העיתונאי רון בן־ישי לא ישכח את היום ההוא, באוקטובר 1978, שבו פגש לראשונה את בוריס איוואנוב, שליח סוכנות הידיעות של ברית המועצות, טא"ס, בארצות הברית. השניים נפגשו בחדר העיתונות של הסטייט־דיפרטמנט, כשהרוסי ביקש רשות להשתמש בטלפון שלו. בן־ישי, ששימש אז כשליח ידיעות אחרונות בוושינגטון, ידע שלא מדובר בעיתונאי תמים. "כמו כולם, גם אני ידעתי שכתבי התקשורת הסובייטית בחו"ל הם סוכנים במשרה מלאה של אחת מסוכנויות המודיעין של ברית־המועצות", מתאר בן־ישי בספרו, "כתב חזית".
השניים התיידדו ואף נפגשו כמה פעמים לארוחות ערב בליווי נשותיהם. באותן פגישות הִרבה הסוכן הסובייטי לשאול על מדיניותה של ישראל, תוכניותיה וכוונותיה. לעיתונאי הישראלי היה ברור שהאיש חותר לקבל ממנו מידע חיוני יותר.
"אם הייתי נשאל אז הייתי כנראה מכחיש, אבל היום אני יודע שהייתה בי גם איזו משיכה להיות מעורב בסיטואציה שעד אז הכרתי רק מספרי ג'ון לה־קארה", מודה בן־ישי. "לא העליתי אז בדעתי שזה עלול גם לסבך אותי. הקפדתי לספר אך ורק דברים שממילא פורסמו בעיתונות". בהמשך מערכת היחסים, שהתפרסה על פני כמה שנים, ביקשו ממנו אנשי האף־בי־איי, שעקבו אחרי המפגשים, שיגייס את איוואנוב לתפקיד של סוכן כפול עבורם.
בן־ישי נזכר באפיזודה הזו כאשר אנו משוחחים על שורת המרגלים לטובת איראן שנחשפו לאחרונה בישראל. "הסיבות שמובילות אדם להיות מרגל עבור אויבי מדינתו לא השתנו, מה שהשתנה היא הקלות שבה ניתן לגייס לעיתים מרגלים", הוא אומר. "בדרך כלל הכסף הוא המניע העיקרי. אצל הרוסים זו הייתה אידיאולוגיה. הם עבדו על אנשים והצליחו לשכנע אותם אידיאולוגית לעבוד עבורם. מניע נוסף הוא האגו. לעיתים אדם מוחמא מהעובדה שמישהו נותן לו חשיבות ורואה בו מין ג'יימס בונד, ולעיתים הוא אף אומר לעצמו שהוא זה שמוליך שולל את מפעיליו, בעוד שלמעשה הוא פועל בדיוק לפי תוכניותיהם".
נופלים ברשת
לאורך ההיסטוריה ידעה ישראל פרשיות ריגול חמורות ביותר, רובם של סוכנים מטעם ברית המועצות. כמה מהמפורסמים שבהם הם ישראל בֶּר, שהיה קצין בכיר בצה"ל וממקורבי ראש הממשלה הראשון דוד בן־גוריון; מרקוס קלינגברג, איש המכון הביולוגי; אודי אדיב, איש קיבוץ גן־שמואל שריגל למען סוריה. לרשימה זו ניתן להוסיף גם את גונן שגב, רופא, שר וחבר כנסת, שהורשע בריגול חמור למען איראן, ואת חברי הכנסת לשעבר עזמי בשארה ואמיר מח'ול שמסרו מידע לחיזבאללה. נזכיר גם את מרדכי ואנונו, שמסר ל"סאנדיי טיימס" הבריטי סודות ממקום עבודתו בכור הגרעיני בדימונה.
שיטות הגיוס השתנו מקצה לקצה במהלך השנים. בעבר, אומר בן־ישי, "לא היו רשתות חברתיות, והמגייסים היו צריכים לעשות זאת באמצעות מגע ישיר ואישי. מישהו אמר למישהו שיש ישראלי שכדאי לגייס אותו, ניגשו אליו בפעם הראשונה כשהוא בחו"ל, וזה נעשה לרוב על ידי דיפלומטים. גם החשיפה שלהם הייתה באמצעות מעקב אחרי הדיפלומטים הרוסים בישראל" .
