את שאלת הפתיחה בריאיון הראשון שלו בתפקידו החדש, שאל הפעם דווקא המרואיין. עם כניסתי ללשכתו בקומה הרביעית בבית הרבנות הראשית בירושלים, קידם את פניי הרב הראשי האשכנזי הנכנס, קלמן בר, ובפיו חידה: "מי היה האדם הראשון שהציע אותי כמועמד לתפקיד?". הרב לא ידע שבאתי עם התשובה מוכנה מהבית, ומיהר לענות: "אבא שלך! אתה ידעת את זה?"
כאמור, ידעתי. וזכרתי. והאמת, תהיתי אם הוא עצמו יזכור את יצחק נחשוני ז"ל, אבי העיתונות הדתית־חרדית העצמאית, בין כל קוטפי הקרדיט על ההישג המזהיר בבחירות. כתושב פתח־תקווה, אבא אהב והעריך מאוד את רב העיר המסור מיכה הלוי, ואף על פי כן סימן כבר לפני שנתיים־שלוש את הרב של נתניה כדמות שעשויה לאחד סביבה קהלים רחבים ומגוונים לקראת בחירות שבכלל לא נראו אז באופק. הוא החל להרגיל את הציבור לרעיון במאמרים שפרסם אז בטורו הפופולרי בשבועון החרדי "משפחה". אבל גם אבא, שהלך לעולמו לפני כשנה וחצי, מן הסתם לא דמיין את גודל הפוטנציאל: קואליציה חלומית מקיר לקיר שמתייצבת מאחורי הרב בר ומכתירה אותו לרב הראשי – מפוליטיקאים חילונים משמאל, דרך רבני צהר, עבור בחוגי מרכז הרב, ועד גדולי הדור הליטאים.
ועד כאן הגילוי הנאות.
אז מה באמת הביא לאיחוד המפתיע בין שמאל לימין, בין ציונים־דתיים לחרדים ובין שמרנים לליברלים, ועוד בתקופה שבה החברה הישראלית נמצאת בשפל של קיטוב ופילוג בין אותם מחנות בדיוק? הציניקנים יאמרו שאין כאן יותר מדי אהבת מרדכי, וכמו בפוליטיקה הארצית – מדובר לכל היותר בקואליציית "רק לא", שהדבק היחיד בין חבריה הוא התנגדות לצד השני. הרב בר מעדיף להיצמד לדוגמה אחרת, גם היא מסיפור נס פורים. "על אסתר המלכה כתוב שהייתה נושאת חן בעיני כל רואיה", הוא אומר. "הגמרא מסבירה ש'כל אחד נדמתה לו כאומתו', כלומר שכולם היו אומרים 'זו משלנו היא', כפי שרש"י מפרש שם. ברוך ה' יש לי יכולת לדבר עם כל מגזר בעם ישראל, כולם מרגישים שאני משלהם, וזה מאפשר תקשורת טובה ובריאה איתם".
ומה אתה באמת? אולי תפתור לנו אחת ולתמיד את החידה הגדולה שריחפה בחודשים האחרונים מעל מערכת הבחירות הזאת: הרב קלמן בר הוא חרדי? ציוני־דתי? משהו אחר?
"זה בדיוק העניין, אני גם חרדי וגם ציוני. אני בליל של כל מיני דברים. באופן פרטי התחנכתי, גדלתי ופעלתי רק במוסדות ציונים־דתיים, עוד מגן הילדים. למדתי בישיבת בני עקיבא בנתניה ואחר כך בכרם ביבנה, והייתי רב וראש ישיבה של המזרחי באנטוורפן. אבל אני מקובל מאוד גם על הציבור החרדי והחילוני. כרב בנתניה הייתי בן בית בחסידות צאנז ומוזמן קבוע להשתתף באירועים שלהם, וגם במסיבות וכינוסים של ציבור לא דתי. האנשים הקרובים אליי ביותר בעיר הם חילונים גמורים, שתומכים בדברים שאני רחוק מהם.
