בבחירות צמודות, כל אזור בחירה בארה"ב הוא בעל פוטנציאל להטות את המאזן. רבים האמינו שבוחרים יהודים, כמו אחרים, משפיעים על התוצאה, אבל המירוץ אפילו לא היה קרוב. דונלד טראמפ ניצח באופן מכריע, "החומה הכחולה" הדמוקרטית קרסה וסגנית הנשיא קמאלה האריס הפסידה.
חלק מכלי התקשורת פרסמו סקר ממאגר הבחירות הלאומי שדיווח כי ההצבעה היהודית עבור האריס ירדה מ79% ל-21%. זה התבסס על 10 מדינות וסותר את התחזיות שלפני הבחירות שהראו שהאריס מובילה בממוצע של בין 65% ל-30%, אך יש סיכוי גבוה יותר שהסקר של פוקס ניוז שדיווחו על כך שהאריס תיקח 65% עד 32% מהמצביעים היהודים היה מדוייק יותר.
זה הנתח הנמוך ביותר של ההצבעה היהודית מאז מייקל דוקאקיס ב-1988. אף דמוקרט לא נבחר לנשיאות עם פחות מ-68% (סה"כ של ג'ו ביידן) מאז 1968. בניגוד לתחזיות אופטימיות מדי של הרפובליקנים שטראמפ זכה במספרים משמעותיים של יהודים, נראה שהוא קיבל את אותה תמיכה כמו ב-2020, כך שלא הייתה התאמה מחדש וההצבעה היהודית לא השפיעה על התוצאה.
שנים יקדישו לניתוח הבחירות, אך ניתן להבחין בקלות במספר סיבות להפסדה של האריס:
מצביעים יהודים רבים שהמעיטו בעבר בחשיבותה של ישראל כשקיבלו את ההחלטות שלהם, הצביעו הפעם כנראה מתוך מחשבה על הנושא הזה. הם נטשו את האריס כי היא הייתה קשורה לביידן, שגישת "השוטר הרע" שלו הפריעה למאמץ המלחמתי של ישראל. האריס התערערה גם בגלל הקשר עם קבוצות שדוחפות אותה להחליש את הברית בין ארה"ב לישראל: ג'יי סטריט, השמאל הקיצוני, אנטישמים, מבקרי ישראל ותומכי קיצוץ הסיוע לישראל.
האריס לא עזרה לעצמה עם חוסר הנכונות שלה להגדיר את מדיניות המזרח התיכון שלה, מעבר לתמיכה בפתרון שתי המדינות הפנטזיונרי והודאה בכך שהיא "שמעה" מפגינים מאשימים את ישראל ברצח עם. האריס, ליברלית מקליפורניה, לא הצליחה להביא את עצמה למרכז ולא הצליחה לבטא מדיניות קוהרנטית וכוחנית במזרח התיכון.
ערבים אמריקאים שמחו, והאמינו שהם עזרו להביס אותה במישיגן, אך בדירבורן, העיר עם הכי הרבה ערבים אמריקאים, טראמפ זכה ב-47% עד 28%, כאשר 22% הצביעו לג'יל סטיין (התוצאות הסופיות עשויות להשתנות). בשנת 2020, ביידן זכה ב-69% עד 30%.
המפלגה והאריס סבלו גם בגלל סירובו האנוכי של ביידן לפרוש מהמירוץ עד כמעט השעה ה-11. לו היה עוזב מוקדם יותר, הדמוקרטים היו יכולים לקיים תחרות אמיתית על המועמדים. ייתכן שהוא גם היה מתפטר כדי לאפשר להאריס להיות נשיאה ולהתמודד תוך כדי כהונה.
מעט אנשים מדברים על זה, אבל האריס הפסידה כי הדמוקרטים נתפסים כמי שמציבים פוליטיקת זהות על פני מדיניות. היא נבחרה למועמדת מבלי לקבל קול אחד, בעיקר בגלל שהמפלגה חששה מפיצוץ אם לאישה 'צבעונית' תישלל המועמדות. הריצה שלה לנשיאות ב-2020 הראתה שהיא לא פופולרית, אבל רוב הדמוקרטים כל כך שמחו להחליף את ביידן עד שהם התעלמו מהפגמים שלה. קמפיין "השמחה" דעך במהירות כשההקלה על השלכת ביידן שככה.
באופן פרדוקסלי, האריס שיחקה על קלף פוליטיקת הזהות ואיבדה נתח משמעותי ממחוזות הבחירה הדמוקרטיים המרכזיים, בעיקר מגברים שחורים והיספנים.