דרכי הפעולה הנוכחיות, לפחות במקרים האיראניים שפורסמו, שונות לחלוטין. אריק ברבינג, מי שהיה ראש אגף סייבר וראש מרחב ירושלים ויהודה ושומרון בשב"כ, מספק הצצה: "אם בעבר המגייסים התנהלו בתהליך ממוקד מול אדם מסוים שסומן על ידם כמתאים, בשל תפקידו או מעמדו, כאן הם פועלים בשיטת רשת הדיג. הם פורסים ברשתות החברתיות מצודה ענקית עם פיתיונות, ומגיעים לכמות עצומה של אנשים. העולם הדיגיטלי מאפשר לנהל משחק שמחיר הטעות בו נמוך מאוד. המגייס הוא בלתי פגיע, איש אינו יודע מי הוא ומטעם איזו מדינה או ארגון הוא עובד. באמצעות כמה מודעות, למשל מטעם מכוני מחקר או סקרים בארץ או בחו"ל, אפשר לדוג קבוצת אנשים שמתעניינת בנושא. נניח, באמצעות מודעה שמציעה לאנשים לעבוד תמורת שכר גבוה כסוקרים בקרב אוכלוסיות שונות, עולים חדשים או ערבים. המודעה צריכה להיות מנוסחת על ידי אדם שבקי בשפה ושיודע להעביר מסרים אותנטיים".
קפיצת המדרגה של הטכנולוגיה, המאפשרת לשים אווטארים שנראים כבני אדם, וליצור תחפושות, שמות ופרצופים, מקלה על הסוכנים. "רוב הפניות נבעטות, אבל נשאר קמצוץ שכן מוכן לבצע משימות ששכרן בצידן, גם שכר פסיכולוגי. תמיד יש מניע נפשי ורגשי, שאני, המפעיל, מנתב אותו לצרכיי", אומר ברבינג.
המגייסים האיראנים טורחים ליצור לעצמם תדמית אמינה, אבל קורה שהם נכשלים בכך. כך, באחד המקרים אחד ניתנה משימה "לפטר מכונית של פעיל ליכוד". התברר כי המפעיל השתמש בתרגום גוגל למלה to fire, כאשר ביקש בעצם לשרוף מכונית של פעיל ליכוד.
המתמטיקה של המקצוע
ברבינג מופתע מהיקף התופעה וממאפייני האוכלוסייה שבה מדובר, מערבים ועד חרדים, עולים חדשים וילידי הארץ. "זה היקף חסר תקדים", הוא אומר, "והחדשות הרעות הוא שאם יש 10 שנתפסו, יש עוד 20 שלא נתפסו. זו המתמטיקה של המקצוע".
אחת הדרכים לגיוס מרגלים באופן הדרגתי מכונה "דרדור"; זו השיטה שבה פעל המודיעין האיראני מול ישראל בשנים האחרונות. "מהדבקת מודעות נגד הממשלה מבקשים ממנו לעלות מדרגה ולבצע פעולות נוספות, עד לבקשות לבצע רצח", מתאר בן־ישי. "האמת היא שהאיראנים די קמצנים. הדרדור שלהם נעשה בסכומים קטנים…".
האיראנים פועלים באמצעים מתוחכמים, מאבחן ברבינג. "הם מפעילים צוותי אנליסטים שבודקים לעומק את החברה, המדינה והתושבים. איראן מצטיינת בזה, ואנחנו מקילים עליה כיוון שאצלנו כל דבר נחשף בתקשורת וברשתות, לעיתים יותר מדי, וכך אנו 'תורמים' מידע רב. כל אחד שחי ברשת החברתית הוא חשוף, וניתן לבנות עליו פרופיל שלם – מה הוא אוהב, איפה הוא חי, מי החברים שלו. האיראנים מצידם מתאימים את עצמם, לומדים את השפה והמימיקה. אם בעבר הצליחו לצוד מרגלים באמצעות הפעלת נשים יפות, היום זה עובד פחות. אנשים זהירים יותר ומבינים שמדובר במלכודת.
