אזרחי ארצות הברית הלכו לישון אמש בידיעה שלקחו חלק בבחירות לנשיאות הצמודות בהיסטוריה, שטראמפ והאריס במצב של בתיקו מוחלט, שיעברו עוד שעות רבות וימים עד שיבינו באמת מי זכה, וקמו הבוקר למציאות שבה המועמד הרפובליקני הביס את המועמדת הדמוקרטית. טראמפ ניצח בגדול את המירוץ לבית הלבן. מה קרה בפועל? האם הסקרים טעו בתחזיות שלהם או שהמהפך באמת קרה בדקה התשעים?
"אנחנו עדיין מחכים לתוצאות המדויקות והסופיות כדי להבין בכמה טראמפ ניצח בכל אחת מהמדינות והאם זה היה בטווח טעות הדגימה של הסקרים או שבאמת היה פה עוד 2016", מסביר רותם אורג, מומחה לפוליטיקה אמריקאית ומנהל העמותה LIBRAEL, בריאיון למקור ראשון. "מעבר לזה, אין לנו גם סקרי יציאה, כך שבהחלט מוקדם מדי כדי להסיק מסקנות. אנחנו עדיין בערפל קרב. עם זאת, זה לגמרי תרחיש שהיה בקלפים ואולי אחד התרחישים היותר סבירים מאלה שאני שרטטתי".
לדבריו של אורג, לא ניתן עדיין לדעת בוודאות מה גרם לאזרחי ארצות הברית לבחור בדונלד טראמפ, אך ניתן לשער זאת. "ממשל ביידן־האריס טעה בהרבה מאוד דברים, גם אם לא תמיד זה היה מורגש או נראה לעין. בארבע השנים האחרונות הביטחון האישי של העם האמריקני ירד, או לפחות תחושת הביטחון האישי שלו ירדה, וההוצאות עלו", טוען המומחה. "מנגד, טראמפ מגיע עם רקורד – יש לאמריקנים למה להשוות, וזה מה שהם עשו. הם הבינו שאיתו, יש להם עם מה לעבוד".

בדיעבד, ניתן גם לזהות מספר טעויות קריטיות שעשתה המועמדת הדמוקרטית לאורך הקמפיין, ושהכריעו על תוצאות הבחירות. "אני חושב שהאריס טעתה כשלא בחרה בג'וש שפירו כסגנה", מנתח אורג. "אני לא יודע האם בהכרח הוא היה הופך את פנסילבניה לכחולה, אבל באופן כללי הפנייה למרכז לא הייתה גדולה מספיק. האריס היא סממן די שמאלי וטים וולז סממן עוד יותר שמאלי – הניסיון שלהם לקרוץ למרכז לא היה מספיק טוב בעיניי".
וזה לא הכול. "אני מאמין שאם היא הייתה נכנסת למירוץ בשלב מוקדם יותר, היה להאריס קל יותר, אבל בעיקר חושב שייחסו לכל סיפור פסטיבל הסלבס יותר מדי חשיבות. הניסיון להישען על כל הכוכבים, העביר אולי מסר שהתפרש כמעט אליטיסטי", מוסיף המומחה לפוליטיקה אמריקאית. "הדמוקרטים ניסו להריץ סוג של קמפיין הפחדה. זה לא היה הדבר היחידי שהם עשו, הם גם שמו על השולחן חזון פוזיטיבי וטוב מאוד שהם עשו זאת, אבל אין ספק שקמפיין ההפחדה שלהם נכשל".
מדוע? פשוט. "קמפיינים מבוססי הפחדה באופן כללי עובדים, אבל במקרה הזה הדמוקרטים לא עשו זאת מספיק טוב, כך שטראמפ הצליח לנטרל את הקולות נגדו". עוד מסביר אורג, "ההתנהגויות המוזרות, הריקודים המביכים, התמונות הביזריות ממקדונלדס וממשאית הזבל, הצליחו לרכך את דמותו של טראמפ. באופן אולי לא מודע, אלא אינטואיטיבי לחלוטין, טראמפ הצליח להנגיש את עצמו באופן מפחיד פחות מכפי שהדמוקרטים ניסו לצייר אותו".

הבחירות לנשיאות ארצות הברית התקיימו בתקופה מורכבת ביותר מבחינה גיאופוליטית. באירופה, המלחמה בין רוסיה לאוקראינה עדיין בעיצומה, ובאשר למזרח התיכון – המצב נפיץ מתמיד. "אני חושב שאווירת המלחמה השפיעה על הבוחרים רק במובן הפשטני של המילה", מבקש לציין אורג. "כלומר, האזרח האמריקני כנראה אמר לעצמו שלא פחד שהעולם הולך לכיוון של מלחמת עולם שלישית בתקופתו של טראמפ ובתקופתו של ביידן, כן. האנשים לא בהכרח יודעים להגיד שכועסים על ביידן על כך שרצה שישראל תצא מהציר הפילדלפי, אבל הם כן חווים תחושה של התפרקות של העולם, מבינים שהמבוגר האחראי לא מתפקד ומחפשים יציבות באופוזיציה".
הבוקר דונלד טראמפ עלה על הפודיום לשאת נאום ניצחון בפלורידה, והתקבל במחיאות כפיים סוערות. "הנאום היה יחסית ממלכתי", מסביר המומחה. "קשה להגיד שהוא היה מאחד, הוא היה רחוק מזה. פסיכולוגים יגידו שזאת התנהגות קלאסית לאנשים עם דפוס נרקיסיסטי – אני לא פסיכולוג ואני לא מאבחן, אבל כן מזהה שאם אתה על הצד הטוב שלו, כל עוד אתה מחמיא לו ומרים לו ומפרגן לו, טראמפ יודע להביע חום, חמלה ואמפתיה. זה מה שקרה הבוקר על הבמה וזה גם מה שקרה אחרי שניסיון ההתנקשות בו נכשל".
מנגד, טוען רותם אורג, המומנטום החיובי של הנשיא האמריקני ה־47 לא יימשך לנצח. "יש לטראמפ עור שקוף וברגע שהוא עומד בפני ביקורת או התנגדות, הוא לוקח את זה באופן אישי ונהיה מריר", מבהיר. "ברגע שהדמוקרטים ייצאו מההלם שהם נכנסו אליו לאחר ההפסד ויתחילו להגיב לאירוע, כנראה שנראה את טראמפ חוזר שוב למרירות הרגילה שלו".