אמש נכנס לתוקפו מכתב הפיטורים שקיבל שר הביטחון היוצא יואב גלנט, והוא פינה את מקומו בלשכת שר הביטחון שבמגדל המטכ"ל בקריה בתל־אביב, לטובת מחליפו – ישראל כץ.
כמעט שנתיים תמימות כיהן גלנט כשר הביטחון, עד שפוטר השבוע על ידי ראש הממשלה בנימין נתניהו. היחסים ביניהם טעונים כבר זמן רב; למעשה, מכתב הפיטורים שהוגש לגלנט ביום שלישי, היה מוכן בלשכת נתניהו כבר שנה ושבעה חודשים קודם לכן, במרץ 2023, כאשר החליט על הדחתו מהתפקיד בפעם הראשונה. כזכור, המהלך נעצר בעקבות מחאה ציבורית נרחבת וגלנט נשאר בתפקידו.
ימים ספורים לפני כניסתו לתפקיד בסוף דצמבר 2022, פרסמנו בעיתון זה כתבה שהתחקתה אחר דמותו של גלנט, מי שנחשב במשך שנים לקצין ומפקד התקפי ונועז עוד מימיו בשייטת 13, ואף נבחר לשמש כרמטכ"ל – מינוי שבוטל בעקבות חשיפת עבירות תכנון ובנייה שבוצעו בביתו במושב עמיקם.
רבות מהסוגיות שהעלינו אז, סביב אופיו של גלנט וגישותיו בתחומי ביטחון, עמדו למבחן בשנתיים האחרונות; חלקן הופרכו, מקצתן קיבלו חיזוק.
בריאיון שהעניק לפני שנתיים להסכת של עמותת בוגרי שייטת 13, אמר גלנט שהמניע המקורי שלו להצטרף לפוליטיקה היה מבצע צוק איתן; באותו זמן הוא היה בתקופת צינון מהצבא. גלנט תיאר את התנהלותם הרשלנית בעיניו של מי שהובילו אז את צה"ל, הרמטכ"ל בני גנץ ושר הביטחון משה יעלון, וכיצד היא הכעיסה אותו. לדבריו, בפעולות צה"ל לא הייתה שום יוזמה והתקפיות, לא הוכנה אף תוכנית להתמודדות עם איום המנהרות מעזה, והתוצאות הביאו לפגיעה קשה בהרתעה הישראלית מול ארגוני הטרור ברצועה וביו"ש, וגם מול אויבינו מסביב. מציאות זו, סיפר גלנט, הביאה אותו להחליט על הצטרפות לפוליטיקה במטרה לנסות ולהשפיע מבפנים. בהתאם, היעד שסומן היה לשכת שר הביטחון. בדרך לתפקיד הנחשק הוא עבר בכמה משרדי ממשלה אחרים, ולא הותיר בהם חותם משמעותי.
לאורך שנותיו בפוליטיקה נודע גלנט כמי שלא חושש לומר את דעתו גם לחבריו למפלגה, ואף לעומד בראשה. כאשר נפתלי בנט היה שר הביטחון תחת נתניהו, גלנט, שבאותם ימים היה שר העלייה והקליטה, לא היסס לתקוף את בנט ואת החלטותיו על רקע הטיפול בבלוני התבערה מעזה. הוא השתמש במילים קשות וחריפות, ולא חסך ביקורת גם מנתניהו. "תפקיד שר הביטחון זה לא משחק פוליטי, לא הכול למכירה", אמר בשיחות סגורות. "נתניהו טועה והמינוי שגוי. גם בפוליטיקה יש גבולות, המינוי הזה לא אחראי ולא מתאים".
