בחודש שעבר הגיעה המתיחות בין סין לטייוואן לשיא, כאשר סין ביצעה תרגילים המדמים השתלטות על טייוואן והדיפת כוחות שיבואו לסייע לה, זאת לאחר שבמאי האחרון תרגל חיל האוויר הסיני תקיפת מטרות טאייווניות. האיתות של ממשל שי לטייוואנים לא הגיע בוואקום, ובעשור האחרון הגבירה בייג'ינג את דיפלומטיית האיומים מול טאיפיי באמצעות שורת צעדים צבאיים. בין יתר שיגרו הסינים טילים בקרבת טאיוואן, ביצעו תמרונים צבאיים מאיימים, שיגרו איומים כלכליים שכללו השתת סנקציות, הטלת מכסים על סחורות ועצירת הייבוא והייצוא מטייוואן בכלל, מתקפות סייבר, ולוחמה דיפלומטית שנועדה לצמצם את ההכרה הבינלאומית במדינה. לצד החיזוקים השליליים, מציעה סין חיזוקים חיוביים למי שישתף עמה פעולה.
הכהונה הראשונה של הנשיא טראמפ התאפיינה בקו דיפלומטי קשוח יותר מול הסינים והיחסים בין המדינות היו מתוחים יותר באותה תקופה. אותה מתיחות רק התעצמה כאשר בשנת 2022, לאחר שנשיא ארה"ב ביידן כבר נכנס לבית הלבן, הגיעה לביקור דיפלומטי בטייוואן מי שהייתה אז יו"ר בית הנבחרים האמריקני, ננסי פלוסי, אקט שזכה לתהודה עולמית עוצמתית ולביקורת חריפה מצד הסינים. חרף המתיחות הצומחת, התפיסה הרווחת בארה"ב בשעתו הייתה כי היא לא תתפתח לכדי עימות צבאי של ממש, אך מאז זרמו הרבה מים בנהר הצהוב וכיום ההערכות שאכן תיפתח מלחמה רק הולכות וגוברות. על "מלחמת השבבים" בין סין לטייוואן, ההכנות שעורך הצבא האמריקני למלחמה ומדוע זה נוגע לישראל?
מלחמת השבבים
טייוואן מורכבת מהאי בעל השם הזהה, המהווה החלק העיקרי של טייוואן, ולצדו קבוצת איים נוספים – כולם מול חופי סין. בשנת 1949, לאחר ניצחונה של המפלגה הקומוניסטית בראשות מאו דזה-דונג בבחירות, עזבה המפלגה הלאומית הסינית, ה"קוומינטנג", את אדמת סין והתיישבה באי טייוואן. מאז טוענת סין לריבונות על טאיוואן, ואילו ממשלת טייוואן רואה בעצמה כריבונית, כשבפועל מתנהלת טייוואן כמדינה ריבונית ועם זאת היא זוכה להכרה בינלאומית מצומצמת מאוד של 12 מדינות בלבד.
מה שהופך את טייוואן לכה נחשקת היא העובדה ששם מצוי מרכז תעשיית השבבים העולמי, המשמשים את העולם התעשייתי, הצבאי, את תעשיות הטכנולוגיה והסייבר ועוד. נשיא סין, שי ג'ינפינג, הורה לצבא הסיני להיות מוכן לפלוש לטייוואן עד 2027. הסינים מפנטזים על שליטה בתעשייה הזו ובכך להתעלות על ארה"ב כלכלית, צבאית וטכנולוגית ולנשל את האמריקנים ממעמדם כמעצמה הגדולה בעולם.
בספרו "מלחמת השבבים" (הוצאת סלע מאיר, תרגום לעברית: אלחנן שפייזר), העוסק במאבק על טייוואן ותעשיית השבבים שלה, כותב סטיב מילר: "ארה"ב עדיין שולטת ביד רמה בשבבי הסיליקון שהעניקו לעמק הסיליקון את שמו, אך מעמדה נחלש ברמה מסוכנת. סין מוציאה כיום על יבוא שבבים יותר כסף מאשר היא מוציאה על נפט… היא מקדישה את מיטב מוחותיה ומיליארדי דולרים לפיתוח טכנולוגיית מוליכים למחצה משלה, במטרה להשתחרר מסגר השבבים האמריקני. אם תצליח – בייג'ינג תעצב מחדש את הכלכלה הבינלאומית ותערוך מחדש את מאזן הכוח הצבאי. מלחמת העולם השנייה הוכרעה בכוח הפלדה והאלומיניום, זמן קצר אחריה הגיעה המלחמה הקרה, שהנשק הגרעיני קבע את מסלולה. ייתכן בהחלט שהמחשוב הוא שיכריע ביריבות בין ארה"ב לסין… העתיד תלוי באי קטן שבייג'ינג רואה בו מחוז סורר ואמריקה התחייבה להגן עליו בכוח".
