כאשר הכוחות האוקראיניים פרצו במפתיע את הגבול הרוסי באוגוסט האחרון, וכבשו שטחים בהיקף של כ־1,000 קמ"ר באזור קורסק, הקרמלין טען שהמצב תחת שליטה: התקשורת הממלכתית דיווחה שהנשיא הרוסי ולדימיר פוטין מתאם את מאמצי הסיוע לתושבים, ופקד על הצבא להשמיד את הפולשים. "הצבא אומר שקייב לא הצליחה להשיג את היעד שלה לתפוס אחיזה בשטח הרוסי", דיווחה הרשת הממשלתית RT ביום שאחרי תחילת הפלישה.
אבל ברשתות החברתיות הרוסיות, האווירה הייתה שונה לחלוטין. הכוחות האוקראינים תפסו את הצבא הרוסי בהפתעה גמורה, חצו את הגבול ולכדו מאות חיילים רוסים. עשרות אלפי תושבים נמלטו, ובשבועות שלאחר מכן הצבא הרוסי לא הצליח להוציא לפועל מתקפת נגד רצינית. "שני רס"נים", אחד מערוצי הטלגרם הלאומניים הפופולריים ביותר, עם יותר ממיליון מנויים, מתח ביקורת חריפה על הרמטכ"ל הרוסי ולרי גראסימוב, ו"הפטרונים שלו בקרמלין". בדרך כלל לא נהוג להשמיע ביקורת ישירה כלפי פוטין ברשתות החברתיות הנשלטות על ידי המדינה, אבל כעת הוא הפך למטרה. "הוא מחריב את המדינה", כתב משתמש ב־OK, רשת חברתית פופולרית בעיקר בקרב מבוגרים רוסים. "הלוואי שיירה לעצמו בראש כבר. נורא ואיום לצפות במה שקורה".
אלו לא ביטויים בודדים. על פי "פילטר לאבס", חברת ניתוח נתונים שייעצתי לה בעבר, הנעזרת בבינה מלאכותית כדי לנתח את התקשורת הממלכתית, רשתות חברתיות רוסיות ונתונים כלכליים – הסנטימנט כלפי פוטין ברשתות הרוסיות צנח באופן חד עם תחילת המתקפה בקורסק, ונותר שלילי לאורך הקיץ. התגובות השליליות היו בוטות: "נראה שהאסטרטג הגדול שלנו עשה במכנסיים, והרע מכול עוד לפנינו", כתב משתמש אחד. מגיב נוסף תיאר את כישלון התעמולה הרוסית: "בטלוויזיה אנחנו כובשים את האוקראינים וכובשים יישובים בזה אחר זה, והכול נראה טוב. במציאות הם מפציצים את בלגורוד, פלשו לקורסק ומפציצים ערים בעומק רוסיה, ופיגועי טרור ברוסיה מתרחשים בזה אחר זה".
על פי פילטר לאבס, קריסה כזו בתמיכה הציבורית בפוטין לא נראתה מאז ניסיון ההפיכה של מנהיג קבוצת וגנר, יבגני פריגוז'ין, בקיץ 2023. בשבועות שחלפו מאז המתקפה בקורסק, ערוצי טלגרם תומכי המלחמה מחקו את ההערות החריפות ביותר שלהם נגד הקרמלין. אך באזורים הסמוכים לחזית, הסנטימנט הציבורי לא התאושש. אפילו בסקרים הרשמיים, שבדרך כלל נתונים לפרשנות מוטה לטובת השלטון, נרשמה במשך שלושה שבועות רצופים ירידה בפופולריות של פוטין. שיעור האזרחים שהביעו תמיכה מלאה בנשיא ירד מ־60 אחוזים ל־50 אחוזים.
