יחד עם ראש הממשלה, הרמטכ"ל, ראש השב"כ, ושרי הממשלה, נשיא המדינה יצחק (בוז'י) הרצוג השתתף הבוקר בטקס האזכרה הממלכתי לזכר חללי צה"ל שנפלו במלחמה ונשא דברים לזכרם של למעלה משמונה מאות הנופלים.
הנשיא סיפר על אחד הרגעים שהוא נושא עימו מהשנה האחרונה, "לכל אחד מאיתנו, כך אני מרגיש, יש כמה רגעים מטלטלים, אפילו מרסקים, שהוא נושא איתו מהשנה החולפת, שנחקקו בליבו, שלעולם לא יימחו. גם לי. סביב מיטתו של סרן רועי נהרי – מפקד מחלקה בגדוד 202 בצנחנים, עלם חמודות, יפה תואר, רק בן 23, ממושב אורה – עמדו הוריו ואחיו, והקיפו אותו – כמו הילה. מיכל ואני הגענו באותו היום לסורוקה, יומיים בלבד אחרי פרוץ המתקפה הרצחנית של חמאס. ובתוך הלם הכאב, כשבנם הגיבור, האהוב, תלוי בין חיים ומוות – איריס ורונן היקרים, הוריו של רועי, ביקשו מאיתנו להיות יחד איתם ליד מיטתו, ברגע הכי אינטימי, הכי נורא שלהם כמשפחה – רגע הפרידה שלהם מרועי אהובם. הם סיפרו לנו שכשהחלה המתקפה בשבעה באוקטובר, רועי דהר דרומה בלי לחשוב פעמיים, יחד עם הצוות שלו. הם הצילו נפשות רבות, בקרב גבורה בקיבוץ כפר עזה, עד שלדאבון הלב – רועי נפצע באורח אנוש.
"מוזר להשתמש במילה הזו," המשיך הרצוג, "אבל במובן מסוים, זכינו – מיכל ואני – להיות שם איתם, עם משפחת נהרי, במעמד הנורא והקדוש הזה. ראינו הורים, ברגעי השבר הכאובים ביותר, עומדים שבורי לב וזקופי גו. ראינו את רותם ועומר נושאים את עיניהם אל אחיהם, בצירוף הבלתי אפשרי של יגון וגאווה. ראינו את בר, אחיו התאום של רועי, החצי השני שלו, גם הוא קצין בצנחנים, שוכב עליו, אוחז בו וממרר בבכי, ממאן להיפרד; והלב שלנו נשבר יחד איתו. כי איך באמת אפשר להיפרד?! איך אפשר?! מי כמוכן יודע, משפחות יקרות – איך אפשר להיפרד".
הנשיא הוסיף: "עדיין ניצבת בפנינו המשימה הקריטית, העליונה – להשיב בדחיפות את החטופות והחטופים מיד המרצחים. עלינו לפעול בכל כוחנו – בכל כוחנו, ובכל דרך – בנחישות, ביצירתיות ובתעוזה, ולהביא לשחרור החטופות והחטופים. רבים מהנופלים ציינו את המשימה הזאת כשליחותם העליונה; רבים כל כך לחמו ולוחמים כשתמונות החטופים באפודיהם; רבים כל כך עדיין עושים זאת – בעורף וגם בחזית, ביבשה, באוויר ובים. קול דמי אחינו זועקים אלינו. הצלתם היא צו עליון ומחייב, שבלעדיו לא נהיה שלמים כעם וכמדינה".
