אל"מ במיל' ירון לור, ראש המטה של חטיבת אלכסנדרוני (3), אמר בסוף יולי בקשר החטיבתי כי “כשיגיע התמרון בצפון, אנחנו נהיה שם, נכונים לכל משימה“. חייליו סיימו אז את המשימה שלהם בפרוזדור נצרים ויצאו הביתה, ורק שבועות מעטים לאחר מכן, כאשר התפוצצו הזימוניות ומכשירי הקשר של פעילי חיזבאללה, הוקפצו כל מפקדי החטיבה בשנית לקרב. ימים אחדים חלפו, וגם הלוחמים הצטרפו אליהם.
חטיבה 3, שכוללת בעיקר לוחמים ששירתו בגדוד 51 של גולני, פועלת כבר בסבב שלישי של מילואים, הפעם בדרום לבנון. בכל אחד מהסבבים הקודמים הוקפצו הלוחמים לחזית מביתם בהתראה קצרה, וכעת הם כבר צברו למעלה מ־300 ימי מילואים בסך הכול.
אל“מ לור, שמשרת בחטיבה כבר שלושה עשורים ועבר בכל הדרגות והתפקידים – מסגן מפקד צוות בפלוגת הסיור, דרך מפקד גדוד, סגן מפקד החטיבה וכעת ראש מטה – מכיר את אלכסנדרוני על כל רבדיה. הוא טוען שמשיחותיו עם החיילים והמפקדים בשטח, הם מרגישים שהפעולות שלהם יצרו שינוי של ממש. “יש פה מומנטום מדהים, והעבודה שלנו משנה את המציאות הביטחונית בצפון. מרגישים את זה מאוד. כבוגר רצועת הביטחון ומלחמת לבנון השנייה אני יכול להעיד שאנחנו ‘נותנים פה עבודה‘, למרות כל הקשיים והבעיות“.
חטיבת אלכסנדרוני פועלת תחת אוגדה 91, הנלחמת בעיקר בגזרה הצפונית. בבוקר 7 באוקטובר 2023, עם תחילת מתקפת הטרור של חמאס על יישובי העוטף, בפיקוד צפון חששו שחיזבאללה יצטרף לפעילות ויוציא לפועל את התוכנית ל“כיבוש הגליל“. לכן בפיקוד החליטו להקפיץ כמה חטיבות מילואים כדי לעבות את ההגנה באזור. “קיבלתי מהאוגדה את המשימות כבר באותו בוקר“, מספר לור, “בפיקוד החליטו שהגדודים שלנו יגיעו במהירות למקומות המכריעים בגבול.
"הגדודים התייצבו במוקדים שהנחנו שיהיו בעייתיים, ותוך כמה שעות כבר היינו על הגדר“, מוסיף לור, “אם בחיזבאללה התלבטו מה לעשות, הדילמה שלהם נפתרה אחרי שהתייצבנו במהירות בגבול“.
עד מרץ השנה, חמישה חודשים אחרי 7 באוקטובר, הייתה החטיבה עסוקה בקרב הגנה בגבול הצפון. עם זאת, גדודים שלה “הושאלו למשימות בתמרון ברצועת עזה“. הם שוחררו במרץ, ואחרי חודשיים בבית הוקפצו שנית, והפעם למסדרון נצרים. בתום המשימה שם נכנס לתפקידו מפקד החטיבה החדש, אל“מ משה פסל, מפקד יחידת אגוז לשעבר שנפצע קשה בקרב בכיסופים בבוקר שמחת תורה.
כאשר הצטרפה החטיבה שוב למשימות במסגרת “חיצי הצפון“, משימותיה היו לכבוש את הכפרים מיס אל־ג‘בל וחולא, והשמדת כל תשתיות הטרור שבקרבתן. הקרב בכפר הראשון נמשך תשעה ימים. אחרי ארבעה ימי הפוגה, נכנסה החטיבה לחולא למבצע שנמשך כשבוע. “למיס אל־ג‘בל התכוננו במשך שמונה שנים“, מספר לור, “נדיר שחטיבה מבצעת בדיוק את התוכנית שהגתה במשך זמן רב עם שינויים קטנים בלבד“.
לדבריו, לאורך השנים ביצעה החטיבה כמה התאמות בתוכניות המבצעיות, גם בהתאם למודיעין העדכני אך גם עקב התחלפות מפקדים שבאו עם דרישות שונות. “בסוף הרגשנו שיש לנו היכרות אינטימית עם השטח ועם איך שדברים מתנהלים שם. עוזר מאוד להיכנס למקום ש‘חפרת‘ אותו. מובן שהאויב עצמו השתנה בכמויות, בתצורה ובשיטות העבודה, אבל השטח אותו השטח“.
לא באנו להחריב
לור מספר על האופן שבו התכונן חיזבאללה לכיבוש הצפון. “כשהיינו בקרב ההגנה, ראינו לא מעט מהאויבים. באזור בלידא, מול יפתח ודובב, חיסלנו מחבלים עד שהם נעלמו והלכו אחורה, פחות היו בשטח. כשנכנסנו הופתענו למצוא כמעט בכל בית כמויות גדולות של אמצעי לחימה משומנים וארוזים בניילונים. המון רובי קלצ‘ניקוב וטילי קורנט, רקטות שמוסתרות מתחת לעצים וכבר מכוונות לקיבוצים ולמושבים.
“היו כמה היתקלויות לחיילים, גם פנים אל פנים, וגם כאלה שנעזרנו בהן בסיוע מהאוויר. הם הסתתרו והתקבצו באזור הקסבה בכפר. הם הרגישו שם בטוחים יותר, וככל שהתקרבנו אליהם ופעלנו באופן תופקני הם ניסו ‘לעקוץ‘ אותנו. שיטת הפעולה שלהם הייתה לנסות גם לירות עלינו טילים נגד טנקים ורקטות מהכפרים הרחוקים יותר, ועסקנו בזה לא מעט. הגענו לכמה הצלחות בעניין, בעזרת חיל האוויר“.