המשקל שמייחס מילר למלחמת השבבים מתבטא גם בתפיסה הפופולארית בקרב אנשי גיאו-פוליטיקה ברחבי העולם, לפיה ביחס לשלוש המלחמות הגדולות ברחבי הגלובוס כיום: ישראל-איראן, רוסיה-אוקראינה וסין-טייוואן – האחרונה היא המשמעותית ביותר ברמה העולמית.
יותר מסוכן מהפלישה לנורמנדי
על הרקע הזה, כאשר המתיחות בין המדינות מגיעה לשיא, ולאחר שני עשורים של לחימה בטרור באפגניסטן ובמזרח התיכון, הצבא האמריקני מכין את עצמו למלחמה באסיה. "מלחמה כזו תתנהל על הקרקע, בים, באוויר ובחלל", נכתב במאמר בניו יורק טיימס שסקר את ההכנות האמריקניות ללחימה.
"הפנטגון קורא לזה מלחמת הכוחות גדולים", נכתב בטיימס, "והיא תהיה מסוכנת יותר [ממלחמות קודמות] באופן אקספוננציאלי. זה יציב את שני הצבאות החזקים בעולם, שתי מעצמות גרעיניות, בעימות ישיר, ועשוי לכלול גם יריבות גרעיניות אחרות, כולל קוריאה הצפונית ורוסיה. חיילים אמריקאים ייהרגו במספרים שעלולים להיות גבוהים יותר מאלה שארה"ב הכירה עד היום".
"כדי לבחון את יכולתו של הצבא להתפרס במהירות ולהילחם בשרשראות של איים באוקיינוס השקט, חיילים אמריקנים ביצעו אימון צניחה בהוואי, שם צעדו לצד כוחות יפניים, אוסטרלים, אינדונזים ואחרים, נכנסו לתוך נקיקים בג'ונגל הלח ואז עלו מהוואדיות עמוסים בציוד. כ-28 קילומטרים משם, בפרל הארבור, ספינות המשא של הצבא תרגלו דרכים שונות לפרוק את הציוד הצבאי ואת החיילים להם יזדקקו במקרה של מלחמה באוקיינוס השקט. יחידות נוספות עמלו על הסוואת כלי רכב צבאיים, כך שכמעט ולא ניתן היה להבחין בינם לבין היער", נכתב בטיימס על האימונים.
"בייג'ינג הבהירה כי היא תנסה להרחיב את כוחה באסיה, מהשתלטות על איים לא מיושבים באוקיינוס השקט והפיכתם למוקדים צבאיים ועד לתביעת ריבונות על מים בינלאומיים", נכתב בטיימס. גורמים בצבא האמריקני אמרו לעיתון כי הם מקווים שתרגילים משותפים עם צבאות נוספים באוקיינוס השקט ירתיעו את הסינים וציינו כי למעלה מ-115 אלף חיילים כבר מופקדים על האוקיינוס השקט. 54 אלף חיילים אמריקנים מוצבים כיום ביפן, 25 אלף בקוריאה הדרומית ומספר מצומצם יותר גם בפיליפינים. התרגיל הנרחב בהוואי, שהסתיים באמצע אוקטובר, תוכנן במיוחד כדי לדמות את התנאים להם יכולים החיילים לצפות במלחמה עם סין.
"בסופו של דבר, אין דרך לתפוס אי גדול כמו טייוואן, עם הגנות משלו ו-23 מיליון איש, מבלי להציב כוח צבאי גדול על הקרקע", אמר לטיימס גנרל בצבא ארה"ב, "אין דרך אחרת לעשות את זה מבלי להביא אותם בספינות". במלחמת העולם השנייה, כאשר טייוואן נכבשה בידי יפן, דנו האמריקנים על האפשרות לכבוש אותה, אך פסלו אותה. בטיימס נכתב כי "קברניטי הצבא סברו אז כי מתקפה אמפיבית (דרך הים) על טייוואן הייתה קשה בהרבה מאשר הפלישה לנורמנדי".