זרעי המחלוקת
במשך שנים נחשב גלנט בעל תפיסה ניצית מבחינה ביטחונית ומדינית. מכרים ופקודים שליוו אותו לאורך 35 שנותיו כלובש מדים, מעידים כי בחדרי המבצעים והתכנון גלנט היה הגורם שדחף לפעולות יצירתיות והתקפיות בעומק שטח האויב, ולהפגנת עוצמתו של צה"ל. כמפקד פיקוד הדרום אחרי ההתנתקות, דרש גלנט לבצע משימות בתוך שטח הרצועה כדי לעצור את הירי לעבר יישובי העוטף. בשנים שקדמו לכניסתו למשרד הביטחון הוא השתתף בכמה כנסים של ארגון הימין "אם תרצו", ואף הציג תוכניות להתמודדות עם תרחישים כמו זה שהתממש בתקופת מבצע שומר החומות. צעדים אלה הפכו אותו לחביב על אנשי ימין, ולביטחוניסט הבכיר בליכוד.
נקודת השבר הראשונה של הציבור שתמך בבחירתו לשר הביטחון, הייתה היחס הרפה שלו לגילויי הסרבנות של משרתי מילואים, בהם טייסים, אנשי מודיעין ולוחמים, בתקופת הוויכוח על הרפורמה המשפטית. גלנט נתפס בקרב הציבור הימני כמי שגילה חולשה מול צעדי המחאה, לא היה נחרץ דיו ולא הוקיע את תופעת הסרבנות; אחרים אף תיארו אותו כמי שעבר צד וחבר למחנה השמאל. במהלך ההפגנות נגד הרפורמה קרא גלנט להגיע להסכמות עם האופוזיציה על חקיקה מרוככת כדי להימנע ממשבר בצה"ל, שייתפס אצל אויבינו כחולשה וכהזדמנות לתקוף. גלנט הגדיל לעשות, ובשיחותיו עם ראש הממשלה הבהיר כי יתפטר אם לא תושג פשרה.
במרץ אשתקד השמיע גלנט הצהרה פומבית לתקשורת וקרא לעצור באופן מיידי את הרפורמה המשפטית, מתוך חשש להיווצרות סכנה לביטחון המדינה. למחרת הודיע נתניהו כי בכוונתו לפטר את גלנט. בתגובה, מאות אלפי אזרחים יצאו לרחובות והפגינו נגד המהלך, במה שזכה לכינוי "ליל גלנט". בהמשך הופעל לחץ ציבורי כבד שכלל את השבתת המשק, ונתניהו הודיע על הקפאת הרפורמה ועל דחיית פיטורי גלנט. מאז, היחסים בין השניים הפכו לעכורים במיוחד. בהקשר זה ראוי לציין כי יחסים עכורים ברמות שונות שררו בין נתניהו לכל שרי הביטחון שכיהנו תחתיו; חמשת האחרונים – ברק, יעלון, ליברמן, בנט וגנץ – אף סיימו את יחסיהם איתו בסכסוך מתוקשר.
גלנט, נזכיר, לא החל את דרכו הפוליטית בליכוד. כיוון שתקנון מרכז הליכוד מנע ממנו להתמודד ברשימה לכנסת ללא ותק מסוים כחבר המפלגה, הצטרף גלנט למפלגת "כולנו" בראשות משה כחלון. באותם ימים הוא ביקר את כוונת נתניהו לנאום בפני הקונגרס האמריקני למרות התנגדותו של הנשיא ברק אובמה, והגדיר זאת כ"כפיות טובה כלפי מי שגומל לך כל הזמן". יש אומרים שכבר אז נטמנו זרעי המחלוקת בין השניים בנוגע ליחס הנכון מול הממשל האמריקני.
בקיץ 2022, בזמן ממשלת בנט־לפיד, ביקש גלנט לתמוך בחוק "ממדים ללימודים" בניגוד להנחיית נתניהו להפיל כל חוק של הקואליציה, בלי קשר לחשיבותו. "חיילי צה"ל הם קיר הברזל הניצב בינינו לבין אויבינו ומקנה חיים למדינת ישראל", הסביר אז גלנט. "אמשיך ואוביל את המאמץ לשכנע את חבריי לסיעת הליכוד לתמוך פה אחד בהצעה". בתום שיחת הבהרה בלשכת נתניהו, גלנט יישר קו ונמנע בהצבעה על הצעת החוק, כמו יתר חברי האופוזיציה. חודשים ספורים לאחר מכן הוא מונה לתפקיד שר הביטחון בממשלת נתניהו.
