנוצרת על ידי יוצרים שזהותם הדתית מובהקת וגלויה, נדחקת הצידה ומקוטלגת כיודאיקה ותו לא. יצירותיו של איתן, שלצערנו זכו להתפרסם בנסיבות טרגיות, הן אבן דרך חשובה לביסוס ערכה של אמנות יהודית־ישראלית עכשווית, הנוצרת ונובעת מתוך עולם אמוני ודתי.

כדברי חגית, אימו, “מדובר במראה נצחית של העם שלנו. חותם אדיר שאיתן השאיר בעולם ויישאר הרבה אחרי שלא נהיה כאן. בגוף הוא לא נמצא, אבל הרוח שלו תמיד תהיה נוכחת". אכן, דמותו יוצאת הדופן של איתן, והמורשת התרבותית והלאומית שהותיר אחריו, ראויים להפוך לחלק מנכסי צאן הברזל של העם היהודי.

הכתבה המלאה תתפרסם בגיליון שמחת תורה של שבת 

שער שבת 1420