היום לפני שבועיים, חוסל מנהיג החמאס יחיא סינוואר על ידי כוחות צה"ל בבית נטוש והרוס בלב רפיח. החיסול ההיסטורי בישר על שינוי דרמטי בהמשך המערכה ובתפקוד ארגון הטרור שברצועה. למעשה, סינוואר לא היה רק המחבל רב המרצחים שתכנן את טבח השבעה באוקטובר, אלא הדמות החשובה והמרכזית ביותר בארגון החמאס כולו. כל החלטה באשר להמשך הלחימה, לשחרור החטופים, להפסקת האש – עברה דרכו. עם זאת, בפועל, מאז החיסול המדובר, נדמה כי המלחמה בעזה לא שינתה את פניה.
"חיסולו של סינוואר השפיע ללא ספק על מרכז הכוח והשליטה וקבלת ההחלטות בתנועה", מסביר סא"ל (מיל') אלון אביתר, פרשן לענייני ערבים ומומחה לזירה הפלסטינית, בשיחה עם אתר מקור ראשון. "כפי שהמצב נראה כרגע, מתקיימים בתוך הארגון מאבקים ודיונים רבים בכל הנוגע לחלוקת הכוח בין הנהגת הפנים להנהגת החוץ של חמאס. סביר להניח שהארגון עובר תהליך מחודש של קבלת החלטות לגבי הכיוון שהוא הולך אליו, בעיקר בסוגית עזה ובדגש לסוגיית החטופים".
כבר ביום החיסול, רבים טענו כי לחמאס יהיה מאתגר ביותר למצוא מחליף לסינוואר – וצדקו. כחלוף שבועיים, ארגון הטרור עדיין לא מצא מנהיג שינחה אותו בשטח. "השמות שעולים בבורסת השמות נכון לעכשיו הם כמובן אחיו של יחיא סינוואר, מוחמד סינוואר, וסגנו של סינוואר לשעבר ח'ליל אל-חיה, שמושך משני הכיוונים כי הוא אמנם נמצא מחוץ לרצועה ומנהל את המגעים לשחרור החטופים במצרים ובדוחה, אבל הוא עדיין מחובר מאוד לעזה. הוא מהגרעין הקשה, מזוהה עם סינוואר לכל אורך הדרך", מציין אביתר.
התרחיש לשינוי עמוק בתוך הארגון, ככל הנראה, היה אופטימי מדי. "אני לא חושב שיש כיום מישהו בחמאס עם פרופיל ציבורי ופוליטי חזק מספיק בכדי לקחת שמאלה ולהציג עמדות שהן לא הארדקור", אומר אלון אביתר. "יתרה מזאת, יש קולות בין בכירי החמאס שמבקשים לדבוק בקו הנוכחי ומעבירים מסר ברור לישראל, למתווכות וגם פנימה לתוך חמאס – אם למישהו יש ספק, הקו שלנו הוא היעדר סטייה מהקו הקודם. כלומר, בחלון הראווה החמאסי אנחנו רואים את המשך הקו שהיה מוכר עד כה".
וזה לא הכול. "אפשר להניח שיהיו מאבקים ומחלוקות לא בהקשר לסוגיות שנוגעות בישראל, אלא בסוגיות שנוגעות בפניה של חמאס בעתיד, שוב בין פנים לחוץ", מוסיף המומחה. "למעשה, מרכז הכוח שרוכז על ידי סינוואר, מתפצל כעת לחמאס עזה לחמאס חו"ל וזה מה שיעמוד על שולחן הדיונים בתקופה הקרובה. נכון לשיחתנו, גם לחמאס בעצמה לא ברור בדיוק כיצד היא תנהל את האירוע הזה ואיך היא תתמודד עם כל הסוגיות שהיו רלוונטיות תחת סינוואר. הדיונים האלה הם לא פומביים ובפועל השינוי עדיין לא ניכר בשטח".
לדבריו של אביתר, הדיון פנים ארגוני לא רלוונטי רק לתפקוד הארגון בתוך הרצועה, אלא גם מחוצה לה. "יש היום בחמאס דוברים מוכרים שגם קודם היו בפרונט, אבל עכשיו רוצים למשוך יותר לכיוון שלהם גם מבחינת הספונסורים", הוא מדגיש. "לצורך העניין, ח'אלד משעל הולך על קטאר, אבל מוחמד סינוואר וח'ליל אל-חיה רוצים להישאר במגרש האיראני. יכול להיות בהחלט שיהיו מחלוקות באשר לכיוון שאליו צריכה חמאס לשאוף, כולל מי יפרוש על הארגון את חסותו בין איראן לבין קטאר. הרי אנחנו יודעים שמשעל הוא כמעט פרסונה נון גרטה באיראן".
באשר לסוגיה החשובה, הקריטית והמורכבת ביותר עבור מדינת ישראל, לא נרשם עדיין שינוי ממשי. "כל הטיפול בנושא החטופים לא יהיה קל יותר עבורנו", קובע אביתר. "פחות או יותר, אותן ההצעות שהיו עד כה יעלו שוב על הפרק, אולי עם שינויים טקטיים קטנים, אבל המהות תישאר אותה מהות – סיום המלחמה, נסיגת צה"ל מהרצועה ושחרור האסירים. לא, אני לא חושב שיהיו עמדות פשרניות יותר או קלות יותר לאחר חיסול סינוואר".
ההפך. לטענתו של המומחה, עם חיסולו של סינוואר החזרת החטופים הופכת עבור מדינת ישראל למשימה מורכבת אך יותר. "סינוואר ניהל בפועל את אותם המגעים עם כל הגופים שמחזיקים בחטופים בעזה, כי לא כל החטופים מוחזקים בידיי חמאס. חלקם מוחזקים על ידי ארגונים אחרים וחמולות", הוא מבהיר. "בכל הנוגע לריכוז השליטה תחת כתובת אחת, גם אם היא קשה ובעייתית מאוד, לסינוואר היה תפקיד משמועתי".
עם זאת, לפי אלון אביתר, ישראל עוד יכולה לנצל לטובתה את המומנטום שיצרה בעת החיסול. "לישראל יש היום שעת כושר טובה יותר להפעיל לחץ גדול יותר, לאור הבלבול ופיצול הכוח הפנימי, על ידי המדינות המתווכות – ובעיקר מצרים", הוא טוען ומוסיף: "אני חושב שבין קטאר למצרים, מצרים היא הכתובת שלנו. קטאר היא האח הגדול של חמאס ואני לא רואה שום סיטואציה שבה קטאר מפעילה את האמצעים שיש לה נגד חמאס בצורה מעשית".
מנגד, כאשר היא שולטת במעבר רפיח, למצרים יש הרבה יותר נגישות להנהגת החמאס בעזה. "המעורבות של מצרים לא תשפיע רק על ההתנהלות הנוכחית של ארגון הטרור בעזה, אלא גם על התנהלותו העתידית", מסכם המומחה. "בהקשר הזה, אני חושב שישראל צריכה למקד את כל המאמצים, בעיקר דרך האמריקנים, על מנת להפעיל לחץ גדול יותר על המצרים. לא סתם אנחנו רואים כניסה משמעותית יותר של א-סיסי לסוגיה".