"מספר הזוגות שמתחתנים דרך הרבנות נמצא בירידה, ומי שאשם בזה אלה אנחנו, הרבנים. מי שחושב שיוכל לתקן את זה בחקיקה, לא מבין על מה הוא מדבר"
"השיטה שלי היא כמו שכתב הרב קוק במאמר על הרבנות, שצריך לראות בכל מפלגה את החלק הטוב שלה. לא חייבים להסכים עם הכול, אבל אני משתדל לראות בכל מקום ובכל מגזר את הטוב. את אותם חילונים שלכאורה רחוקים ממני אני מעריך, למשל, על הדאגה לזכויות הפרט וכדומה. בדיוק כמו שהשלום, שמי שמדבר עליו הוא בעיקר השמאל, הוא בסופו של דבר ערך יהודי עליון. אז כן, אני גם חרדי וגם ציוני, וכשאתה רואה את החלק החיובי והנעלה גם אצל מי שכביכול רחוק ממך – אתה יכול להסתדר עם כולם".
אומרים שאם יש לך ספק מהי השקפת עולמו של אדם, אתה צריך לבדוק בילדיו. הילדים שלך חרדים.
"היו סיבות נקודתיות למה ילדיי למדו במוסדות חרדים, ואין לי מה להתבייש בזה. אני לא חושב שאני צריך להוכיח למישהו שאני ציוני. היועצים שלי ביקשו ממני במהלך הקמפיין תמונה במדים מתקופת השירות הצבאי והמילואים, כדי לפרסם אותה ואולי להפסיק את השיח הזה סביבי. לא הסכמתי. הם כעסו עליי, אבל אני לא במשחק הזה. תושבי נתניה יודעים שעד שהגעתי לעיר לא הייתה שם תפילה חגיגית מרכזית ביום העצמאות, רק במות בידור. אני ביקשתי שתהיה, ומאז זה הפך לאירוע גדול עם מאות אנשים, כמובן עם הלל והכול.
"אני מזכיר לך גם שבבחירות לרבנות נתניה הייתי מועמד הציונות הדתית. מי שדחפו אותי ותמכו בי היו נפתלי בנט והרב אלי בן־דהן (אז סגן שר הדתות והשר בפועל מטעם הבית היהודי; ק"נ). הם גם לקחו קרדיט על הניצחון, והתעקשו שיהיה מעמד הכתרה כדי להראות את ההישג. פתאום אני לא ציוני? בטקס ההכתרה השבוע בבית הנשיא הודיתי – חוץ מלאשתי, כמובן – רק לאדם אחד: הרב יעקב שפירא, הדוד שלנו (ראש ישיבת מרכז הרב). זה עצמו יכול ללמד אותך איפה אני נמצא".
ובכל זאת, יהדות התורה תמכה בך, הליטאים עבדו חזק בשבילך. אנחנו יודעים שאין מתנות חינם. כשהם הריצו ב־2003 את הרב יונה מצגר, שגם הוא מגיע מבית מדרש ציוני, המטרה הייתה למנוע בחירה של מנהיג דתי־לאומי בעל שיעור קומה, הרב יעקב אריאל, וכדי שהוא יתנגד כרב ראשי להסתמכות על היתר המכירה בשמיטה.
"אני אומר לך חד־משמעית שלא היה שום תנאי לתמיכה הזאת. יותר מזה: החרדים רק הצטרפו לאחרים שתמכו בי מהציונות הדתית, ובראשם ישיבת מרכז הרב. הם יודעים שזה ניצחון שלי ולא שלהם. למה בכל זאת הם העדיפו אותי? אגיד לך מה אמר לי הרב משה הלל הירש (ראש ישיבת סלבודקה ומהמנהיגים הבכירים של הציבור הליטאי): 'אני לא יודע אם אתה יותר פרומער (אדוק) מהרב מיכה הלוי, אבל אתה היחיד שתוכל לאחד את כל הציבור'. שמעתי את זה מכולם. הם הבינו שיש כאן הזדמנות להביא אחדות בין המגזרים השונים בתקופה כל כך קשה, והיה חשוב להם להגיע להסכמה שמבטאת את היכולת לעבוד יחד.