למרות חוסר הפופולריות המכריע של ביידן והתחושה בקרב הציבור שהמדינה הולכת בכיוון הלא נכון, האריס לא הצליחה להציע חזון מהותי משלה. במקום זאת, היא הכפילה את מדיניותו של ביידן, וסירבה להרחיק את עצמה אפילו מהמדיניות הכי לא פופולרית. כזכור מהמנטרה של ג'יימס קרוויל, "זו הכלכלה, טיפש". הכישלון שלה לטפל כראוי בבעיות "שולחן המטבח" הוציא את פתק ההצבעה שלה מהיד של מיליוני אמריקאים.
התקפותיו של טראמפ על האריס כ"צאר ההגירה", האחראית למשבר הגבולות של האומה היו יעילות, מכיוון שהוא האשים אותה בכך שהמדינה הוכרעה על ידי זרים "המרעילים את הדם של ארצנו".
התמיכה של האריס בזכויות הטרנס, שלא הייתה בעיה ב-2020, הפכה לקו התקפה רפובליקני שנראה שהדהד אצל כמה מצביעים דתיים, כולל יהודים והורים.
הדמוקרטים דיברו על כך שהאריס הייתה בחדר עם ביידן כאשר קיבל את כל החלטות מדיניות החוץ שלו, כדי להציג שהיא מוכנה להיות המפקדת העליונה. עם זאת, מעולם לא הוצגו ראיות לביסוס השפעתה על מדיניות המזרח התיכון, והרפובליקנים האשימו אותה בחסרונות הנתפסים של ביידן בתמיכה בישראל, והציבו אותה כשעיר לעזאזל על רקע המתיחות הגוברת.
האריס ומפלגתה לא העריכו את עומק הקבלה של טראמפ (שזכה בהצבעה הפופולרית בפעם הראשונה). זה היה בלתי נתפס לרבים שראו בטראמפ עבריין וולגרי, נואף ודיקטטור רצוני שיכול להיבחר מחדש. ההערה של ביידן על היותם של תומכיו "זבל" חיזקה את השקפתם של לפחות מחצית מהאוכלוסיה כי הם מודחים ולעגו על ידי אליטות שלא התייחסו לאתגרים היומיומיים שלהן.
אפילו נושאים כמו הפלות, שהיו אמורות לשמש קריאת חיזוק לנשים הבוחרות, לא הצליחו לספק את היתרון הצפוי לפער בין המינים. למרות שזכויות הפלות הניעו מצביעים רבים, הן גם הרחיקו אחרים, במיוחד מצביעים דתיים, כולל קהילות יהודיות וקתוליות. למרות קמפיין ממומן היטב שנועד להדגיש את זכויות הנשים, האריס גרפה בסופו של דבר פחות קולות מנשים מאשר לביידן ב-2020, בעוד שהמצביעים הגברים התרחקו ממנה עוד יותר.
אנחנו יודעים שהאריס הפסידה, אבל מה יכולים אלו מאיתנו שעוסקים בישראל לצפות מהנשיא הנבחר?
אנחנו יכולים להסיק מסקנות על סמך כהונתו של דונלד טראמפ בבית הלבן, אבל הוא לא אמר כמעט דבר במהלך הקמפיין על תוכניותיו. גם אם הסכמנו או לא הסכמנו עם גישתו של טראמפ למזרח התיכון בקדנציה הראשונה, אין ביטחון שזה יהיה אותו הדבר בקדנציה השנייה. האדריכלים המרכזיים של מדיניות המזרח התיכון שלו, בעיקר חתנו והיועץ הבכיר לשעבר ג'ארד קושנר, לא צפויים להיות חלק מהממשל השני של טראמפ.
בניגוד להאריס, טראמפ לא התמודד עם מחאות או שאלות לגבי מה הוא יעשה לגבי עזה, והוא מעולם לא סיפר. בלי להביע אהדה לפלסטינים, הוא כן אמר לנתניהו, "תשיג את הניצחון שלך ותגמור עם זה. זה חייב להיפסק, ההרג חייב להיפסק".
הוא אמר לנתניהו: "זה צריך להיגמר מהר".
"אני אתן לישראל את התמיכה שהיא צריכה כדי לנצח, אבל אני כן רוצה שהם ינצחו מהר, האם זה לא יהיה נחמד אם הם היו יכולים לנצח מהר? ואנחנו צריכים לתת להם לנצח מהר. אנחנו נחזיר את האדיבות והשלום למזרח התיכון".