הממצאים האלה חושפים בעיה מרכזית במערכת המידע של פוטין. החל מהיום הראשון של הפלישה לאוקראינה, בפברואר 2022, השלטון חנק את התקשורת הליברלית, סגר ערוצי חדשות עצמאיים או הכריח אותם לפעול מחוץ לרוסיה, וחסם גישה לרשתות כמו פייסבוק, אינסטגרם וטוויטר (כיום X). במקביל, מאז תחילת המלחמה הניח פוטין למוסדות מרכזיים של המדינה – הצבא, שירות הביטחון הפדרלי, הממשל הנשיאותי וכוחות שכירי חרב – להפעיל ערוצי טלגרם פופולריים שתמכו במלחמה, שבהם הם תוקפים זה את זה ומקדמים את האינטרסים שלהם. מעבר לקידום המדיניות של הקרמלין, הצעד הזה מאפשר לפוטין לאזן בין מרכזי הכוח השונים ולוודא שהם יהיו נתונים במתח תמידי. בד בבד, לרוסים מן השורה ניתנת אפשרות לפרוק תסכולים ברשתות החברתיות, כל עוד הם נמנעים מביקורת ישירה כלפי המנהיג או על עצם ההחלטה לצאת למלחמה.
בסקרים, הרוסים מגלים תמיכה או לפחות הסכמה למלחמה, אם כי מתחילים להופיע סדקים. בסביבה מקוונת מצונזרת מאוד, אין כמעט תלונות על שיעורי האבדות הגבוהים של הרוסים, בוודאי שלא ביטויי חמלה כלפי האוקראינים. עם זאת, אנשים כן מביעים חשש מהשפעת המלחמה על האינטרסים האישיים שלהם
אך בעיתות משבר כמו הפלישה האוקראינית לקורסק, השילוב הזה של תעמולה רשמית, ואיזונים ובלמים בין האליטות ברשתות החברתיות – קורס. המקרים הללו אינם מצביעים על כך שישנה ברוסיה תנועת מחתרת המונית התומכת ברעיונות ליברליים או כזו שמתנגדת למלחמה, אלא חושפים חולשה מרכזית במערכת התעמולה של הקרמלין, לא רק מבחינת החשיפה לשקרים של הקרמלין על פשעי המלחמה או השמצותיו כלפי האוקראינים. אומנם חשוב מבחינה מוסרית ולטובת האמת לחשוף את השקרים, את שיח השנאה ואת ההסתה לג'נוסייד, אבל חשיפת הסיפורים הללו בתוך רוסיה איננה צפויה לערער את מכונת המלחמה של פוטין או את אחיזתו של המשטר בחברה הרוסית.
למעשה, החולשה המרכזית של מערכת המידע של פוטין קשורה למגבלות השליטה ולהשפעותיהן על הביטחון העצמי של המשטר בנוגע ליכולתו לנהל את המלחמה. שותפיה של אוקראינה צריכים להבין את הדרכים הספציפיות שבהן מידע זורם בתוך רוסיה; אילו אג'נדות, אמצעי תקשורת וקהלים הקרמלין מחשיב כחיוניים להצלחת מאמצי המלחמה שלו, ואיך אפשר לשבש את הקשרים ביניהם.
נרקיסיזם קולקטיבי
הסדקים בשליטתו של הקרמלין על מה שאזרחיו אומרים, נפרסים על שני צירים: תלונות מצטברות שהשלטון מתקשה לנהל, וזעזועים פתאומיים שהמודל התעמולתי מתקשה להתמודד איתם.