"זה נכון גם לפוליטיקאים חילונים ולראשי עיר שרחוקים מיהדות, שהצביעו לי ועבדו בשבילי. יוליה מלינובסקי מישראל ביתנו רוצה לשתף פעולה עם גפני והחרדים. הם אומרים את זה במפורש. לעם שלנו ולמנהיגים נמאס מכל הפילוגים. לא חייבים להסכים על כל דבר, אבל חייבים להיות מסוגלים לשבת ביחד. גם באירוע בבית הנשיא, לכל אחד מהם היה חשוב שגם השני יבוא. רוב הציבור רוצה כיום לחיות ביחד, בלי הפגנות ובלי שנאות. ההצבעה של ראשי הערים שתמכו בי, ובסופו של דבר הם אלה שמנהיגים את הציבור ברמה המקומית ומחוברים אליו, מוכיחה שזה מה שהציבור רוצה".
שניים רבים, השלישי לוקח
קלמן מאיר בר (67) גדל בשכונת יד־אליהו בתל־אביב, בן למשפחה על הרצף הדתי־חרדי, צאצא של רבנים ואדמו"רים מפורסמים. הוא התחנך כאמור במוסדות הציונות הדתית, שירת בצה"ל כלוחם בסדיר ובמילואים, ולאחר מכן חזר ללמוד בישיבת כרם ביבנה והוסמך בה לרבנות עיר. אף שעבד ולימד במשך עשרות שנים בעיקר בציבור הדתי־לאומי, בארץ ובחו"ל, שמר הרב בר כל השנים על קשרים טובים עם העולם החרדי, והוא עצמו חובש כיפה שחורה. לפני עשור נבחר לרבה של נתניה כמועמדה של ראש העיר מרים פיירברג, וגם שם זכה לתמיכה הן של החרדים והן של מפלגת הבית היהודי.
בחירתו כעת לרב ראשי היא דוגמה קלאסית למה שמכונה "שניים רבים והשלישי לוקח". תקציר הפרקים הקודמים: עם התקרב מועד הבחירות לרבנות הראשית, מינה יו"ר הציונות הדתית בצלאל סמוטריץ' ועדת רבנים רחבה עם נציגים מכל חלקי המגזר, כדי שתקבע את זהות המועמד שהמפלגה תריץ לתפקיד הרב הראשי האשכנזי. סמוטריץ' עצמו פעל למען רב העיר פתח־תקווה מיכה הלוי, אך הוועדה הפתיעה ובחרה בדיין הרב מאיר כהנא, דמות פחות מוכרת לציבור הרחב.
אף שהלוי התחייב מראש לכבד כל החלטה של הוועדה, הוא בחר לבסוף להתמודד מול כהנא. לטענתו, דחיית הבחירות ביותר משנה על רקע המלחמה והבחירות לרשויות המקומיות, הביאה לכך שהנסיבות הפוליטיות השתנו וממילא הוא פטור מהתחייבותו. הוועדה עצמה נדרשה לעניין ולא הכריעה בשאלת תוקפה של ההתחייבות, אך החזירה את המנדט לסמוטריץ' כדי שיחליט בעצמו במי לתמוך – וזה בחר ברב הלוי. ואולם ככל שהתקרבו הבחירות התברר שיו"ר הציונות הדתית אינו מצליח לגייס תמיכה מספקת בקרב הגוף הבוחר, משום שמועמדו מעורר התנגדות כפולה – הן בשל הפרת ההתחייבות והן בעקבות זיהויו עם ישיבת הר המור הבדלנית.
נוכח פיצול הקולות במחנה זיהו תומכי הרב בר את ההזדמנות להביא לבחירתו כמועמד מוסכם על חרדים ודתיים־לאומיים גם יחד, והוא הצטרף למירוץ. היועץ והאסטרטג אבינועם קוטשר, שבעבר הביא לבחירתו של הרב אריה שטרן לרבנות העיר ירושלים כנגד כל הסיכויים, הצליח גם הפעם לגבש קואליציית חלומות למען המועמד שלו – קואליציה שכללה כאמור את רבני צהר, מרכז הרב, ישראל ביתנו ודגל התורה – ולהביא לתיקו 40־40 בין בר להלוי. בסיבוב השני העבירו רוב בוחרי הרב כהנא את תמיכתם לרב בר, והוא נבחר ברוב של 77 קולות מול 58 לרב הלוי.
