החדר של חברת התוכנה סיראג' ממוקם במתחם ה־WeWork שבפארק ההייטק 'גב־ים' בבאר־שבע. אם בחדרים הסמוכים השפה הנשמעת היא עברית ולעיתים אנגלית, כיאה לסביבת עבודה הייטקיסטית, בחדר של סיראג' השפה השלטת היא השפה הערבית. ככה זה כשבמתחם הקטן יושבים שבעה מתכנתים מהמגזר הבדואי.
סיראג' (מנורה בערבית), בית תוכנה למהנדסים מהחברה הבדואית, הוקמה לפני כשנה וחצי במטרה לקדם את תחום ההייטק בחברה הבדואית, שנמצא הרחק מאחור לעומת החברה היהודית. סיפורו של חאלד אל־עוקבי, אחד העובדים בסיראג', ממחיש היטב את הצורך הזה. אל־עוקבי, המתגורר בפזורה של העיר חורה, סיים בהצלחה את התיכון בחורה במגמת אלקטרוניקה ומחשבים. במבחן הפסיכומטרי הוא הגיע לציון 742, שהיה אז הציון הכי גבוה בנגב. כמו רבים מחבריו למגזר, משפחתו וסביבתו ייעדו אותו להיות רופא טוב. את תחום ההייטק הוא בכלל לא הכיר. כשלב ביניים לפני לימודי הרפואה הוא החל ללמוד מדעי הבריאות באוניברסיטת בן־גוריון. ואז, במהלך לימודיו, חבר שלמד הנדסת חשמל המליץ לו להתעניין בתחום ההנדסה. "אבא שלי התאכזב לשמוע שאני חושב ללמוד הנדסה ולא רפואה", מספר חאלד. "הוא רצה בן רופא. אני זוכר שכשישבנו לדבר על זה הוא שאל אותי בצחוק אם אחרי שאסיים הנדסת חשמל אוכל להדליק מנורה עם הידיים…".
גם אחרי שסיים את לימודיו, חאלד עדיין לא העז לחשוב על השתלבות בעולם ההייטק. הוא לא הכיר אנשים בתחום, ולא יכול היה להיעזר בשיטה המוכרת של 'חבר מביא חבר'. מנהל בית ספר בתל־שבע הציע לו ללמד אצלו במגמת פיזיקה וחשמל, והוא החל להיות מורה. לאחר שנה הבין שאם לא יתאמץ בשלב הזה לחדור לתעשייה הלא־מוכרת, בהמשך יהיה לו קשה יותר. הוא החל לחפש עבודה, הבין שמחפשים בעיקר מהנדסי תוכנה, והשלים השכלה בתחום התוכנה במכללה בתל־אביב. אחרי כמה חודשים הוא כבר נקלט במיזם של בודקי תוכנה שהוקם בחורה, ואחרי שישה חודשים עבר לחברת 'נס טכנולוגיות' בפארק ההייטק של באר־שבע. תוך כדי העבודה שמע על הקמתה של סיראג' והצטרף.
"ב'נס' כבר עבדתי עם צוות ולמדתי הרבה, אבל לא הייתי בתפקיד מרכזי", אומר חאלד. "בסיראג' אני חלק מהגרעין הראשוני של החברה, ומהווה בורג מרכזי. מעבר לכך, אני מזדהה עם המטרות של החברה, לייצר מודלים לחיקוי לחברה הבדואית. זה נותן ערך מוסף". גם היום, כשהוא מספר שהוא עובד בתחום ההייטק, רוב האנשים במגזר לא מבינים בדיוק מה הוא עושה ורבים מהם שואלים אם הוא עובד באינטל. מחסום נוסף שמונע מהבדואים להשתלב בתעשייה, הוא הפחד מחוסר הביטחון התעסוקתי שמזוהה עם ההייטק. "אנשים חוששים, ואני אומר להם שהחשש הזה אמנם נכון חלקית אבל שווה את הסיכון. השוק היום גדול, וקשה להאמין שתיווצר שוב בועת הייטק כמו שקרה בעבר".