הבחירה בגלנט לתפקיד הבכיר נבעה מכמה סיבות: הניסיון הצבאי העשיר שלו – בתגובה לביקורת שנמתחה על נתניהו בעקבות מינויים קודמים של שרי ביטחון חסרי ניסיון צבאי; הניסיון הפוליטי החסר שלו – שהיה אמור להבטיח לנתניהו שקט בליכוד ולהסיר דאגה למעמדו; והניתוק שלו מהמערכת הצבאית בעשור שחלף מאז שהוריד את מדיו – שנועד גם הוא להבטיח לנתניהו שקט תעשייתי.
גלנט עזב את צה"ל בטריקת דלת, והזמן שחלף מאז הביא לכך שהמטה הכללי כבר לא היה מורכב מחבריו הקרובים. בתפקידו האחרון בצה"ל היה גלנט אלוף פיקוד דרום. הרמטכ"ל הרצי הלוי היה אז מח"ט צנחנים, והיחסים ביניהם לא היו קרובים. לשם השוואה, בחודשים האחרונים של גנץ כרמטכ"ל, הלוי כבר כיהן כראש אמ"ן וישב במטכ"ל.
לתפיסתו של נתניהו ושל רבים בסביבתו, הקשר ההדוק בין שרי ביטחון לצמרת הצבא מונע דיוני עומק וקבלת החלטות קשות בניגוד לעמדת צה"ל והרמטכ"ל, ויוצר לעומתיות כאשר ראש הממשלה והשרים נמצאים בצד אחד ושר הביטחון ועימו צה"ל בצד השני. עם מינויו של גלנט לתפקיד, העריך נתניהו שהמצב יהיה שונה.
המטוסים הסתובבו לאחור
בעשרת החודשים שחלפו בין כניסת גלנט לתפקיד ועד מתקפת הפתע בבוקר שמחת תורה, המצב הביטחוני בכל הזירות לא היה שקט. צה"ל היה אז בשלהי מבצע "שובר גלים" ביהודה ושומרון.
ב־13 במרץ חדר מחבל מלבנון לשטח ישראל, ופוצץ מטען רב עוצמה בצומת מגידו; אזרח אחד נפצע באורח קשה. המחבל חוסל על ידי לוחמי ימ"מ בסמוך לגבול הצפון כשניסה לחזור ללבנון. שבוע אחרי ההודעה על השהיית הרפורמה המשפטית, החלה הסלמה כוללת: רקטות נורו מרצועת עזה, סוריה ולבנון, מהומות התרחשו בהר הבית, ושורת פיגועי טרור קטלניים בוצעו ברחבי ישראל. בליל ל"ג בעומר, 9 במאי, החל מבצע "מגן וחץ" שבמסגרתו חוסלו בכירים בג'יהאד האיסלאמי ברצועת עזה; חמאס הושאר במתכוון מחוץ למערכה. חודשיים לאחר מכן נערך בג'נין מבצע "בית וגן" נגד תשתיות הטרור בעיר, בתגובה לפיגועים שגבו את חייהם של כמה ישראלים.