הרב בר שואף להביא את האחדות הזו גם ללשכת הרב הראשי. אבל, אני מקשה עליו, רב ראשי זה לא תפקיד ייצוגי כמו נשיא מדינה אלא תפקיד ביצועי. בסופו של דבר תצטרכו לקבל החלטות ולקדם מהלכים בנושאים כמו כשרות, נישואים ושבת לפי תפיסת עולם שכנראה לא תתאים גם למלינובסקי, חברת מפלגתו של ליברמן, גם לרבני צהר, שמובילים בשנים האחרונות מהלכים להפרטה של שירותי הדת, וגם לרב משה הלל הירש.
"אני חושב שהניסיון שלי בנתניה, עיר מעורבת שיש בה גם חילונים, גם דתיים וגם חרדים, הוכיח שזה אפשרי", משיב הרב בר. "קח את תחום הכשרות, למשל. הצענו שלוש רמות השגחה, והתוצאה היא ש־90% מהעסקים בעיר כשרים, וכל המגזרים סומכים על הרבנות. כוחות השוק עובדים. כשאתה עושה דברים שמתאימים לכולם ולא כופה עליהם – זה עובד. אנשים רוצים להתקרב ליהדות, ולא תצליח לקרב אותם בכפייה. זה לא יעזור. דרכיה דרכי נעם.
"אני עושה לפעמים סעודות שבת ציבוריות בנתניה. אתה יודע כמה אנשים רוצים להשתתף – דתיים וחילוניים? אתה בא עם מאור פנים ולא כופה עליהם שום דבר. איך אברהם אבינו קיבל אורחים בפרשת השבוע? באש"ל – אכילה, שתייה ולינה. כשאתה מיטיב עם אנשים, נותן להם כבוד ומספק להם את הצרכים שלהם – קירבת אותם. ואז כשהאורחים אומרים לאברהם תודה רבה, הוא אומר להם שיגידו תודה לבורא עולם. וגם אם לא הצלחת לקרב, לא קרה כלום. אז קיבלת אהבת רעים, אהבת את אח שלך, היטבת לו".
כשאתה אומר שלא נכון ולא יעיל ללכת בכפייה, זה אומר גם שאתה מתנגד לחקיקה בסוגיות דת ומדינה, שהתגברה מאוד בשנים האחרונות? לדעתך צריך למתן אותה?
"כן. כמובן שצריך לדון כל דבר לגופו, ויש דברים שנוגעים לצביון היהודי של המדינה ששם צריך אולי לשקול את זה, אבל ברמה הפרטית חקיקה לא תעזור ולא נשפיע בחקיקה. למשל, מספר הזוגות שמתחתנים דרך הרבנות נמצא בחמש השנים האחרונות בירידה, ומי שאשם בזה הוא לא הציבור החילוני אלא אנחנו, הרבנים, הרבנויות. איך נשכנע זוגות להתחתן כדת משה וישראל? בחוק? מי שחושב שהוא יוכל לתקן את זה בחקיקה, לא מבין על מה הוא מדבר. חייבים לעשות פה בדק בית, וזה לא יקרה אם נמשיך לשבת במשרדים ולדבר.
"במסע הבחירות שלי נפגשתי עם הרבה ראשי ערים חילונים, ולפעמים אתה רואה בשפת הגוף שלהם, בלי שיגידו מילה, שהם אומרים לעצמם 'מה הוא מבלבל לי את הראש? את מי מעניינת הרבנות הראשית?'. כשראש עיר משדר לי דבר כזה, זאת בעיה שלי, גם אם בסוף הוא מצביע לי בגלל מחויבות פוליטית. זאת בעיה שלנו, לא שלו. אנחנו צריכים לרדת לערי השדה, לשטח, כמו במסע הרבנים של הרב קוק והרב זוננפלד, לפגוש את האנשים ולדבר אליהם. קירוב ליהדות לא ייעשה בחקיקה ובכפייה אלא רק בעבודה קשה של הרבה רבנים עם מאור פנים".