אחד הקשיים המרכזיים שיהפכו את המלחמה בסין למורכבת בהרבה מזו שהצבא האמריקני התרגל אליה נעוצה בכך שבניגוד לטליבאן או למורדים אחרים, לסין יהיו לוויינים שיפגעו משמעותית ביכולות האמריקניות להפתיע אותם. לפי הסיקור בטיימס, צבא ארה"ב נערך לכך: "הכוחות עבדו על תצורות חדשות של תמרונים, אותם הגו לאחר הפקת לקחים מהמלחמה בין רוסיה לאוקראינה. אותם תמרונים כללו תנועות בכוחות קטנים שתקשרו ביניהם בלא להיעזר בתקשורת לוויינית, זאת על מנת להקשות על האויב להבחין בהם או לקלוט את שיחותיהם. הצבא שלח כמאה רכבים צבאיים שמסוגלים לנוע במהירות בשטח הג'ונגל, אותם רכבים היו בצבע ירוק זית ולקחו עד תשעה חיילים כל אחד. באופן הזה הצליח הצבא לבצע פקודות שנגעו לכוחות גדולים גדולות בתוך 20 עד 30 דקות".
גם המינויים של טראמפ למערך הדיפלומטיה האמריקני מעידים על הקשחת העמדות מול סין. "מייק וולץ (שישמש כיועץ לביטחון לאומי של ארה"ב בממשל טראמפ) ומרקו רוביו (שישמש כמזכיר המדינה) רואים בבירור את האיום של המפלגה הקומוניסטית הסינית. הם מבינים שאנחנו בשלבים הראשונים של מלחמה קרה חדשה ומבינים שכדי לנצח בה עלינו להחזיר את ההרתעה ולתעדף כוח קשה", אמר ל-Financial Times מייק גלאגר, חבר הקונגרס הרפובליקני לשעבר שעמד בראשות הוועדה לענייני סין של הקונגרס.
הקשר הישראלי
מדינת ישראל מוקפת האויבים נדרשת להשקיע משאבים רבים בפיתוח טכנולוגיות מתקדמות. מערכות ההגנה האווירית הישראלית שמוכיחות את יעילותן ונחיצותן בשנה החולפת הן תוצר של חדשנות טכנולוגית שנובעת הן מהידע בתחום והן מהשקעות כלכליות אדירות בתחום התוכנה.
בהקדמה ל"מלחמת השבבים", כתב אלעד רז, מנכ"ל NextSilicon, החברה שפיתחה את השבב הגדול בישראל ואחד המתקדמים בעולם: "ישראל נמצאת כעת במקום ייחודי בחזית תחום המדע, המחשוב וההנדסה: הן כמי שזקוקות לכוח מחשוב לצורך הישרדותה, הן כשחקנית מרכזית המייצרת פתרונות כלל עולמיים. הצלחת ההגנה מפני המתקפה האיראנית ב-14 באפריל היא דוגמה מצוינת לכך. מחשבי-על ימשיכו לתרום לפיתוח של טכנולוגיות חדשות בתחומי האנרגיה, הרפואה והחקלאות, להתמודדות עם שינויי האקלים, לשכלול מערכות ביטחוניות מתקדמות, וכן לחיזוק הכלכלה הישראלית ושימור מעמדה של ישראל כמעצמת ידע עולמית". לכן, שמירה על מעמדה העצמאי של טייוואן, לצד קיום יחסים טובים בין המדינות הוא אינטרס ישראלי ברור.
חרף העובדה שבין ישראל לטייוואן אין יחסים דיפלומטיים רשמיים, בין המדינות קיים קשר חם, הכולל שיתופי פעולה כלכליים ונציגויות זו בשטחה של זו. אחרי ה-7 באוקטובר הטייוואנים היו מהראשונים שהביעו תמיכה בישראל וגינו את חמאס, מה שסין מיאנה לעשות עד היום. הנציגות הטייוואנית בישראל אימצה את כפר עזה, תרמה להם כספים, כמו גם לארגון "פתחון לב" לניצולי השואה, וצוות הנציגות אף ירד לדרום וסייע לחקלאים.