"אתה יוצר מגע שנראה תמים, ובהתחלה מטיל משימה שגרתית שתמורה בצידה. תוך כדי האינטראקציה מעמיקים את הקשר האישי עם המגויס. בשלב הבא מגיע ריאיון, שבו ניתן להשחיל שאלות ולתהות על עמדותיו של האדם במכלול נושאים – 'האם אתה משתתף בהפגנות' וכדומה. רוב האנשים משתפים פעולה ולא חושדים. במסגרת זו ניתן לשלוח אנשים לבצע משימות פשוטות כמו להשתתף בהפגנה ולדווח עליה, או לספור את המכוניות בחניון מסוים. כך ניתן לבדוק את אמינותו של המגויס. יש כמובן כאלה שחושדים ומנתקים מגע, אבל אם מתוך עשרה יהיה אחד שימשיך, זה שווה את המאמץ.
"בהמשך מבקשים לבצע משימות משמעותיות יותר תמורת תגמול, 'כדי לראות אם אתה יודע לעשות את העבודה'. גורמים לו למשל ללכת לרחוב עזה ולצלם את סביבת בית ראש הממשלה. היו מרגלים שנשלחו לצלם בנבטים, ורק כעת שמענו, בפרסום של 'איראן אינטרנשיונל', על התוכנית לרצוח את מפקד הבסיס. אגב, ניתן בקלות גם לאכן את המקומות באמצעות הסלולרי שלהם".
עם הזמן, המשימות הופכות רגישות יותר. "מי שמשחית לוח מודעות, אין בעיה לדרדר אותו לשריפת מכונית", אומר ברבינג. "אלימלך שטרן, החרדי שנתפס התבקש לשרוף יער, אבל לא הסכים להתקדם מעבר לכך. הוא הרפתקן שמראש ידעו לדוג אותו, כי ראו שהוא משתמש בטלגרם ובסמארטפון בניגוד למקובל בקהילה החרדית. הם גם הופכים לסוכני גיוס בשיטת חבר מביא חבר.
"מדינה שעוסקת רוב זמנה במעקב אחרי אזרחיה, כמו איראן, עם אנליסטים מצוינים וכוח מחשב, לומדת להכיר את האוכלוסייה והקבוצות השונות. הם הבינו שאלה שבאים מכל הרפובליקות סביב איראן, יש סיכוי רב להצליח מולם אם יפנו אליהם בשפתם. הם יצרו מגע עם חלקם ואלה התחברו עם אנשים בארץ, כמו מובטלים ששונאים את המדינה.
ראש המל"ל לשעבר, מאיר בן־שבת: "בשום אופן אין להתייחס לחוליות האלה כאל 'תעלולי חסמבה'. די בכך שאחת מהן תצליח לחמוק מבין אצבעות השב"כ, ואנו עלולים לשלם מחיר כבד"
"גם לשבר החברתי במדינה יש חלק משמעותי בכך. כאוס והתגוששות בין קהלים הם קרקע מצוינת לתוקפים. חרדים שאינם חשים הזדהות עם המדינה עלולים להיות אוכלוסייה נוחה, וגם העלייה ממדינות ברית המועצות. צריך להיזהר מלתייג אוכלוסיות, אבל אצל חלק מהעלייה הזו רמת ההזדהות עם המדינה היא נמוכה יותר. אנחנו לא מופתעים מערביי ישראל אלא מיהודי ישראל".
גם אנחנו עושים אותו דבר?
"אתה באמת רוצה תשובה?".
עיניים על טורקיה
בשבועות האחרונים נחשפו בישראל כעשר פרשיות ריגול לטובת איראן. האחרונה שבהם היא "הקבוצה האזרית", כאשר שבעה עולים מאזרבייג'ן המתגוררים בצפון נעצרו בגין ניסיון לאסוף מודיעין על אזרח ישראלי, שלהערכת גורמי הביטחון, האיראנים תכננו לפגוע בו. חקירתם העלתה כי הם הופעלו על ידי גורמים איראניים לביצוע שורה של משימות ובהם איסוף מידע על אזרחים שונים, על בסיסי חיל האוויר והים, על נמלים, על סוללות כיפת ברזל ועל תשתיות כמו תחנת הכוח בחדרה. זאת בתמורה לתשלום של מאות אלפי שקלים באמצעות מטבעות קריפטו, וביודעם כי המידע שהם מעבירים לסוכנים פוגע בביטחון המדינה, ובחלק מהמקרים אף עלול לסייע לאויב בביצוע מתקפת טילים.
לדעת המומחים, כיוון שאין לאל ידו להגיע למקורות איכותיים יותר, המודיעין האיראני פונה לאוכלוסיות מוחלשות ופריפריאליות. הוא מזהה את השסעים החברתיים, ומאתר אנשים המתאפיינים בניכור חברתי או היעדר הזדהות לאומי – גורמים נפשיים שניתן לנצל תמורת בצע כסף.