בקדנציות האחרונות ראינו רבנים ראשיים שלא מהססים להתבטא בנושאים פוליטיים רגישים שקשורים ליחסי דת ומדינה, כי מבחינתם זאת לא פוליטיקה אלא תורה. מה דעתך, למשל, על גיוס תלמידי ישיבות?
"לא היה לי ספק שהשאלה הזאת תבוא. תשובתי היא שאני לא מוכן לומר מילה על הנושאים האלה שבמחלוקת ושמפלגים אותנו. בטח לא בריאיון הראשון שלי".
חוק הגיוס? חוק המעונות? הנושא הזה מסעיר עכשיו את החברה הישראלית. לא מגיע לנו לדעת מה הרב הראשי חושב?
"לא תשמע ממני מילה על כל זה. נכון שכבר נבחרתי ואני לא צריך את הקואליציה שתמכה בי, אבל לאחדות העם אני מחויב כל הזמן, ולכן אתעסק רק במה שמחבר בינינו. הרבנות צריכה להיות רלוונטית ולדבר אל הציבור כולו. מעולם לא הבעתי עמדה בנושאים שנמצאים במחלוקת פוליטית, ובגלל זה החילונים בנתניה הזמינו אותי למסיבות שלהם והחרדים לטישים שלהם. הרבנות צריכה לדבר לכל הרבדים העם, ואפילו לאומות העולם, ולהפיץ את דבר היהדות. מרגע שנכנסת לפינה פוליטית, איבדת את ההשפעה שלך על חוגים מסוימים וחסמת את הקשרים איתם. את העניינים הפוליטיים אני שומר לעצמי".
מתוקף תפקידך כרב ראשי אתה עומד לכהן ברוטציה גם כנשיא בית הדין הרבני הגדול לערעורים, אבל כמו קודמיך, גם לך אין תעודת כושר לדיינות. מה היינו אומרים אם לתפקיד נשיא בית המשפט העליון, שמקביל לנשיא בתי הדין, היו ממנים אדם שלא למד משפטים? אולי הגיע הזמן לשנות את זה?
"כמו שזכרת, זה המצב הקיים ולתוכו אני נכנסתי. לפניי היו רבנים ראשיים שישבו בדין מכוח גדלותם בתורה, והרבה פעמים עשו עבודה לא פחות טובה משל דיינים מוסמכים. אבל אנחנו קשובים לעניין, ובעזרת ה' נקים ועדה לחשיבה אם צריך לשנות את זה או לא".
איך היחסים עם הראשון לציון החדש, הרב דוד יוסף? בקדנציות האחרונות ראינו הרבה פעמים מתחים וסכסוכים בין שתי הלשכות. ובלי קשר, אולי הגיע הזמן לבטל את החלוקה העדתית ולעבור לרב ראשי אחד?
"אם אתה תופס את התפקיד הזה כשררה, כמלכות, אז באמת אי אפשר שיהיו שני מלכים בכתר אחד. זה עלול ליצור תחרות וזה מזמין שאלות כמו למה צריך שניים. אבל אני מאמין – וכך אמרתי לרב יוסף – שאנחנו לא שני מלכים אלא שני שמשים, שני עבדים, בשליחות למען עם ישראל. ושמשים יכולים להיות גם שניים".
לסיום, מאז הבחירות דיברת עם הרב מיכה הלוי?
"ודאי, שוחחנו כבר באותו ערב של פרסום התוצאות. היינו ידידים ונישאר ידידים, וקבענו להיפגש בקרוב. היו לו הרבה תוכניות ורעיונות שהוא רצה לקדם ברבנות הראשית, ואשמח ללמוד ממנו ולהיעזר בו".
