רוסיה, שעדיין ממשיכה במלחמה נגד אוקראינה, עומדת כעת בפני האשמות על כך שהיא מפעילה "מבצע מיוחד" במטרה לגנוב את הבחירות הפרלמנטריות בגאורגיה ולמלא את מולדובה בכסף כדי להשפיע על תוצאות הבחירות לנשיאות, שהתקיימו ביום ראשון. אם אתם נוטים לומר "מה זה משנה?" כדאי שתשנו גישה.
העיתונאים החוקרים, שהתחזו לתומכים ברוסיה, חשפו את רמת רכישת הקולות במולדובה. הם תיעדו שיחות בין שותפים למזימה לבין המועמדים המקבלים שוחד. הרשויות גם תפסו שליחים שנשאו שקיות עם מזומן – אחת מהן הכילה 1.1 מיליון דולר – וכרטיסי תשלום שנטענו במהלך ביקורים במוסקבה.
הממשלה בקישינב, בירת מולדובה, מעריכה כי כ-5% מהמצביעים קיבלו שוחד לפני הסיבוב הראשון של הבחירות לנשיאות, שהתקיים ב-20 באוקטובר, בנוסף למשאל עם לגבי השינוי בחוקת מולדובה כדי לכלול את השאיפה להצטרף לאיחוד האירופי. השיטה כמעט הצליחה, שאלת האיחוד האירופי עברה בקושי והנשיאה מאיה סנדו נאלצה להיכנס לסיבוב שני ביום ראשון.
בזמן שנספרו הקולות ביום שני בבוקר, סנדו, לשעבר בכירה בבנק העולמי, נראתה בדרך לנצח בבחירות עם 55% מול 45%. זאת לאחר מסע הסברה שנמשך שבועיים, שנועד לפרק את רשתות השוחד ולהזהיר את הציבור – באמצעות מסרים פומביים ששודרו בכלי תחבורה ציבוריים – כי מי שלוקח שוחד עלול להיעצר.
למרות החשיפה העיתונאית, הסיפור עדיין רחוק מלהיגמר, וזה לא קשור לנאט"ו, שאליה החוקה של מולדובה לא מתירה הצטרפות. למעשה, גם החוקה של אוקראינה בשנת 2014 לא אפשרה הצטרפות לאיחוד האירופי, אך פוטין בכל זאת סיפח את קרים והחל מלחמה באוקראינה לאחר שהמהומות הפרו-אירופיות הפילו את שליחו בקייב. הבחירות לפרלמנט במולדובה בשנה הבאה צפויות להיות חשופות להתערבויות רוסיות נוספות, שנועדו לחסום התקדמות לכיוון חברות באיחוד האירופי.
בגאורגיה המצב שונה, שכן ממשלה פרו-רוסית כבר נמצאת בשלטון. אך מפלגות האופוזיציה מפגינות נגד תוצאות הבחירות בהן זכתה "מפלגת החלום הגיאורגי" עם 53% לעומת 38%, תוצאה שתיארו סוכנויות סקרים וארגוני ניטור בחירות כסטטיסטית בלתי אפשרית.
בין אם היו בעיות בספירה, מה שעמד במרכז הקמפיינים האנטי-אירופיים בשתי המדינות היה שטף בלתי פוסק של מידע מוטעה, שטען כי סנדו והאופוזיציה המאוחדת בגאורגיה יובילו – אם ייבחרו – למלחמה עם רוסיה. מדובר בהצהרה מופרכת, אך היא מצליחה לחדור לתודעה. הגיאורגים והמולדובים הבינו כי זו לא אזהרה אלא איום; כפי שהיה באוקראינה, ההחלטה למלחמה תתקבל במוסקבה, ולא בקישינב או בטביליסי.
מדוע אם כן, על העולם להתעניין? מדובר במדינות קטנות ועניות, שאינן חברות באיחוד האירופי. אכן, הסכסוכים הפנימיים במולדובה קיימים כבר זמן רב, וכפי שקורה במדינות אחרות, משאלים משמשים לעיתים קרובות ככלים לבטא חוסר שביעות רצון מהממשלות המציעות אותם. כדי להבין את המצב, יש לשים לב למה שאומר פוטין.
הטענות של פוטין
לא יוצא לעיתים קרובות לראות את נשיא רוסיה משיב על שאלות עיתונאיות. לכן, תשובתו לשאלה של סטיב רוזנברג מה-BBC שווה בדיקה מעמיקה.
