בית המשפט העליון צפוי לדון בשבוע הבא בערעור המדינה על פסק־דין שנוי במחלוקת שנתנה שופטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב בפברואר השנה. בפסק הדין הפכה השופטת מיכל אגמון־גונן החלטה של יואב בר־לב, דיין בית הדין לעררים, שניתנה מכוח חוק הכניסה לישראל. היא קבעה כי אף שהפלסטינים מוחרגים במפורש מאמנת הפליטים של האו"ם, פלסטיני שטוען כי הוא נרדף בשל נטייתו המינית רשאי להגיש בקשת מקלט בישראל לפי האמנה. לפי פסק הדין של שופטת המחוזי, פלסטיני שמגיש בקשת מקלט אף זכאי להגנות שבקשה כזו מעניקה, ובהן שהות בישראל עד קבלת החלטה בעניינו על ידי הגורמים המוסמכים ברשות האוכלוסין.
רשות האוכלוסין נוקטת מדיניות ארוכת שנים, שלפיה מדינת ישראל איננה מכירה בזכותם של פלסטינים להגיש בקשות מקלט בהתאם לאמנת הפליטים. מדיניות זו נועדה גם למנוע ניצול לרעה של האמנה, שבמסגרתו יתאפשר לפלסטינים מיהודה ושומרון להשיג "כרטיס פתוח" למדינה, ולמעשה להשתקע בה, בטענות שונות ומשונות. לגישתה של המדינה, יצירת פתח לשימוש מעין זה באמנת הפליטים עלולה להוביל לשטף של בקשות מקלט מסוג זה, ולהעמיד את ישראל בסכנה ביטחונית ודמוגרפית גם יחד.
עם זאת, מדינת ישראל איננה סוגרת לחלוטין את שעריה בפני פלסטינים ששהותם בשטחי יהודה ושומרון מסכנת את חייהם. בקשות של פלסטינים המאוימים על ידי הרשות הפלסטינית ומבקשים היתר לעבור להתגורר בישראל באופן זמני או קבוע עקב סכנה לחייהם, נידונות בפני הגורמים המוסמכים במנהל האזרחי וברשויות הביטחון, ולא פעם נענות בחיוב.
מכיוון שפסק הדין הדרמטי שניתן על ידי השופטת אגמון־גונן עלול ליצור השלכות בעייתיות מאוד, הגישה רשות האוכלוסין בקשת רשות ערעור בנושא לבית המשפט העליון, ואף ביקשה לעכב את ביצוע פסק הדין עד להכרעה. במאי השנה קיבל שופט בית המשפט העליון נועם סולברג את הבקשה לעיכוב ביצוע, עד לקבלת החלטה אחרת.
עם זאת, חמישה חודשים לאחר מכן, בהליך נוסף שהגיעה לשולחנה של השופטת אגמון־גונן – אף הוא ערעור על החלטה שנתן בית הדין לעררים – התעלמה השופטת הן מהערעור שהוגש, הן מעיכוב הביצוע שהוטל על פסק הדין שנתנה. הערעור נגע להחלטה שקיבל דיין בית הדין לעררים איתיאל גבעון בנוגע לבקשת מקלט שהגיש פלסטיני שהסתנן לישראל שלא כחוק.
הדיין קבע כי אומנם יש לקבל את בקשתו של הפלסטיני לצו זמני שימנע את הרחקתו מישראל עד לקבלת החלטה בבקשת המקלט ובקשת איחוד משפחות שהגיש, אך התנה את הצו בהפקדת ערבות גבוהה יחסית ליציאתו מישראל אם בקשותיו יידחו, בסך 35 אלף שקלים. בהחלטה ציין הדיין גבעון כי אמנת הפליטים אינה חלה על פלסטינים, והתייחס להשלכות הביטחוניות והציבוריות שעלולות לנבוע ממתן אפשרות לתושבי האזור להגיש בקשות מקלט, וממילא להיות מוגנים מהרחקה עד הכרעה.
הפלסטיני ערער על ההחלטה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב, אשר כל תיקי האוכלוסין וההגירה שבו מנותבים לטיפולה הבלעדי של השופטת אגמון־גונן, וזו החליטה להפחית את הערבות ל־5,000 שקלים בלבד. בהחלטתה ציינה השופטת כי פסיקת בית הדין לעררים מנוגדת לפסק הדין המנחה שנתנה היא בעצמה בחודש פברואר, והוסיפה כי "לא הוגש עליו ערעור". זאת בשעה שעל פסק הדין הוגש ערעור, וביצועו בפועל אף עוכב על ידי בית המשפט העליון.
שלשום, יממה לאחר שמקור ראשון ביקש את תגובתה של השופטת להחלטה המטעה, נתנה השופטת החלטה נוספת בתיק, שנכתב בה: "בהחלטתי מיום 10.10.24 נפלה טעות, שכן בניגוד לאמור בה הוגש ערעור על פסק הדין… עם זאת, בית המשפט העליון טרם הכריע בערעור (אף שניתנה החלטה לעיכוב ביצוע), ולעניין בקשת רשות הערעור, שעניינה הפחתת ערובה, אין בכך כדי לשנות את ההחלטה לגופה".
גורמים במערכת בתי המשפט ששוחחו עם מקור ראשון טענו כי מדובר בטעות בתום לב, משום שבמערכת לא הופיע חיווי על כך שהוגש ערעור על פסק הדין. בה בעת, פסיקות קודמות של השופטת אגמון־גונן בענייני הגירה ופליטות עוררו אף הן ביקורת ציבורית חריפה. אחד המקרים הזכורים ביותר בהקשר זה הוא פסק הדין שבו הורתה השופטת למדינה להעניק הגנה קבוצתית לכל מבקשי המקלט מאוקראינה, תוך שהיא מבססת את ההחלטה גם על שיר של המשוררת הפולנייה ויסלבה שימבורסקה.