לפני כחודשיים נחשף חשוד נוסף לטובת איראן: מוטי ממן, תושב אשקלון בן 72. הוא סיפר כי הוברח לאיראן בשתי הזדמנויות שונות ונפגש עם גורמי מודיעין איראניים, שהציעו לו להתנקש בבכירים ישראלים תמורת תשלום. הם ביקשו ממנו לבצע משימות נוספות כגון העברת כספים ונשק וצילום אזורים הומי אדם, וסירבו לבקשתו לקבל מקדמה של מיליון דולר.
"הרקע לגיוסו של ממן הוא קשריו עם גורמי פשע בטורקיה, שם הוא גויס, ומשם הגיע לאיראן", מציין בן־ישי. "טורקיה בכלל ומקומות הבילוי שלה בפרט הם כר נרחב לגיוס מרגלים, בעיקר ערבים־ישראלים, המרבים לבקר שם".
בני הזוג ולדיסלב ויקטורסון ואנה ברנשטיין מרמת־גן גויסו דרך הטלגרם, ותמורת תשלום במטבעות קריפטו הם ריססו כתובות גרפיטי, הדביקו כרזות נגד ראש הממשלה, הציתו רכבים ואף ניסו להרכיב מטען חבלה. ויקטורסון אף הסכים לחסל בכיר ישראלי, וניסה להשיג לשם כך רובה צלפים, אקדחים ורימוני רסס. הסוכן האיראני הבטיח לו בתמורה סכום של 130 אלף דולר. חשוד נוסף הוא ולדימיר ורחובסקי, תושב תל־אביב בן 35, שהסכים לחסל מדען ישראלי עבור סכום של 100 אלף דולר ואף הספיק להצטייד בכלי נשק לשם כך.
מאיר בן־שבת, ראש המל"ל ובכיר בשב"כ לשעבר, והיום ראש מכון משגב לביטחון לאומי ולאסטרטגיה ציונית, אומר כי הגורמים האיראניים משקיעים מאמץ בגיוס ובהפעלת אזרחים ישראלים לצורכי מודיעין וטרור, כחלק מהמערכה הכוללת שהם מנהלים נגד ישראל.
לדבריו, "הצבר הגדול של המקרים מהחודשים האחרונים יכול להעיד על היקף המאמצים שהאיראנים משקיעים בכיוון הזה, הן כדי להסתייע בכך לצרכים שנוגעים למלחמה והן כדי להרחיב את מנעד אפשרויות הפעולה מול ישראל, נוכח עליית המדרגה בהתגוששות בין המדינות. חלק מהחוליות לא עסקו רק באיסוף מידע אלא גם במשימות מבצעיות, ונכון לראותן כחלק מתשתית מודיעינית־מבצעית אנושית שהאיראנים מנסים לבנות בישראל, גם כפוטנציאל למבצעי התנקשות כנקמה על החיסולים שמיוחסים לישראל".
האם ניתן לאפיין את יעדי הפיתוי שהם בוחרים?
"הקלות היחסית של גיוס והפעלה דרך הרשתות החברתיות מפתה את האיראנים להשקיע בכיוון הזה מול אנשים שבחלק מהמקרים מגיעים משולי החברה, ומידת ההזדהות שלהם עם המדינה אינה גבוהה. מבחינת האיראנים מדובר בהשקעה נמוכה יחסית לפוטנציאל הרווח שגלום בה. הגיוס מתבצע לעיתים קרובות בכיסוי, כשבתחילה המגויסים אינם יודעים עבור מי הם פועלים. המשימות בתחילה נראות פשוטות ולא מעלות חשד. עם הזמן, כשנוצרים יחסי תלות בין המגויס למפעילו, יש תהליך של 'דרדור' שכולל גם משימות ביטחוניות מובהקות.
"בשום אופן אין להתייחס לחוליות האלה כאל 'תעלולי חסמבה'", מדגיש בן־שבת. "די בכך שאחת החוליות הללו תצליח לחמוק מבין אצבעות השב"כ, ואנו עלולים לשלם מחיר כבד. אני מזכיר את האיומים המרומזים שהשמיע השייח' נעים קאסם מחיזבאללה, 'הפעם נתניהו ניצל מהכטב"ם, אולי ישראלי יהרוג אותו'. האיומים אלה נוגעים כמובן לא רק לנתניהו".