כפי שציינה מריה סניגובאיה מאוניברסיטת ג'ורג'טאון, הקרמלין הצליח לבנות בעקביות תמיכה ציבורית למלחמותיו עוד לפני עידן הצנזורה הכבדה. לדוגמה, בספטמבר 2015, ממש לפני ההתערבות הרוסית במלחמת האזרחים בסוריה, המרכז הרוסי העצמאי לסקרים "לבאדה" מצא ש־69 אחוזים מהאוכלוסייה התנגדו למתן סיוע צבאי ישיר למשטר הסורי. כעבור חודש בלבד, הדעה הציבורית השתנתה באופן דרמטי: 72 אחוזים תמכו במבצע הצבאי של הקרמלין בסוריה. באופן דומה, בדצמבר 2021, רק שמונה אחוזים מהרוסים חשבו שרוסיה צריכה לשלוח כוחות צבאיים להילחם נגד השלטון האוקראיני. אבל עד פברואר 2022, 68 אחוזים תמכו בפעולות הכוחות הרוסים באוקראינה, והמספר עלה ל־80 אחוזים במרץ.
שינויים חדים אלה מעידים אולי על כך שהאוכלוסייה מסתגלת למדיניות המשטר, אך הסקרים חשפו גם קשר חשוב בין התמיכה במלחמה ובין תחושת הזהות הלאומית של הרוסים. לדוגמה, במחקרים התגלה קשר בין רמות גבוהות של נרקיסיזם קולקטיבי (הרעיון שרוסיה נעלה על מדינות אחרות), תחושת טינה קולקטיבית (האמונה שהרוסים מושפלים על ידי זרים), ותמיכה במלחמה. כך שהטענה של הקרמלין כי רוסיה צריכה לצאת למלחמה בשם האימפריה ההיסטורית שלה, וכדי להראות לעולם שהיא "גדולה שוב" – עושה שימוש בגישות שכבר קיימות בציבור הרוסי.
גם כעת, אחרי יותר משנתיים וחצי של לחימה, רוב הסקרים מראים שהרוסים מגלים תמיכה או לכל הפחות הסכמה למלחמה, אם כי מתחילים להופיע סדקים. בסביבה מקוונת מצונזרת מאוד, אין כמעט תלונות על שיעורי האבדות הגבוהים של הרוסים, ובוודאי שלא ביטויי חמלה כלפי האוקראינים. עם זאת, אנשים כן מביעים חשש גלוי מהשפעת המלחמה על האינטרסים האישיים שלהם.
מערכת הבריאות יכולה להיות דוגמה לכך. לאחר הפלישה הרוסית לאוקראינה, ההוצאה הממשלתית על שירותי בריאות צנחה באופן חד, בעוד שהוצאות הביטחון גדלו. בתקציב 2023, הקרמלין קיצץ את ההוצאה על שירותי בריאות באופן דרסטי, ב־23 אחוזים. ברשתות החברתיות אנשים התלוננו על זמני המתנה ארוכים לטיפולים בסיסיים בשל מחסור בכוח אדם, על מכשור רפואי מקולקל כמו מכונות הנשמה, ועל מחסור בחיסונים ובטיפולים כימותרפיים. הסנטימנט הכללי כלפי שירותי הבריאות נעשה שלילי. במחקר שנערך במרץ 2024 על השפעת התעמולה הרוסית, "פילטר לאבס" הראו שכדי לחפות על כך, התקשורת הממלכתית הסבה תשומת לב רבה להשקעות חדשות לכאורה במערכת הבריאות, ולדיווחים על הצלחותיהן של חברות רפואיות רוסיות להתמודד עם העיצומים המערביים. המתקפה התעמולתית הזו גרמה לעלייה זמנית בתחושות הציבור, אבל חוויותיהם האישיות של אנשים סיפרו סיפור שונה, והדעות בנושא השתנו שוב במהרה.
