שנה לאחר טבח ה7 באוקטובר, במוצאי שמחת תורה הקרוב, במקום הקפות שניות, תתקיים עצרת לסגירת אירועי הזיכרון במועצה האזורית חוף אשקלון ועוטף עזה. את העצרת הזו יזמו ומפיקים בני הנוער של מוסד "שקמה" – בית לפעילות חינוכית של כ־200 בני הנוער מקיבוצי חוף אשקלון.
"היו להם כל מיני מחשבות על הנצחה והנכחה של אירועי השבעה באוקטובר במרחב", מספר עידן קראיף, חבר קיבוץ זיקים והמנהל של שקמה, "האופציה הראשונה הייתה להקים אנדרטה או שביל זיכרון אבל החבר'ה רצו משהו שיוכל לצאת מגבולות העוטף, שיהיו שותפים לו בכל הארץ וגם בעולם. אז כבר בתחילת הקיץ, עוד לפני כל המאבקים על העצרות והטקסים, עלה הרעיון הזה".
בתוך הכאוס הגדול של הטבח, החניכים שבשקמה איבדו שלושה חברים – טל קרן, אור תעסה ונדב טייב – שלושתם נרצחו באכזריות כשהם בני 17 בלבד. אבל בשלבים הראשונים של המלחמה לא היה מי שיעבד עם חבריהם את האובדן והשבר. קראיף ורוב הצוות גויסו למילואים ויצאו להילחם על הבית, ובני הנוער – רובם מיד מרדכי, כרמיה, זיקים, גברעם ונתיב העשרה, נפוצו יחד עם הקהילות השבורות והמשפחות, לכל חלקי הארץ. מוסד שקמה הושבת והמסורת שבכל אחר הצהריים הם מתאספים יחד לפעילות, הפכה לחלק מהחיים הקודמים, אלה שלפני האסון.
כשקריאף יצא מהקרבות בעזה הוא קודם כל חזר לראות מה קורה עם התלמידים שלו. "לפני כן היו לי כל מיני מחשבות, לאן החיים צריכים ללכת אחרי אסון כזה. אבל מהר מאוד הבנתי שזה המקום הנכון ביותר להשפיע, לבנות מחדש. אם להגיד את האמת, אני מצטער מאוד שלא היינו כאן כדי לאסוף את השברים, היינו עסוקים במשימות לאומיות חשובות של הגנה על הבית אבל חבל שלא יכולנו לעשות יותר. חזרנו לפעילות בגב זקוף ומתוך תודעה ברורה להיות חלק משמעותי בשיקום של הנוער ושל הקהילות כאן".
אי אז בחורף הם עוד יצאו עם השכבה הבוגרת לטיול אופניים במדבר, שם בפעם הראשונה החלו לדבר על הנצחה, לגעת בפצעים. "הם דיברו בכזאת בגרות ועדינות, ממש ידעו ללכת בין הטיפות – לשתף איפה שאפשר ומתאים ולהרפות איפה שלא. בסוף מדובר בבני נוער, הכוח של החיים אצלם הרבה יותר חזק מהכל ולכן גם האפשרות לבנות את החיים שוב היא ברורה, מה שמדהים זה שהם יודעים גם להחזיק את המורכבות של הכאב והאובדן תוך כדי. זה גם אחד מהדברים שנמצאים בבסיס של העצרת: המחשבה על התקומה – עם הפנים קדימה".
בטיול המדברי ההוא נזרעו הזרעים לעצרת "כבר שנה" שתתקיים במוצאי שמחת תורה (24 באוקטובר) בקיבוץ יד מרדכי – בהשתתפות מיטב האומנים: אילנית, אמיר דדון, אתניקס, הראל סקעת, נונו ושירי מימון. העצרת תנעל את אירועי ה – 7 באוקטובר ותועבר בשידור ברשתות ליהודים ברחבי העולם. קראיף הבין שכדי להגשים את החלום של הנוער בעוטף ולהשמיע קול של חיים שיהדהד לכל העולם – הם יצטרכו עזרה. "בדיוק אז הייתה עצרת הזיכרון לשואה ולגבורה ביד מרדכי, אותה הפיק חמי סל". מהרגע שקראיף ביקש את עזרתו, הוא נרתם באופן מלא למשימה, "הוא לא עזב לנו את היד אפילו לשנייה".
חמי, שאחראי על הפקה של האירועים הכי גדולים ומשמעותיים בארץ, החליט לא רק לצעוד איתם את הדרך אלא גם לתת לנוער העוטף את הכלים לעשות את זה בצורה הכי מקצועית שיש. "זה לא עוד אירוע זיכרון, החבר'ה האלה הם העתיד שלנו ויש להם את הכוח לחולל פה שינוי אמיתי. אני שומע בשיחות איתם איך הם מחזיקים את השבר ובונים איתו את העתיד – גם את שלהם ושל ישובי העוטף אבל גם את העתיד של המדינה כולה".
לשניהם, כמו גם לבני הנוער, ברור שהאירוע עמוס הרגשות הזה מצריך זהירות יתרה, "אנחנו עוד נחגוג גם את שמחת תורה, זו המורשת שלנו. כמו שיום כיפור לא הלך לשום מקום והוא מתקיים יחד עם זיכרון המלחמה, גם כאן נחזיק את שני הדברים האלו. אנחנו לומדים כל הזמן להחזיק גם וגם, זה גם ערב זיכרון אבל גם עצרת לשחרור החטופים, זה גם אבל על האסון וגם קריאה חזקה שאנחנו בחיים ובונים, וכן, זה גם שמחת תורה".