ירידה בהזדהות הלאומית
"הדבר הבולט כאן", אומר יעקב פרי, לשעבר ראש השב"כ, "הוא האינטנסיביות והעלייה במאמצי המודיעין האיראני להגיע להישגים לא רק באמצעות טכנולוגיה או טילים, אלא גם בצד היומינטי. הם פועלים לגייס אנשים בעלי מוטיבציה, בני מיעוטים, עולים חדשים או ותיקים בעלי קושי כלכלי. גם יעדי התקיפה הם דמויות עם עבר ביטחוני שתחוסל על ידי מתנקש.
"לא מדובר כאן בריגול מסורתי", מאבחן פרי. "הם לא מחפשים ידיעות, כי הם כבר יודעים היכן רמת־דוד ואיפה מטה המוסד. גיוס המרגלים נעשה כחלק ממאמץ למצוא תגובה הולמת להתקפה הישראלית. הם מגייסים טרוריסטים כדי ליצור דמורליזציה ואנדרלמוסיה. לצערנו יש מספיק מתנדבים בפרוטות. הם לא צריכים לעשות מאמץ חריג. כשמדובר בבני מיעוטים ניתן להבין, כשמדובר ביהודים קצת יותר קשה. זה עניין של אנשים שהסתבכו כלכלית ומחפשים כסף קל".
האם המשבר החברתי בישראל משפיע על כך?
"בהחלט. החברה הישראלית מסוכסכת, וזה כר נרחב לחפש אנשים שיסכימו לבצע משימות כאלה. אפילו התנקשות, שבדרך כלל קשה למצוא מישהו שיסכים, באוכלוסייה הישראלית ניתן לצערי למצוא גם את זה. חלק מהעניין הוא גם ירידה בהזדהות הלאומית, כגון אצל עולים שחוו אכזבה מהחיים בישראל ומהכישלון הכלכלי. המודיעין האיראני יודע לנצל את זה".
לא רק איראן פועלת בתחום הזה. גם חיזבאללה גייס בישראל לאורך השנים סוכני מודיעין שסיפקו לו מידע מגוון, אם כי לא ברור כמה נזק נגרם בעקבות זאת. במאמר שפורסם באתר המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS), כותב חוקר הטרור גיל ריזה כי "תושבי ישראל שבחרו לעסוק בריגול למען חיזבאללה עשו זאת לרוב מתוך מניעים כספיים ואידיאולוגיים, והם מזוהים בעיקר עם האוכלוסייה הערבית בישראל, אך ישנם גם סוכנים יהודים שהעבירו מידע מודיעיני במסגרת עסקת סמים שביצעו עם הארגון".
אותם סוכנים העבירו לחיזבאללה מידע מגוון, "לרבות מיקומן של תשתיות אזרחיות וצבאיות חיוניות, סדרי כוחות, נקודות גבול ומידע על אמצעי לחימה של צה"ל. חיזבאללה ביקש לאסוף גם מידע חברתי, לרבות יריבויות פוליטיות, מגמות חברתיות ועוד, כדי לזהות נקודות חוזק וחולשה של החברה הישראלית. חיזבאללה אף הפעיל סוכנים לצורכי פיגועים, אך אלו נתפסו או נפצעו במהלך ההכנות".
לצד ההסברה המפורטת לציבור בדבר דרכי הפעולה של האיראנים, כדי למנוע מאנשים ליפול ברשתם, השב"כ נוקט מדיניות תקיפה בסיכול ובמעצר של החוליות הללו. "נכון למצות את מלוא חומרת הדין ולעשות זאת בזמן קצר, כדי להרתיע אחרים מלהיענות להצעות מהסוג הזה", אומר בן־שבת, ומציע "לשקול גם סנקציות מנהליות, לרבות שלילת אזרחות, חילוט רכוש וכספים וביטול זכויות סוציאליות".
"יש עוד כאלה שלא חשפנו, ועוד יהיו הפתעות", צופה פרי. "במודיעין אין הרמטיות. תמיד יש סדק מסוים שממנו יכולה להגיע החשיפה הבאה. יש בקרבנו קבוצות ובודדים לא מעטים, שיתפתו לבצע פעולה כזו או אחרת".