הממשלה נתקלה באתגרים דומים גם בנושאים כלכליים. ככל שהאינפלציה הגבוהה נמשכת, גם באזורים המשגשגים יותר התלוננו רוסים שהמשכורות שלהם מאבדות מערכן. החוב של משקי הבית גדל: ב־16.9 אחוזים בין 2021 ל־2022, וב־18.1 אחוזים נוספים בין 2022 ל־2023. הרוסים החלו להשתמש יותר ויותר בהלוואות לטווח קצר. הקרמלין הגיב באמצעות קידום העובדה שהמשכורות עולות, כולל באזורים עניים כמו רפובליקת בוריאטיה בדרום סיביר. בו בזמן, הבנק המרכזי ומשרד העבודה מימנו תוכנית מיוחדת של חינוך ציבורי לאוריינות פיננסית, כדי להזהיר מפני הסכנות של הלוואות קצרות מועד ומיקרו־הלוואות. כעת נראים סימנים לכך שאחרי שנתיים של אמון צרכני בכלכלה בצל המלחמה, החשש בקרב הציבור גובר. "מדד אמון הצרכנים" של מרכז לבאדה צנח ב־8 אחוזים באוגוסט, באותו זמן שבו התחוללה הפלישה בקורסק. יותר ויותר רוסים אומרים שמצבם הכלכלי החמיר בשנה האחרונה, והם חוששים לעתידם.
החששות הכלכליים מעסיקים גם את משפחות החיילים. הקרמלין מציע משכורות נדיבות ובונוס חתימה של עד 38 אלף דולר לגברים שיחתמו על חוזים עם הצבא. אחת ממודעות הגיוס הציעה: "בעודך משרת את מולדתך בכבוד, תוכל לשפץ את הבית ולקנות מכשירים חדשים למטבח". אבל כשדיברתי עם עיתונאים שעדיין מסקרים את האזורים העניים שמהם מגיעים רוב החיילים, הם סיפרו לי שמשפחות באזורים הללו מודאגות הרבה יותר מכך שהממשלה לא משלמת פיצויים על החיילים המתים. ישנם חששות שהמדינה משאירה את גופות החיילים ההרוגים בשדה הקרב בכוונה, כדי שלא יזוהו וכך היא תוכל להימנע מלשלם את הפיצויים.
במקרים מסוימים, החששות הכלכליים של הרוסים הובילו לאלימות. כפי שהסביר וסילי גאטוב, פרשן תקשורת רוסי גולֶה וכיום עמית אורח באוניברסיטת דרום קליפורניה, כשהביצים הפכו למצרך נדיר בשנה שעברה, אנשים החלו לתקוף את מגדלי העופות. המקרה הזה מדגים את ההשפעות הפרדוקסליות של תעמולת הקרמלין: בעיצומן של שמועות על בעיות באספקה ועליית מחירים, הקרמלין השיק קמפיין מסיבי שהצהיר שיש מספיק ביצים. התוצאה הייתה הפוכה – אנשים הניחו שאין ביצים, מיהרו לקנות את המלאי הזמין, וכך החריפו את המשבר.
מחכים להוראות מהשלטון
מי שעוקב אחרי החדשות ברוסיה, מוצא לעיתים פערים בולטים בין הדיווחים המאופקים בתקשורת ובין הזעם והתסכול שצפים ברשתות החברתיות הרוסיות בנוגע לאותם אירועים. לצד הבעיות הכלכליות ארוכות הטווח, למכונת התעמולה של הקרמלין קשה יותר להתמודד עם זעזועים פתאומיים הקשורים למלחמה. כך היה גם עם הגיוס החלקי בסתיו 2022, שגרם להגירה המונית חסרת תקדים. הקרמלין קידם ברשת חדשות חיוביות על הגיוס, ושיפר את הסנטימנט הציבורי למשך כשבועיים, אבל אז הוא צנח. הקרמלין הגביר את התעמולה סביב הנושא, אך הסנטימנט הציבורי התרסק שוב. עם כל גל חדש של תעמולה, ירדה יכולתו של הקרמלין לשמר תמיכה ציבורית בגיוס.