הסיפור של סיראג' מתחיל במפגש שהתקיים בבית הנשיא בירושלים בין ד"ר גיורא ירון, מחלוצי ההייטק הישראלי ויו"ר הוועד המנהל של אוניברסיטת תל־אביב, עם אנשי עמותת 'כוכבי המדבר', המבקשת לגדל דור חדש של מנהיגים צעירים במגזר הבדואי. במפגש ההוא נחשף ירון להיעדרם של הבדואים מתעשיית ההייטק, והחליט לעשות מעשה ולהקים את בית התוכנה הבדואי הראשון. הוא רתם למיזם את יזמית ההייטק סמדר נהב, ועוד שלוש דמויות מובילות מהחברה הבדואית: חאדר אלשייך, איש עסקים בדואי; פרופסור ג'יהאד אל־סאנע, ראש מחלקת מדעי המחשב באוניברסיטת בן־גוריון; והפסיכולוגית ד"ר סארה אבו־כף, גם היא מבן־גוריון.
נהב הגיעה למיזם של סיראג' עם ניסיון בפיתוח הייטק בחברה הערבית. בשנת 2007, אחרי שנים רבות בתעשייה, החליטה לחבר את הציבור הערבי לתחום ההייטק. לשם כך עלתה צפונה, לחבל הארץ שבו מרוכז חלק גדול מאוכלוסייה זו. "מתוך 100 אלף מהנדסי חומרה ותוכנה ישראלים, היו אז רק 350 עובדים ערבים", היא מספרת. נהב הקימה ארגון בשם 'צופן – מרכזי טכנולוגיה עילית', במטרה להקים מרכזי הייטק בערים ערביות. "הגענו למסקנה שהדרך הכי אפקטיבית לחבר את תעשיית ההייטק למגזר הערבי היא להביא מפעלי הייטק לתוך היישובים שלהם. הניסיון לשלב את הערבים בתוך התעשייה הקיימת לא הוכיח את עצמו. הם לא השתלבו, ואנשים התחילו לומר שאולי הם לא יכולים להשתלב. אבל כמובן שזה לא נכון. אם הם יכולים להיות רופאים, ברור שהם יכולים לעבוד גם בהייטק".
הארגון של נהב התחיל את פעולתו בנצרת, והביא לעיר חברות גלובליות כמו אמדוקס ומיקרוסופט. אמדוקס לבדה מעסיקה היום בנצרת 250 עובדים, 80 אחוז מהם מהמגזר הערבי. אחרי שהארגון שלה הצליח להכניס אלפי עובדים ערבים להייטק, גויסה נהב על ידי ד"ר ירון לעשות מהלך דומה במגזר הבדואי. "יש היום כ־600 רופאים בדואים, ועוד כ־1,000 בשלבים שונים של לימודי רפואה. לעומת זאת, מספר הבדואים בכל תעשיית ההייטק לא מגיע לשלושים", היא מציגה את המספרים.
כאשר נהב נשאלת מהן הסיבות להתנזרות המגזר הבדואי מעולם ההייטק, גם היא שמה דגש על חוסר ההיכרות ועל החשש מסיכונים. "אוכלוסייה מוחלשת הולכת לתחומים שבהם היא משוכנעת שתמצא עבודה. הייטק דורש סיכון, וגם לא יודעים עליו כלום. מהנדס בדואי שעבד באינטל אמר לי שכל רופא מסכן שעובד במקום מרוחק מקבל יותר כבוד ממנו, למרות שהוא היה בין מפתחי הפנטיום. אנשים במגזר הבדואי חושבים שבהייטק לומדים להיות מתקני מחשבים. אחד הצעירים שקיבלנו לסיראג' סיפר שהוא לא ניסה להתקבל לחברות הייטק, כי מבחינתו הייטק היה תחום של יהודים בלבד".