"אני רוצה לראות את המזרח התיכון חוזר לשלום ולשלום אמיתי, אבל שלום שיהיה שלום בר קיימא, וזה עומד לקרות", אמר, וציין שהוא יוכל להביא את זה לפועל כי "כיבדו אותו שם" והיו לו "מערכות יחסים נהדרות עם כל כך הרבה אנשים", אך לא היה ברור על מי הוא מדבר.
הוא אמר לנתניהו, "אם ננצח בבחירות, זה יהיה מאוד פשוט. הכל יסתדר ומהר מאוד". טראמפ גם הזהיר כי ישראל תושמד אם האריס ייבחר וכי הוא יהיה "המגן הגדול" של ישראל.
הוא מעולם לא הסביר מה תהיה המדיניות שלו לעזור לישראל לנצח במלחמה או מה הוא יעשה אם היא לא תסתיים מהר ככל שרצה, כלומר לפני השבעתו. הוא אמר שהוא חושב שמשא ומתן יכול לשחרר את החטופים, אבל לא הזכיר שום תנאי. הוא כן אמר שהוא מאמין ש"מעט מאוד בני ערובה" הם בחיים.
בתקווה להתבסס על הצלחתו הגדולה ביותר במדיניות החוץ, אמר טראמפ כי יכניס לפחות תריסר מדינות נוספות להסכם אברהם, כשהחלק המעניין יותר היה הכללת איראן ביניהם. "הייתי מקבל, לדעתי, סיכוי של 50/50, אולי יותר מזה, אילו איראן הייתה בהסכמי אברהם… הם רצו לעשות עסקה כל כך גרועה עד שהיו לנו את הבחירות המזויפות האלה."
נתניהו הופיע בביתו של טראמפ לאחר שראש הממשלה הכעיס את הנשיא לשעבר כשבירך את ביידן על ניצחונו ב"בחירות המזויפות". טראמפ אמר גם כי נתניהו פרש ממבצע משותף להרוג את קאסם סולימאני, מפקד איראן של כוח קודס של משמרות המהפכה האיסלאמית, בינואר 2020.
טראמפ האשים את נתניהו במתקפת חמאס שהתרחשה במשמרתו. למרבה האירוניה, טראמפ הכעיס את נתניהו בכך שהודה למנהיג הרשות הפלסטינית, אבו מאזן, על ששלח לו הודעת החלמה מהירה לאחר ניסיון ההתנקשות. מאוחר יותר נסע נתניהו למאר-א-לאגו, והשניים החלו לדבר בטלפון, והציגו שהכל שוב בסדר.
תומכי טראמפ היו נרגשים מכך שהוא פרש מהסכם הגרעין האיראני במאי 2018, אך שתקו לגבי עמדתו החדשה. "אנחנו חייבים לעשות עסקה, כי ההשלכות הן בלתי אפשריות", אמר.
הוא אמנם אמר שהוא לא יאפשר לאיראן להשיג נשק גרעיני אבל ציין שהוא מצפה שישראל תטפל בבעיה. בתגובה לשאלה על ביידן שלחץ על ישראל לא לתקוף את מתקני הגרעין של איראן, הוא אמר: "זה הדבר שאתה רוצה לפגוע בו נכון? אמרתי שאני חושב שהוא טעה, זה לא האחד שאתה אמור לפגוע? זה הסיכון הגדול ביותר שיש לנו, נשק גרעיני, כוחו של נשק גרעיני. כששאלו אותו את השאלה הזו התשובה הייתה צריכה להיות, 'תפגע קודם בגרעין ותדאג לגבי השאר אחר כך'".
לאחר ניסיון ההתנקשות השני אמר טראמפ, "אם הייתי הנשיא, הייתי מודיע למדינה המאיימת – במקרה הזה איראן, שאם תעשה משהו כדי לפגוע באדם הזה, אנחנו הולכים לפוצץ את הערים הגדולות שלך ואת המדינה עצמה. לרסיסים".
טראמפ לא הצליח להציע אסטרטגיה או חזון לאזור או כיצד הוא יטפל בשלל הבעיות שאינן קשורות לישראל או לאיראן, כמו התמודדות עם ההשפעה הרוסית והסינית, הלוחמה הטורקית והתנהגותה הזדונית של קטאר.
העמדות שהנשיא החדש יאמץ צפויות להיות מושפעות מבחירת היועצים שלו, אבל זה נושא לטור עתידי.