ביוני 2023 פרץ במפתיע מרד. כאשר צבאו של פריגוז'ין צעד לעבר מוסקבה, התקשורת הממלכתית פשוט השתתקה והמתינה להוראות. במהרה התברר שהאליטות הפוליטיות, הצבא והציבור הרחב, לא היו מוטרדים במיוחד מהתקדמות המורדים. בזמן שהמדינה עקבה אחרי האירועים בסקרנות קרירה, כמה בלוגרים צבאיים פופולריים ברוסיה תמכו בפריגוז'ין. בסופו של דבר פריגוז'ין לא ניצל את היתרון שלו, וכעבור חודשיים בלבד הוא ככל הנראה חוסל בהתרסקות מטוס. אך המקרה הזה חשף עד כמה בקלות מכונת התעמולה של הקרמלין יכולה להשתתק – ועד כמה, כשזה קורה, זרועות השלטון השונות ברוסיה לא ימהרו לעזור לנשיא, אלא ימתינו לראות אם יוכלו לנצל את המצב לטובתן.
הפלישה לקורסק היא רק הזעזוע האחרון מסוג זה. מאז תחילת המתקפה האוקראינית, הממשלה ניסתה שוב ושוב להמעיט בערכו של המבצע ולטעון שהכוחות הרוסיים מטפלים בבעיה. אבל מוסקבה התקשתה להסתיר את הפלישה הגדולה הראשונה לשטח רוסיה מאז מלחמת העולם השנייה. אפילו בתקשורת המקומית הממלכתית העזו לבקר את תגובתו של פוטין. "תושבי מחוז קורסק מרגישים שהממשלה הזניחה אותם", הכריזה כותרת אחת.
בכל אחד מהזעזועים האלה, הראה הקרמלין חוסר יכולת להתמודד עם אירועים בלתי צפויים. הן אחרי הפלישה לקורסק והן אחרי המרד של פריגוז'ין, נראה שהטלוויזיה הרוסית הממלכתית, שהייתה רגילה לקבל הוראות מגבוה, פשוט מבולבלת. כשהתקשורת הממלכתית לא מקבלת הנחיות ברורות בנוגע לעמדה שצריך לנקוט, וכאשר הערוצים הלאומניים בטלגרם נותנים לרגשותיהם להשתלט עליהם ולא מקבלים הוראות מסודרות, אזי הפסאודו־פלורליזם הפטריוטי שטיפח המשטר מתמוטטת פתאום, ומותיר אותו חשוף ולא אפקטיבי.
מפתה לקבוע ששלטון הברזל של פוטין חסין מפני מכשולים, בשל יכולתו לשלוט על השיח הציבורי ועל התנהגות האזרחים. אבל אפילו ברוסיה השינויים האלה חשובים, משום שהם חושפים שהמדינה לא מצליחה לשלוט על החברה כרצונה, כמו למשל בטקס המוזר של הבחירות ברוסיה, המתקיימות אף כולם יודעים שפוטין ינצח. כפי שטענו סטיבן הולמס ואיוון קרסטב כבר ב־2012, הקרמלין מסתמך על זיופי בחירות בוטים ועל הנחיות לעובדי מדינה כיצד להצביע. המטרה היא לא לשכנע את הציבור שהבחירות חופשיות והוגנות, אלא להראות שהממשלה מסוגלת לזייף אותן ושהיא יכולה לכפות על המדינה כולה להשתתף בפארסה הזאת.