כמו כל מערכת הביטחון, גם השר העומד בראשה הופתע בבוקר שבעה באוקטובר. גלנט עמד לצאת לרכיבת אופניים בשעות הבוקר המוקדמות של אותה שבת, אך כבר בשש וחצי הבין שמתרחש אירוע חריג ושוחח עם הרמטכ"ל הלוי. כאשר התברר שלא מדובר בירי רקטות נוסף אלא גם בחדירת מחבלים, החליט גלנט להגיע לקריה במהירות. במהלך אותו יום הכריז על מצב מלחמה ומצב מיוחד בעורף, הנחה על גיוס מילואים כללי, והפנה כוחות רבים לצפון מחשש שמתקפת חמאס מתואמת עם חיזבאללה. בדיעבד התברר כי ההחלטה להקפיץ גדודים רבים לגבול הצפון "פתרה" לנסראללה את ההתלבטות אם להצטרף למערכה נגד ישראל. בהמשך הלילה הראשון של המלחמה שוחח גלנט עם שר ההגנה האמריקני לויד אוסטין, וביקש ממנו להחזיר את החימושים שנשלחו לאוקראינה ממחסני התחמושת האמריקנים שבישראל.
בימים הראשונים למלחמה, אחרי שראשי המדינה והצבא יצאו מההלם הראשוני, הוויכוח המרכזי נסוב סביב השאלה אם לבצע תקיפת מנע נגד חיזבאללה, כדי למנוע מארגון הטרור השיעי להצטרף למערכה. לפי דיווח של הוול סטריט ג'ורנל, שר הביטחון טען כי מלחמה מול חיזבאללה היא ממילא בלתי נמנעת, ולפיכך יש להפוך את היוצרות ולהקדים את לבנון לעזה ואת זירת הצפון לדרום. בגישתו תמכו בכירים נוספים במערכת הביטחון ובקבינט. לפי אותו פרסום, מטוסי קרב של חיל האוויר כבר היו בדרכם לתקיפה, ואז הנשיא ג'ו ביידן שוחח עם נתניהו והציע לו "לחשוב על ההשלכות" שיהיו לתקיפה בלבנון, זאת בעיקר מתוך חשש להסלמה מתגלגלת בכל רחבי המזרח התיכון. בתום השיחה שבו המטוסים על עקבותיהם כשכל החימושים במקומם.
שורה של אירועים במהלך המלחמה חידדו עוד את הפערים והמתחים בין נתניהו לגלנט. רבים במסדרונות משרד ראש הממשלה בירושלים או הקריה בתל אביב ידעו שהשניים נמצאים בנתק, ולא מחליפים ביניהם מילה שאיננה קשורה לצד המקצועי של ניהול המלחמה. היו אירועים שבהם אנשי גלנט לא הוכנסו לדיונים ביטחוניים, או מקרים שבהם לא אושר לו להיפגש עם ראש המוסד דדי ברנע. לפי סביבת שר הביטחון, בחלק מהמקרים הללו הייתה העלמת עין של נתניהו, ובחלקם האחר – הנחיה ישירה של אנשיו.
בהודעתו על פיטורי גלנט טען נתניהו כי הסיבות לכך הן מקצועיות בלבד. גורם בסביבת ראש הממשלה פירט את הסיבות הללו, ובהן היותו של גלנט "חותמת גומי של צה"ל, שלא אתגר את הצבא אפילו פעם אחת"; התנגדותו לכניסה לרפיח בשל לחצי הממשל בוושינגטון; התנגדות לדרישת ראש הממשלה לחיסול נסראללה, עד שצה"ל החליט לתמוך; התנגדות לעמדת ראש הממשלה ורוב הקבינט בסוגיית ציר פילדלפי, ואף התנגדות פומבית אחרי שההחלטה התקבלה. עוד טען אותו גורם כי גלנט "פעל בלעומתיות ותדרך באופן עקבי נגד ראש הממשלה, טקיים ישיבות באופן תכוף עם ראשי הארגונים שכפופים לראש הממשלה, בלעדיו. עד לשבועיים האחרונים הוא לא הגיע לישיבות ממשלה, ולישיבות שראש הממשלה מזמן אותו אליהן".
