מחקר שבחן את הרווחה הנפשית בקרב מורים ומתבגרים בזמן מלחמת "חרבות ברזל" מצביע הן על שיעורי מצוקה ניכרים אצלם והן על גורמי חוסן פוטנציאליים בצל המלחמה.
את המחקר ערך צוות חוקרות מאוניברסיטת חיפה והאוניברסיטה העברית, והוא מומן על ידי לשכת המדען הראשי במשרד החינוך. הובילו אותו הפסיכולוגית הקלינית ד"ר דנה לסרי, חברת סגל בבית הספר לעבודה סוציאלית ולרווחה חברתית באוניברסיטה העברית וחוקרת במחלקה לפסיכולוגיה קלינית, חינוכית ורפואית באוניברסיטת קולג׳ לונדון; ד"ר נגה כהן, חברת סגל בפקולטה לחינוך באוניברסיטת חיפה; וד"ר ג'וי בנטוב, חברת סגל בפקולטה לחינוך באוניברסיטת חיפה ועמיתת מחקר במרכז לבריאות הנפש "גהה".
החוקרות בחנו את המלחמה הנוכחית כמשבר לאומי־פסיכולוגי שמשפיע על מעגל רחב באוכלוסיית המורים והתלמידים. נוסף על ההתמודדות עם האתגרים האישיים והלאומיים, צוותי הוראה חשופים גם לקשיים של התלמידים ומשפחותיהם. המעורבות האמפתית ותחושת האחריות לשלומות (being־well) תלמידיהם עלולות להגביר את הפגיעוּת של צוותי ההוראה למצוקה רגשית – דיכאון, חרדה, תסמינים פוסט־טראומתיים ותשישות חמלה (שחיקה מנטלית ופיזית שנוצרת בעקבות דאגה ממושכת לאחר או טיפול ממושך בו, א"פ).
עדות של אחת המורות מדגימה את האופן שבו אירועי השנה החולפת משפיעים עליה ועל עמיתיה: "קשה, בכל התקופה האחרונה כשהמלחמה נמשכת, ללמד תלמידי י"ב כי אני כל הזמן חושבת שעוד מעט הם מתגייסים ואולי יקרה להם משהו. אני מותשת ומוצפת, ובכל זאת חשוב לי ללמד ולהעביר מסרים וערכים שחשובים לי, לתלמידים שלי ולבן שלי".
חשיבות המחקר גדולה מכיוון שפגיעה ברווחה הגופנית, הנפשית והחברתית של צוות ההוראה קשורה באופן הדוק לחוסן החברתי, לאיכות החיים ולבריאות הנפשית של התלמידים, בייחוד בהתמודדות עם מלחמה. המדגם כלל 340 מורים, מהם 292 מהמדגם היהודי. 2 אחוזים מהמורים שהשתתפו בו פונו מבתיהם בעקבות המלחמה, 5 אחוזים היו בסכנה ממשית במהלך המלחמה, ליותר משליש מהם יש בן או בת זוג שגויסו לשירות מילואים במלחמה זו, ול־40 אחוזים מהם יש אדם קרוב שנרצח במהלכה.
48 אחוזים מהמורים שנדגמו דיווחו על רמה גבוהה או בינונית של דיכאון, ו־8 אחוזים סיפרו על דיכאון ברמה גבוהה וחמורה. 13 אחוזים דיווחו על חרדה, ו־4 אחוזים דיווחו על חרדה בסיכון גבוה.
אצל 48 אחוזים מהמורים אובחנה פוסט־טראומה ברמה קלינית. כחמישית מהמורים הודו כי בשל המלחמה קשה להם להיות נוכחים בעבור התלמידים שלהם, ורבע מהם טענו כי קשה להם להפריד בין הדאגות שלהם לדאגותיהם של התלמידים. כמעט שליש מהמורים דיווחו כי המלחמה השפיעה לרעה על שכיחות האלימות בין התלמידים.
המחקר דגם גם 225 תלמידי תיכון בכיתות י'־י"ב מכל רחבי הארץ. כחמישית מהם דיווחו כי הם מכירים חבר או בן משפחה שנחטף או נרצח במהלך המלחמה. 30 אחוזים מהתלמידים דיווחו כי למלחמה השפעה רעה על מצבם הנפשי: 26 אחוזים דיווחו על תסמינים חמורים של דיכאון, 26 אחוזים בסיכון להפרעות חרדה, ו־43 אחוזים חווים תסמינים פוסט־טראומתיים ברמה שעונה על התבחין של תסמונת פוסט־טראומטית (PTSD).
במחקר נבדקה גם מידת המעורבות של בתי הספר של התלמידים. תלמידים התבקשו לדרג משפטים כגון "אני אוהב ללמוד דברים חדשים בכיתה" או "אני אוהב את בית הספר שלי". בשאלון זה דיווחו התלמידים על רמות מעורבות בית־ספרית גבוהות. לדוגמה, 56 אחוזים דיווחו שהם אוהבים את בית הספר רוב הזמן, ו־73 אחוזים סיפרו שהם משתדלים להצליח בבית הספר רוב הזמן.
במחקר נבחנה גם שורה של גורמי חוסן וסיכון פסיכולוגיים, ונמצא כי תמיכה חברתית מצד הורים, מורים ובני הגיל היא גורם חוסן משמעותי, המקושר לרמות נמוכות יותר של מדדי מצוקה נפשית ומעורבות בית ספרית גבוהה יותר.
כמו כן נמצא כי חמלה עצמית – היכולת להתייחס לעצמנו באופן אמפתי – הייתה אף היא גורם חוסן בולט בהקשר למצוקה נפשית והיכולת להיות מעורבים במתרחש בבית הספר. לעומת זאת, מניעה של ביטוי רגשות נמצאה כגורם סיכון בהקשר של תסמיני דיכאון וחרדה.
עינב לוק, מנהלת אגף בכיר שירות פסיכולוגי ייעוצי במשרד החינוך, מסרה בתגובה: "מלחמת חרבות ברזל מציפה קשיים רגשיים, ולימדה את כולנו פרק בכוחו של חוסן קהילתי. היא הוכיחה עד כמה החוסן האישי מושפע לטובה מתחושת שייכות משפחתית וחינוכית. תוצאות המחקר מעידות על תפקידו המשמעותי של בית הספר כמפתח חוסן, ובמחקר מצטייר שהוא משמש כמעין 'בסיס ביטחון' שמאפשר לתלמידיו לחוש שייכות וזיקה גם בתנאים של ריחוק חברתי. ממצאים אלו תומכים במהלכים שנוקט משרד החינוך לאורך חודשי המלחמה, ועיקרם חתירה לשמירה על שגרת לימודים לצד קידום למידה רגשית-חברתית ברמה המערכתית והאישית. במקביל, אנו פועלים להקנות כלים להתמודדות רגשית, חברתית ולימודית עם מגוון אתגרי המצב והשלכותיו".