אם במהלך הפעולה בקורסק, אוקראינה ובעלות בריתה היו מקימות ערוץ תקשורת המכוון לחיילים רוסים, הדבר היה עשוי לשמש להורדת המורל ולעידוד עריקות
כך, כל דבר שנראה כמו שחיקה ביכולתו של הקרמלין לשלוט בשיח ובהתנהגות הציבור, עלול לאיים על מעמדו של פוטין כצאר מודרני. עבור המשטר, הדבר מעורר כנראה גם זיכרונות רעים מהתקופה הסובייטית המאוחרת. ב־1989, כשמדינות מרכז־אירופיות שהיו בשליטתה החליקו במהירות מידיה של מוסקבה, האליטות הנוכחיות בקרמלין ראו עד כמה בקלות אפשר לאבד שליטה. זה קרה שוב ב־1991, כאשר ברית המועצות, שנראתה יציבה, התפרקה לפתע. כיום פוטין בודק באופן תדיר אם יש סימנים לחזרה על כך, ומעצב את גישתו בהתאם. כאשר ההנהגה מזהה שהיא מאבדת שליטה על השיח הציבורי וההתנהגות, היא משנה את המדיניות. לפעמים הקרמלין מגביר את הצנזורה, אבל לעיתים הוא פשוט מבטל תוכנית לא פופולרית. לכן הקרמלין נמנע עד כה מגיוס נוסף, למרות הצורך הדחוף בכוח אדם חדש בצבא. ובשדה הקרב עצמו, כאשר הכוחות האוקראינים דוחפים את רוסיה לאחור, כפי שעשו עם צי הים השחור של רוסיה, פוטין נסוג במקום להסתכן באיבוד שליטה.
כפי שטען שר החוץ הפולני רדק סיקורסקי בספטמבר, אם המערב רוצה לעצור את רוסיה, הוא צריך להשפיע על החישובים של פוטין בנוגע לסיכונים ולעלויות שהוא ניצב מולם בביתו פנימה בעקבות ניהול המלחמה כעת ומלחמות נוספות בעתיד. כדי לעשות זאת יהיה צורך בניצחונות בשדה הקרב, בלוחמה כלכלית אפקטיבית, באחדות דיפלומטית ובחימוש מחדש של הכוחות האוקראיניים. אבל למידע ישנו תפקיד מכריע, כפי שכבר הוכח בכמה מהמלחמות הגדולות של המאה העשרים.
המלחמה התעמולתית בנאצים
הבעיה שניצבת בפני אוקראינה ושותפותיה בניסיונן להשפיע על הציבור הרוסי, מזכירה את האתגר שניצב בפני בריטניה מול אזרחי גרמניה הנאצית במלחמת העולם השנייה. בתחילה קיוו הבריטים שיוכלו לעודד תנועת־נגד דמוקרטית בגרמניה, אבל לבסוף הם הבינו שאין לכך סיכוי. גם אם לגרמנים מסוימים היו ערכים ליברליים באופן פרטי, לא הייתה תנועה דמוקרטית רצינית שהם יכלו לתמוך בה. כאשר הבחין באהדה הלאומית הרחבה שיצר היטלר לאורך השנים, כתב לורד ג'ון רית', שר ההסברה הבריטי ומייסד ה־BBC: "ייתכן שישנו חוסר שביעות רצון, אבל אין לו קול… על כן עלינו להביס את מכונת המלחמה".
עם זאת, שנתיים לתוך המלחמה, מאמצי התקשורת הבריטיים עברו שינוי. אף שחלק מחברי הממשלה עדיין קיוו להשיג חזון דמוקרטי עבור גרמניה, מחלקה בריטית חדשה שהייתה אחראית ללוחמה פוליטית, ניסתה גישה פרגמטית יותר: היא הקימה עשרות תחנות רדיו, עלונים ועיתונים שנועדו להתמקד בנושאים כלכליים, בפערים בין הצבא למפלגה הנאצית, במתחים בין גרמניה לבעלות בריתה, ובכעס המודחק של אזרחים כלפי הבירוקרטיה. המטרה לא הייתה להפוך את הגרמנים לדמוקרטים, אלא לעורר את מה שספטון דלמר, האחראי על המבצעים המיוחדים במנהלת הלוחמה הפוליטית של בריטניה, כינה "כלב־החזיר" ("שוויינהונד", קללה גרמנית שניתן לתרגמה כ"ממזר") הפנימי שלהם – הכעס, הקנאה והאגואיזם שיכולים לערער את התעמולה הממלכתית על "גדולה לאומית".
