יום שני בבוקר, בית משפחת גולדברג בשכונת מקור חיים בירושלים. רק אתמול קמו כאן מהשבעה על אב המשפחה, הרב אבי, שנפל בלבנון. אוהל האבלים למטה טרם קופל ומודעות האבל עדיין מתנוססות, אבל הבית מצוחצח, צבעוני ומלא חיים, כאילו לא מודע לאסון שפקד את יושביו. רק תמונותיו של אב המשפחה, עם חיוכיו הגדולים, הופכות אותו לנוכח־נפקד, ומזכירות את החוסר.
סרן הרב אבי גולדברג, רב צבאי בגדוד 8207, בחטיבת אלון (228), היה נגן קלרינט מחונן, ועם רחל אשתו הכנרית ניגן בסנכרון מושלם. מבט עיניים הספיק להם כדי להמשיך הלאה לשיר הבא באופן מתואם, להאט, להאיץ או לעבור סולם. כבר בהלווייתו נכחו הנגינה והשירה. הרב תמיר גרנות, אודהליה ברלין ותלמיד קלרינט ותיק של אבי, אורי, ניגנו את ״ממקומך״ של מודז׳יץ ואת ניגון ר׳ לוי יצחק מברדיצ'ב, סנגורם של ישראל, שההלוויה נערכה ביום היארצייט שלו. "רבים מהנוכחים תיארו אחר כך שוב ושוב את המפגש בשמיים של אבי ור׳ לוי, שראו לנגד עיניהם", מתארת רחל, "הקלרינט של אבי היה מונח שם במקום. הצלילים הפליאו, בתוך הכאב מילאו את העולם החסר".
אני מכירה את רחל מרחוק – מההופעות שבהן היא מנגנת בכינור, וממפגשים בישיבת ההסדר ירוחם שבה שני בנינו לומדים. בכל פעם שראיתי אותה חשבתי לעצמי שהיא האישה האצילית ביותר שפגשתי. בקול שקט ומתגעגע היא מספרת על אהוב נעוריה, התלמיד החכם, הבעל והאב האוהב, המורה האהוד. המוזיקה חיברה ביניהם, ולנצח תמשיך לחבר. בכל ערב בשבעה, כשנגמרו כמעט המילים, הגיעו המנגינות. מאות אנשים באוהל האבלים הצטרפו לשירה ולנגינה לזכרו, נפרדים מאבי בדרך שהכי אהב, בניגון יהודי. רחל שלחה את הילדים הקטנים הביתה לישון עם אחיותיה, אבל הם ביקשו להישאר עד מאוחר: הקהל שר להם "המלאך הגואל", "בשם השם" ו"שומר ישראל". "זה כבר הפך לחזקה, הם לא נרדמים בלי 400־500 איש שמרדימים אותם. אמרתי לאנשים שיכינו טבלת אקסל ויירשמו", היא אומרת בחיוך.
את השירות הסדיר שלו עשה אבי בגולני ("נגביסט גדול וחזק ומסור"), ובמילואים שירת בחטמ"ר עציון. לפני כשלוש שנים סיים קורס קצינים של הרבנות הצבאית, והוכתר כחניך המצטיין של הקורס. "אבי הרגיש שהוא יכול להשפיע בצבא – על הרוח, המשמעות, החוסן. זה מה שדחף אותו". לאורך השבעה הגיעו עוד ועוד חיילים שסיפרו כמה אבי השפיע עליהם. הוא ידע מתי לחזק את מי שעומדים להישבר, איך לסייע לחייל שאשתו בבית קורסת ומה לומר למי שצריך חיזוק לפני הלחימה. "הוא לא רק נתן שירותי דת", מסבירה רחל. "נכון שהוא היה אחראי לסידורים ולמחזורים ולאוכל כשר, אבל הוא גם היה הפסיכולוג של התלמידים שלו ושל החיילים שאיתו, וידע תמיד להיות האדם הנכון במקום הנכון. הוא מיצה את מה שזה אומר להיות יהודי – להיות יודע את השם ואוהב אדם".
גם את המשימות "הרגילות" של רב צבאי מילא בחן וחסד. בט"ו בשבט, למשל, כששירת בצפון, החליט שחייבים לעשות נטיעות. המג"ד לא בדיוק זרם איתו: בחוץ גשום, ומהיכן ישיגו שתילים כשכל המשתלות סגורות? אבי לא התייאש וצצל למשתלה אחרי משתלה, עד שמצא בעל משתלה שהתפנה מביתו, אך התיר לו להיכנס למשתלה דרך השער הפרוץ ולאסוף שתילים. אבי נסע לשם במכוניתו הפרטית, והחיילים סיפרו שכשחזר הציצו שתילים מכל החלונות. הוא ערך להם סדר ט"ו בשבט עם מפות לבנות חגיגיות, פירות יבשים וטריים וטקס שתילת שתילים. המג"ד, בעצמו חקלאי, דרש בפניהם דרשה על חפץ הטבת הדורות הבאים. כששירת במטולה אבי לא רק נטע תקווה בחייליו, אלא גם שלח לתושבי המושבה סרטוני חיזוק מבית הכנסת שלהם.
"החיילים סיפרו שהוא חיפש כל הזמן איך לסייע"
מסיפורי החיילים שפקדו את הבית הבינה רחל שהוא גם סייע בכל מעשה ומשימה. "אבי היה ראש גדול, כל הזמן עשייה", היא אומרת. "כשצריך לקשור חבל למשאית שמובילה את האמל"ח מלבנון – הוא יעשה את זה. החיילים סיפרו שהוא חיפש כל הזמן איך לסייע. היו בני"שים צעירים מהמסייעת שבנו עמדות לירי רתק, עמדות מבלוקים כבדים, והם ראו את אבי מתקרב אליהם וחשבו שהוא בטח רוצה לארגן מניין, אבל הוא פשוט בא לעזור להם עם הבלוקים הכבדים". החיילים ניצלו את ההזדמנות ושאלו אותו שאלות הלכתיות, ובהן האם מותר להם לפתוח בשבת מכתבים שהגיעו מן הבית. אבי פסק שמותר להם לקרוא את המכתבים, ואף הוא יצא מחוזק אל הקרב מהמכתבים שקיבל.
הבית שהקימו הוא ורחל הושתת על ערכי החסד והתורה. הם הרבו לארח, שימשו כמדריכי זוגות מטעם ארגון צהר, ואבי גם היה רב מחתן והתורה הייתה נוכחת בבית. ותמיד־תמיד הייתה שם המוזיקה – מחברת, משמחת, ולימים גם מנחמת. "אני לא אוהבת שנגנים הם אילמים", היא אומרת. "אני אוהבת שהם משתפים במשמעות של הנגינה עבורם, בכוונות ובמחשבות. אבי היה מדבר את המוזיקה. כשהיינו עושים כאן בבית ערבי מלווה מלכה, לפעמים עם תשעים ואפילו מאה איש, הוא היה אומר דברי תורה שמכוונים את הלב. כך הוא נהג גם בשירות המילואים. זה גם מה שחיזק אותי ב־250 הימים שהוא היה שם. שיש למילואים שלו משמעות. שהוא עושה מה שהאבות שלנו התפללו לו אלפיים שנה. הייתה לו יכולת להגיד דברי אמת ודברים שממתיקים את שם השם בעולם".
הראיון המלא יפורסם מחר (יום ו') בדיוקן