בתשובתו לרוזנברג, פוטין טוען שהוא פועל למען ביטחון והגינות בעולם. אם כן, כיצד הוא מסביר את פעולותיו האגרסיביות באוקראינה בשנים האחרונות? כיצד ניתן לפרש את מותם או פציעתם של מאות אלפי חיילים רוסיים, התקפות מזל"טים על אדמת רוסיה או את הכיבוש של מחוז רוסי על ידי כוחות זרים כהשגת ביטחון או ריבונות כלשהי?
בתשובתו, פוטין טען כי "המצב היה הרבה יותר גרוע" לפני שפלש לאוקראינה. טענה זו הייתה כל כך מופרכת שחייבים להקשיב שוב כדי לוודא שזה ההקשר בו נאמרו הדברים. למרות שהוא נראה ידידותי, פוטין התלונן כי המערב "מנסה להעמיד אותנו במקום". ואילולא פעל כפי שפעל, "רוסיה הייתה מסתכנת בהפיכה למדינה מדרגה שנייה, שמטרתה היחידה היא להיות ספק חומרי גלם, דבר שיביא לאובדן הריבונות שלנו". במצב כזה, רוסיה לא רק שלא יכולה להתפתח, אלא לא יכולה להתקיים.
לצד זאת, יש לשים לב לכך שפוטין במשך שנים לא הצליח לפתח את הכלכלה שלו, כיוון שזה היה מצריך לפרק את המערכת הקפיטליסטית של קרוביו שהוא בנה במשך 20 שנה. טענותיו מתבססות על סדרת עובדות שקריות, כמו שהוא נאלץ לפלוש לאוקראינה משום שנאט"ו הקימה בסיסים צבאיים שם (לא היו כאלה ב-2014, לא היו ב-2022 ועדיין אין). בכל הגדרה שהיא, ריבונות לא דורשת פלישה או חבלה בשכנות חלשות. ואם מוסקבה לא תיאבק להחזיר לעצמה את הרפובליקות הסובייטיות לשעבר שהשיגו עצמאות ב-1991, היא עדיין, כמובן, תמשיך להתקיים.
לעומת זאת, מה שיכול להיעלם, הוא הרעיון לגבי ייעוד רוסיה כמעצמה גדולה ואימפריה, בדומה לרעיונות דומים של מעצמה קולוניאלית ששלטה באוסטרליה, בבריטניה, בצרפת, בגרמניה ובטורקיה העות'מאנית במהלך המאה ה-20. ולא משנה מה, פוטין כבר לא יוכל להיכנס להיסטוריה כמנהיג שהשאיר את רוסיה מפותחת יותר ממה שקיבל אותה, כפי שעשו גיבוריו פטר הגדול, קתרינה הגדולה וג'וזף סטאלין.
לכן, הדיונים האם המערב צריך להפסיק לעורר את פוטין על ידי "מתן אפשרות" לגאורגיה, למולדובה או לאוקראינה להיות מדינות חסרות ערך צבאי. מדינות אלו לא יהיו נייטרליות, משום שפוטין לא יאפשר להן. אם הוא היה מעוניין במודל האוסטרי (חברה באיחוד האירופי, אך לא בנאט"ו), הוא לא היה יוצא למלחמה באוקראינה כאשר היא כבר הייתה נייטרלית חוקתית, ולא היה מתערב במולדובה כיום.
פוטין לוקח ברצינות רבה את ההחייאה של המעצמה הרוסית שהוא רוצה, שיכולה להתקיים רק אם יוכל לשלוט בממשלות ובטריטוריות סביבו, כפי שהוא שולט – לדוגמה – בבלארוס. הוא גם מדבר ברצינות כאשר הוא אומר שרוסיה כבר נמצאת במלחמה עם המערב.
כדי להשיג את מטרותיו, פוטין לא זקוק לפלוש למדינה חברה בנאט"ו, אך הוא בהחלט זקוק לפצל את אירופה ולחלק את הברית הטרנס-אטלנטית. כפי שמראה ההתערבות של רוסיה במולדובה, גאורגיה וההאשמות על התערבות בבחירות במערב, יש דרכים נוספות לרדוף את מה שהוא רואה כמשחק סכום אפס. השאלה היא, אם אירופה תיתן לזה לקרות.