הניסיון הבריטי לא היה מוצלח לחלוטין. תחנות שהסתירו את טיבן נחשפו במהרה, כפי שהיה קורה היום. דלמר הצטער על חלק מהניסיונות להפיץ מידע כוזב, והרגיש שהם חזרו אליו כבומרנג. זהו לקח חשוב לכל מי שחושב לחקות את הטקטיקה הזו היום. אבל כשהצוות הבריטי הבין איזה סוג של מידע אמיתי משפיע על הגרמנים הרגילים, התוצאה הייתה מרשימה.
בשנת 1943 קוננו בכירים נאצים על ההשפעה החתרנית של תחנות הרדיו הגרמניות שהפעילו הבריטים, שהיו בין שלוש התחנות הפופולריות ביותר במינכן. סקרי בזק שערכו הבריטים בקרב שבויי מלחמה גרמנים הראו שעד 1944, כמחציתם האזינו לשידורים. הפרטים על חיי החיילים ועל השחיתות הפנימית אצל הנאצים שסיפקו תחנות אלה היו עשירים כל כך, שהם גרמו למנהיגי הנאצים לחשוד בדליפות פנימיות, והדבר הוביל לפרנויה ומעצרים.
כמו עמיתיהם הבריטים לפני שמונים שנה, גם בעלי בריתה של אוקראינה במערב צריכים לשנות את האופן שבו הם משתמשים במידע כדי להיאבק באויבם. עד כמה שקיימים מאמצים תקשורתיים הממומנים על ידי המערב ומכוונים לרוסיה של פוטין — וישנם מעטים בלבד, כמו אלה שמפוקחים על ידי הסוכנות האמריקנית לתקשורת גלובלית, או השירותים הבינלאומיים של ה־BBC – לרוב הם פונים לאוכלוסייה הקטנה של ליברלים במדינה, ומאמצים את ההיגיון של עיתונות מערבית קלאסית. על ידי אתגור של השקרים והנרטיבים הכוזבים של הקרמלין על המלחמה, העבודה הזו שומרת על להבת האמת ויוצרת השקעה נבונה לעתיד, בכך שהיא עוזרת לפתח חזון פוסט־אימפריאלי, של רוסיה שאינה מגדירה את עצמה דרך שעבוד ועליונות על אחרים. אבל כדי לערער בפועל את מכונת המלחמה של רוסיה, קייב ושותפותיה יצטרכו להשיק מאמצי תקשורת ממוקדים יותר.
לא לבזבז את ההזדמנות הבאה
ראשית, אירופה וארצות הברית צריכות למצוא דרכים לנצל ולהחריף את חוסר השליטה של פוטין, במיוחד ברגעים של אי־סדר גובר. זעזוע נוסף לאחר מה שקרה בקורסק, כמו מתן הרשאה לאוקראינה לתקוף מטרות במעמקי רוסיה, שעשוי להביא לגל חדש של חוסר ודאות בכל המדינה, עשוי לגרום לקרמלין לחוש שהוא מאבד את אחיזתו בחברה הרוסית. ישנם צעדים רבים נוספים שיכולים לגרום לזעזועים דומים. בניגוד למורכבות של הדילמות הצבאיות, יוזמות בתחום המידע נושאות מעט מאוד סיכון להוביל להסלמה צבאית ישירה: למעשה רוסיה בעצמה מנצלת את העובדה הזו, כשהיא תוקפת מדינות דמוקרטיות באמצעות לוחמת מידע, מתוך הבנה שלמערב ישנם כלים מעטים מאוד להגיב לכך. ארצות הברית ושותפותיה האירופיות לא צריכות לחקות את השימוש הרוסי במידע כוזב, אך הן יכולות להפיק תועלת מאסטרטגיה אזרחית זו.