פשרות כואבות
במסיבת העיתונאים שנערכה לאחר הודעת הפיטורים, מנה שר הביטחון היוצא שלושה נושאי מחלוקת שהתגלעו בינו ובין נתניהו ולדבריו היוו העילה האמיתית לפיטוריו: חוק הפטור מגיוס, הוויכוח סביב עסקה להשבת החטופים, וסוגיית הקמת ועדת חקירה ממלכתית. באשר לנושא הראשון, גלנט טען בעבר כי יש להעביר חוק גיוס בהסכמה רחבה ובתמיכת האופוזיציה. באשר לעסקת החטופים, בתחילת המלחמה טען גלנט כי ככל שהפעולה הצבאית נמשכת כך הלחץ על חמאס גובר ועימו ההיתכנות לעסקה. ואולם בהמשך המלחמה גרס כי יש לחתור לעסקה כמעט בכל מחיר, כולל הפסקת הלחימה ויציאה מכל שטח רצועת עזה, כולל ציר פילדלפי. הצעד הזה יהיה "כרוך בפשרות כואבות שמדינת ישראל יכולה לשאת אותן וצה"ל מסוגל לגבות אותן", קבע שר הביטחון היוצא. באשר לוועדת חקירה ממלכתית לבחינת אירועי 7 באוקטובר, גלנט טוען כי יש להקימה בהקדם כדי ש"תבדוק הכול", דרישה שנתניהו מתנגד לה בנימוק שאין לעשות זאת כל עוד המלחמה נמשכת.
בין השניים ניטשות עוד כמה מחלוקות עיקריות. אחת מהן קשורה לשאלת "היום שאחרי" בעזה. לפי גלנט, נתניהו נמנע בעקביות מכל עיסוק בסוגיה, ואף ששר הביטחון היוצא הציג תוכנית מפורטת המתייחסת למה שעלול לקרות ולמה שיש לעשות כדי למנוע זאת – הדרג המדיני שאמור לעסוק בכך, לא עשה זאת. לדבריו, זו הסיבה לכך שהסיוע ההומניטרי שישראל ממשיכה להכניס לתוך רצועת עזה מגיע ברובו לידי חמאס, דבר שמאפשר את שרידותו.
מחלוקת נוספת קשורה ליחסים עם האמריקנים ולדרישותיהם במהלך המלחמה. אם בתחילת המערכה ניצב הנשיא ביידן לימין ישראל, סיפק תמיכה וחימושים, שיגר נושאות מטוסים והרתיע את אויבי ישראל באותו "דונ'ט" מפורסם – ככל שנקפו הימים וצה"ל הכריע את חמאס, הממשל האמריקני החל להצר את צעדיה של ישראל. על גלנט, ששוחח רבות עם בכירים אמריקנים ובהם אוסטין, בלינקן וסאליבן, לעיתים גם חמש פעמים בשבוע, הופעל לחץ רב. בחלקו הוא עמד, כמו למשל הדרישה מישראל להכריז על הפסקת אש גם ללא השבת החטופים, או לסיים את שלב ב' של הלחימה כבר בדצמבר, חודש בלבד אחרי תחילת התמרון. במקרים אחרים שלא ניתן לפרסם, כולל תקיפות של צה"ל באזור, הלחצים הכריעו ומיתנו את אופי הפעילות הצבאית הישראלית. גם הסיוע ההומניטרי לרצועת עזה נוהל כפי שהאמריקנים הכתיבו.
מה הלאה? צעדיו של גלנט טרם ידועים. הגנרל הבכיר שחלם להשפיע על מערכת הביטחון ועמד בראשה יהיה עכשיו חבר כנסת במשרה מלאה, תפקיד שהוא כמעט לא ביצע זה זמן. בשנתיים שבהן שימש שר ביטחון הוא נכח במשכן הכנסת כ־445 שעות בלבד, כולל הופעה אחת בוועדות. חלומו של גלנט מעולם לא היה להיות פרלמנטר. כעת יהיה עליו להחליט האם להמשיך לתרום מספסלי הקואליציה, לחבור לאופוזיציה או לפרוש ולעשות לביתו.