קרב שזכור במיוחד ללור התנהל בקסבה של מיס אל־ג‘בל. “עבדנו שם עם שלושה גדודים בצורה מאוד צפופה ותוקפנית. גם כשירו עלינו, המשכנו לדחוף קדימה. כשהתקרבנו למפקדות חיזבאללה באזור, המחבלים התחילו לצאת החוצה. כוח שלנו נכנס לאחד הבתים. וכשהחיילים היו בקומה הראשונה, המחבלים פתחו עליהם באש מהקומה השנייה. הלוחמים יצאו החוצה וירו על הבית. בגלל שהם היו קרובים מדי למבנה, לא יכולנו להפעיל את חיל האוויר. כוח מגדוד 8101 שעבד עם פלוגת הנדסה התקדם תחת אש לבית, הצמיד לקירות מוקשים, התרחק ופוצץ את כל המבנה. זה היה מדהים“.
בהתאם ליכולות שגילתה החטיבה, כך גם היו התוצאות. “עמדנו במשימות שהגדירו לנו בצורה טובה מאוד“, מתוודה לור, “רואים את זה בשטח, וגם קיבלנו תגובות טובות“. לדבריו, דברים רבים השתנו לטובה לעומת ההתנהלות במלחמת לבנון השנייה, לפני 18 שנה. “אנחנו לא נמצאים באותו מקום. החיילים הרגישו שהם מבצעים משימות ברורות מאוד והם רואים את התוצאות. הם מוציאים בעצמם כמויות נשק אדירות, בית אחרי בית. הם לוקחים את אמצעי הלחימה האלה ומעמיסים אותם על משאיות שמעבירות הכול לישראל, או שמפוצצים את הכול בשטח. החיילים מבינים שחיזבאללה תכנן להגיע עם כל הנשק הזה ליישובים שלנו, ליד הגדר. לכן, למרות כל הקשיים זה נותן להם הרבה כוח והם מרגישים שהם עושים משהו משמעותי“.
נראה שנמנע פה אירוע קשה יותר מ־7 באוקטובר, ודי במזל.
“אין ספק שזה נכון. חיזבאללה עוצמתי הרבה יותר, ואירוע כזה היה יכול להיות הרבה יותר מורכב. מצד שני, התגובה המהירה של פיקוד צפון ושלנו, כשהיה ברור שמתנפלים על הגדר במהירות עוד לפני ההודעות לגיוס מילואים, גרמה למשהו בצד השני של הגבול. החיילים התייצבו במהירות במחסנים, ואת ההשלמות עשינו כבר בעמדות על הגבול. נערכנו בצורה תוקפנית מאוד, וזה יצר שינוי אצל חיזבאללה“.
לור מוסיף כי “הלקח שלנו הוא שאנחנו צריכים להתכונן לא רק לכוונות של היריב, אלא גם ליכולותיו. חיזבאללה הרי מכין את אמצעי הלחימה הללו כבר שנים. גם אם לא התכוון להשתמש בהם עכשיו, הם היו נותרים שם עוד שנה או שנתיים. הם התכוונו להיכנס לתוך ישראל בכל הכוח, בלי להסס – וצריך לזכור את זה.
“החקלאים ביפתח וברמות־נפתלי חזרו עכשיו לעבוד בשדות, כי אנחנו שולטים על הגזרה יותר טוב. זה נותן לנו תחושה טובה. האיום ארוך הטווח טרם טופל עד הסוף, וזו אכן שאלה אם הולכים למשימות עומק כדי לחסל אותו או שמטפלים בזה בצורות אחרות. עם המשימה שהוגדרה לנו – האיום הישיר על היישובים אצלנו – התמודדנו בהצלחה“, קובע לור.
הוא מציין כי החטיבה חיסלה עשרות רבות של מחבלים, ומתייחס לדיווחים על תשתיות רבות בלבנון שנהרסו עקב פעילות צה“ל. “לא באנו להחריב, אבל בכל בית היו תשתיות טרור ואמצעי לחימה. בתים שמאיימים על מנרה ומתצפתים על אזרחים וחיילים צריכים להיהרס, זה הדבר הנכון. אסור שזה יאיים לנו על היישובים והכבישים שלנו. לא מצמצנו בעניין הזה. כל מה שמאיים – מושמד“.
החטיבה סיימה את משימתה בימים אלה. כמה גדודים יתמכו במשימות של האוגדה, ואז החיילים שלהם יחזור הביתה. הם כבר מסתכלים קדימה וחושבים מה ניתן לעשות כדי לסייע למצב הקשה בבית. “זאת הייתה שנה ארוכה, עם עצירות קלות שנתנו אוויר, אבל לא הספיקו בשביל לחזור לשגרה. יש לנו מערך שלם שפועל לתמיכה במשפחות ובפצועים שלנו, ומסייע להם בכול – מבייביסיטר ועד סיוע לעסק. אחרי כל זה נצטרך לחזק מאוד את צבא היבשה ואת מערך המילואים, כי הבנו שאי אפשר בלעדיהם“.
מבחינת לור, חשוב לנצל כל רגע בבית. “כרגע אנחנו הולכים לנוח ויכול להיות שזה יימשך תקופה ארוכה. אבל ייתכן שזה יהיה גם רק לתקופה קצרה, כי הדרג המדיני יחליט שממשיכים בלבנון בצעדים תוקפניים ועמוקים יותר. אנחנו נהיה גם שם עם כל הקושי, כי אנחנו גאים במה שאנחנו עושים“.