מקימי סיראג' לא רצו להסתפק בהכשרת צעירים בדואים לעולם ההייטק. הם שאפו לייצר מקום עבודה שישמש מודל ויפרוץ את המחסומים בין החברה הבדואית לתעשייה שנחשבת קטר הכלכלה הישראלית. "התפיסה הרגילה אומרת 'בוא נעשה קורסים ונכין אותם לרעיונות כדי שלא יפחדו'", מסבירה נהב, "אבל כאן אמרנו שאנחנו רוצים להקים חברת הייטק קרוב לאוכלוסייה הבדואית, שמפתחת מוצרים ומעניקה שירותים. המטרה היא להתחרות בתל־אביב, לא בהודו. סיראג' זו לא עוד חברה שמשלמים בה שכר רעב. אנחנו משלמים משכורות דומות לחברות אחרות בפארק ההייטק של באר־שבע, שהן משכורות דומות להייטק בתל־אביב, וגם מפתחים פיתוח טכנולוגי אמיתי. השאיפה היא שחוץ מרופאים, שכבר נחשבים אצל הבדואים לחצי אלוקים, יסתובבו בחברה הבדואית גם צעירים שיודעים עליהם שהם מפתחים משהו מדהים, שהם מרוויחים טוב ושהם אנשי העולם הגדול. בלקיה יש בחור שעובד בגוגל, אבל אף אחד לא יודע עליו. את העובדים בסיראג' כבר מכירים יותר".
אז למה לא להקים את סיראג' בתוך לקיה או חורה?
"קודם כול, זה יקרה בהמשך. כרגע אין שם את התנאים המתאימים. אבל מעבר לזה, ההתמקמות של סיראג' בפארק ההייטק של באר־שבע מספקת לעובדים שלנו סביבת עבודה של הייטק באזור המגורים שלהם. אנחנו מביאים לכאן תיכוניסטים וסטודנטים מהמגזר והם מתרשמים מסביבת העבודה. ההשפעה היא לא רק על העובדים שלנו, אלא גם על האחים שלהם. אחוז הסטודנטים הערבים בצפון בתחומי ההייטק גדל פי שלושה בעשור האחרון. אני מניחה שבעוד עשר שנים, נוכל לראות מאות בדואים לומדים ועובדים בתחום ההייטק".
החכמים להייטק
עו"ד עותמאן אלשייך נכנס בימים אלו לתפקיד מנכ"ל סיראג', והוא מלווה את החברה מיום הקמתה. אלשייך מגיע לסיראג' מהתחום העסקי. הוא בעל תואר ראשון ושני במשפטים ובעל תואר בחשבונאות, ועבד בחברות בינלאומיות וגם במחלקה המסחרית של משרד עורכי הדין גולדפרב־זליגמן ובמחלקת הייעוץ האסטרטגי של משרד רואי החשבון סומך־חייקין. הקשר הראשוני שלו לסיראג' נוצר בעקבות סיור שקיים ד"ר ירון בתל־שבע, עיר מגוריו.
"אם תבוא ותשאל את השכנה שלי מה היא רוצה שהבן שלה יהיה, היא תגיד רופא כי זה נותן מעמד מכובד ומשכורת בטוחה. היא לא מודעת לחלופות. אבא שלי רופא, אחי הגדול לומד רפואה ואין לי כלום נגד המקצוע הזה, אבל אני חושב שזכותם של האנשים במגזר לדעת שהעולם הולך לכיוונים נוספים ושהעתיד הוא בהייטק. אני רוצה שהשכנה תגיד לבן המוכשר שלה 'אני רוצה שתהיה כמו הבחור שעובד בסיראג'. שגם אתה תעבוד בבניין הגדול בבאר־שבע שהשם של סיראג' מתנוסס עליו, ושתבוא לכפר עם רכב שיש עליו לוגו של סיראג". סיראג' נועדה להיות מודל לחיקוי שימשוך אליו אנשים שיתעניינו בתחום ההייטק וירצו להשתלב בתעשייה. האמירה שלנו היא החכמים להייטק".
גם אלשייך משוכנע שלמיקום של סיראג' בפארק ההייטק של באר־שבע יש חשיבות. "ההשפעה שלנו כאן יותר חזקה מאשר אם היינו ממוקמים בתל־שבע. אנשים בדרום יודעים שאנשי הייטק עובדים בפארק ההייטק בבאר־שבע, ויש לזה הילה מסוימת. במקביל, אנחנו גם דואגים שאנשים ידעו על קיומנו באמצעות המדיה החברתית והרשתות. קיימנו שני מפגשי Meetup (מפגשים מקצועיים) ועכשיו מארגנים מפגש שלישי. אנחנו מנסים להגיע לקהל רחב של סטודנטים ושל תלמידים מוכשרים במגמות מחשב, וגם לאנשים שכבר עובדים בתעשייה. לצד ההשפעות הישירות, יש כמובן גם השפעה עקיפה של העובדים שלנו שחוזרים הביתה ומספרים על העבודה. יש השפעה גדולה לכל אימא שמספרת שהבן שלה עובד בהייטק ומרוויח כסף. הדברים עוברים מפה לאוזן".
