בכיפה גדולה לראשו, העטור זקן ופאות, פרופ' צדיק נראה מעט חריג בנוף האקדמי. העובדה שהוא חוזר בתשובה שמגדל עם אשתו הרבנית נוית 11 ילדים ביישוב עתניאל, גם היא איננה אופיינית. אבל הרקורד האקדמי העשיר (ארבעה ספרים ועשרות מאמרים בכתבי העת הנחשבים) מסביר היטב כיצד כבר בגיל 35 התמנה למרצה בכיר באוניברסיטה. אלא שהמחקר האקדמי, עבור פרופ' צדיק, הוא רק האמצעי. מטרתו האמיתית היא לתקן את החברה. הפעם הוא מנסה לעשות זאת באמצעות ספר שייתן מענה רחב ומהפכני למצוקת הספקות האמוניים.
מה אתה אומר לנער שמגיע אליך ומספר שהוא לא מסוגל להאמין?
"הבעיה היא שהתרגלנו לזיהוי של 'דת' עם 'אמונות שמרניות על הדת'. הייתה תקופה משמעותית בהיסטוריה של עם ישראל שבה היה ברור לכול שהחיבור הזה בכלל לא הכרחי. אנשים דתיים לחלוטין התלבטו התלבטות דתית אם להאמין באמונות הללו. זו הייתה התלבטות בין זרמים דתיים שונים, כמו שאנחנו מתלבטים היום בין הרב קוק לרב סולוביצ'יק, וגם אם ברור לנו שהזרם שלנו צודק אנחנו לא חושבים שהזרם השני הוא לא דתי. היה בימי הביניים זרם דתי שהאמין ששכר ועונש והשגחה פרטית הם שקרים שנועדו להמון, בזמן שהבורא האמיתי הוא אל סטטי שברא בעיקר את חוקי הטבע.
בשלב מסוים בתחילת העת החדשה, הזרם הזה הוכחד לחלוטין בתודעה הציבורית. נוצרה הסכמה בין השמרנים לאתאיסטים על כך שדתיות פירושה בהכרח אמונה בעל־טבעי ובניסי. לכן אדם מודרני שמתחיל להתלבט אם א־לוהים דיבר במעמד הר סיני ואם יש עולם הבא וכולי, מתלבט בפועל אם להישאר דתי או לא. אף שהשאלה הפרקטית אם להמשיך להניח תפילין לא בהכרח קשורה לשאלה התיאולוגית או ההיסטורית ביחס למעמד הר סיני".
וזה עובד?
"יש מחיר למעבר מהעולם הדתי לחילוני או להפך. מחיר שהולך ועולה עם הגיל. כשמגיע לדבר איתי אדם שכבר הוריד את הכיפה, וסיפר להורים שלו או לאשתו שהוא חוזר בשאלה, ברוב מוחלט של המקרים כבר אין דרך חזרה, כי את המחיר החברתי הוא כבר שילם, וקשה מאוד לעשות פניית פרסה אחרי ששילמנו כבר מחיר כבד. אבל אם הוא מגיע בשלב ההתלבטות, ברוב המקרים אנחנו מצליחים למצוא את העמדה האמונית שהוא מסוגל לחיות איתה. זה כמו מחלה שחייבים לאבחן אותה מוקדם. ומה שהייתי רוצה הוא שבמקום להשקיע באבחון ובטיפול, שנפיץ את החיסון מלכתחילה. זה לא אומר שצריך לגדל את כולם כפילוסופים, אבל כמו שכל ילד דתי יודע שהייתה מחלוקת בין החסידים למתנגדים, הוא צריך גם לדעת שהייתה מחלוקת בין הפילוסופים להוגים השמרנים".
אם אין שום רובד על־טבעי למציאות, בשביל מה לשמור תורה ומצוות?
"באופן אישי אני נוטה לחשוב כמו אפלטון, שיש בעולם משהו מעבר לחומר, שיש באדם צד רוחני, עליון, והמימוש שלו הוא שהופך אותנו למאושרים. אבל גם אם נניח שהעולם מטריאליסטי לחלוטין, וכל מה שיש בנפש האדם זה חיבורים של נוירונים במוח, עדיין צריך להיות אדם דתי כדי להיות מאושר ולהגיע ליציבות משפחתית.
"הפילוסופים הדתיים הרדיקליים האמינו שהתורה והמצוות ניתנו לנו למטרות חברתיות בלבד. והם צודקים במובן הזה שגם אם אין שום סוג של אמת על־טבעית מאחורי התורה והמצוות, גם אם הן מיתוס ואשליה בלבד, חברה שיש לה מיתוס היא חברה מצליחה יותר. גם אם אנחנו אכן רק קופים מתוחכמים, התורה והמצוות גורמות לנו להיות כלבים מאושרים.
"הכפירה הפוסטמודרנית אוכלת את עצמה וגורמת לחברות שדוגלות בה להתאבד. אין תקופה בהיסטוריה שבה אנשים השתמשו כל כך הרבה באמצעים כימיקליים כדי לשכוח שיש להם חיים גרועים, כמו בחברה הליברלית המודרנית רווית השפע החומרי. החיים בעולם המודרני המערבי הופכים את האדם לאומלל ואת החברה לכושלת. החברה החילונית מוכרת הצהרות על חופש מיני וזוגיות מתוך בחירה הדדית, אבל היא מספקת אחוזים גבוהים של משפחות חד־הוריות. הרבה אנשים מבינים את זה, והיו רוצים את הסחורה החברתית שהדת מוכרת, משפחה יציבה, ילדים וכן הלאה, אבל בגלל הקשר המלאכותי בין הדת לאמונות שנכרכו בה הם לא מסוגלים לקבל אותה".
הריאיון המלא יתפרסם מחר (ו') במוסף "מוצש" של מקור ראשון