מחקרים חדשים על מאמציו של הקרמלין לנהל את מה שהרוסים אומרים ועושים במהלך המלחמה, מציעים מגוון נושאים אפשריים לקמפיינים של מידע ציבורי בתוך המדינה. אחד מהם עוסק בצבא ובמשפחות החיילים, ומעלה נושאים כמו פיצוי כספי על חללי המלחמה. למשל, אם במהלך הפעולה בקורסק, אוקראינה ובעלות בריתה היו מקימות ערוץ תקשורת מרכזי המכוון לחיילים רוסים ולמשפחותיהם, כמו שעשו הבריטים בשידורי הרדיו לחיילים גרמנים במלחמת העולם השנייה, הדבר היה עשוי לשמש להורדת המורל ולעידוד עריקות ברגעי פניקה.
מיזם כזה יכול היה לכלול ערוצים נפרדים המיועדים לענפים שונים של המערכת הרוסית: שירות הביטחון הפדרלי, המשטרה, הצבא וחיילי שכירי החרב. אפשרות נוספת היא להתמקד בבעיות מרכזיות שמדאיגות את הציבור הרחב, כמו שירותי בריאות וכלכלה. על ידי פגיעה מתמשכת בשליטת הקרמלין על מה שהציבור אומר ועושה, מאמצים כאלה היו מערערים את ביטחונה של ההנהגה הרוסית ביכולתה לנהל את העלויות הפנימיות של מדיניות החוץ שלה.
כדי להשיג השפעה מרבית, כל מאמץ־מידע ממושך צריך להיות מקושר לאסטרטגיות כלכליות, דיפלומטיות וצבאיות רחבות יותר, ומתואם בין אוקראינה לבעלות בריתה. האוקראינים נלחמים על חייהם ויכולים להוביל את מאמצי התקשורת הסמויים ביותר הקשורים לפעולות הצבא שלהם. בתמורה, בעלות ברית גדולות כמו בריטניה וארצות הברית יכולות לסייע בדיפלומטיה ציבורית, מחקר, מדיניות רלוונטית, ומידע על סיוע צבאי וניהול כלכלי מדיני, ואף לכוון את ערוצי התקשורת כך שיתמקדו בזרם המרכזי של האוכלוסייה הרוסית הרגילה, ולא בקהל הליברלי שמרבית היוזמות הנוכחיות מגיעות אליו. המדינות בקו החזית באזור הבלטי יכולות להתמקד במחוזות הגבול ברוסיה, שספגו את המכה הכלכלית הקשה ביותר מהמלחמה. גם לחברה האזרחית יש תפקיד: הממשלות כבר אינן שולטות באמצעי התקשורת כמו בתקופת מלחמת העולם השנייה. חלק מהקמפיינים החדשניים ביותר יכולים להגיע מפעילים במגזר הפרטי – אם כי אלה יהיו יעילים יותר אם הפעילות העצמאית שלהם תשתלב באסטרטגיה רחבה יותר.
עד כה, ארצות הברית ושותפותיה האירופיות לא הצליחו לנצל את הפגיעוּת המבנית של הקרמלין. יריבותיה של רוסיה נותרו במצב תגובתי, מודאגות מ"קווים אדומים" וחוששות מהסלמה רוסית. בכל אחד מהזעזועים הגדולים שפגעו בקרמלין מאז תחילת המלחמה, הן נסוגו ואפשרו למוסקבה להתאושש, להתארגן מחדש ולחזור חזקה יותר. זה בדיוק מה שקורה עכשיו עם המתקפה בקורסק. אחרי כמה שבועות של פניקה, נראה שהקרמלין חוזר לשלוט באסטרטגיית התעמולה שלו, ומסביר לרוסים שלא יצפו לשחרור מהיר של מחוז קורסק. הוא מגביר את ההתקפה שלו בדונבאס, ומרוצה מכך שהבעיה בקורסק יורדת מהכותרות. בעלות בריתה של אוקראינה אינן יכולות להרשות לעצמן לבזבז את ההזדמנות הבאה, כאשר מערכת התעמולה הרוסית שוב תתערער, והשליטה המוחלטת־כביכול תחשוף את חוסר היכולת ואת האדישות שמתחת לפני השטח