מי שאמורה לסייע בהפצת הבשורה של סיראג' בחברה הבדואית היא רפאע אזברגה מכסייפה, שהחלה לעבוד בסיראג' ביום שבו ביקרתי במקום. אזברגה סיימה תואר ראשון בהנדסת תוכנה במכללת סמי שמעון בבאר־שבע, וכעת לומדת שם לתואר שני. היא עבדה מעט בסאדיל, חברת הייטק קטנה בחורה, ולאחר מכן עברה ללמד מחשבים ומתמטיקה בתיכון בלקיה. "בתחילת לימודיי במכללה רציתי ללמוד כימיה, והציעו לי שם ללמוד תוכנה. לא הכרתי את זה, חשבתי שזה בעיקר משחקים של מחשב". "לרפאע יש יתרון כפול", אומר אלשייך. "היא גם עבדה במקצוע וגם עבדה בהוראה, וזה שילוב מנצח כדי לחשוף את הצעירים לעולם ההייטק. היא אמורה לרכז מאגרי מידע של מועמדים פוטנציאלים להשתלבות בחברה, ליצור חיבורים עם מוסדות חינוך ולארגן אצלנו פגישות וביקורים".
כרגע עובדים בסיראג' שבעה מתכנתים, כולם בני המגזר הבדואי, ועוד ארבעה נמצאים בעיצומה של תוכנית הכשרה בת שלושה חודשים שבסופה ייקלטו בחברה. "סיראג' מתמקדת בטכנולוגיה הארד־קור", אומרת סמדר נהב. "הסטודנטים שיוצאים מהאקדמיה יודעים את התיאוריה, אבל לא מכירים את הטכנולוגיות שמשמשות אותנו. לכן אנחנו מקיימים את תוכנית ההכשרה כדי להכניס אותם לעניינים, ואם הכול עובד טוב הם מצטרפים אלינו בסיומה".
בתוכנית ההכשרה אני פוגש את אחמד קירנאווי מרהט, שבקרוב יתחיל שנה אחרונה בהנדסת חשמל ומחשבים בבן־גוריון. מכיוון שאחיו סיים לימודי רפואה ובמשפחה יש כבר רופא אחד, אביו קיבל יותר בקלות את הבחירה שלו בהייטק. גם הוא מספר שרוב האנשים סביבו לא ממש מבינים במה הוא עובד וחושבים שהוא "מתקן מחשבים".
עומר אלגבריה, שנמצא גם הוא בתכנית ההכשרה, הוא ערבי תושב אום אל־פחם שהחל לימודי רפואה באוניברסיטת תל־אביב אבל "לא התחבר", והחליט לעבור למדעי המחשב בבן־גוריון. במקרה שלו, המשפחה הגיבה טוב מכיוון שגם אביו, באופן נדיר למדי, למד מדעי המחשב ואף עבד בתחום.
יהודים יתקבלו לעבוד בסיראג'?
עותמאן אלשייך: "אנחנו חברה עסקית שצריכה לייצר מוצרים כדי להתקדם. נעשה הכול כדי להצליח, ולכן אין לנו מסננת שמכניסה רק בדואים ולא אחרים. כבר היום בתוכנית ההכשרה שלנו יש שני ערבים מהצפון, ואם בעתיד יחסר לנו כוח אדם או יכולות ספציפיות לייצור המוצר שלנו, שום דבר לא ימנע מאיתנו לגייס כל עובד, בין אם הוא ערבי, דרוזי או יהודי. עם זאת, זה נכון שתמיד נרצה לשמור כאן על ליבה של עובדים בדואים, גם כשיהיו לנו עשרות עובדים". 
