פורום מפקדים וחיילים במילואים עומד מאחורי היוזמה שזכתה לשם "תכנית האלופים", לפיה קיים צורך צבאי להטיל מצור על צפון רצועת עזה לשם פגיעה בכוחו הצבאי של חמאס, הפועל נגד כוחות צה"ל ונגד מדינת ישראל בחסות האוכלוסייה האזרחית המשמשת לו כמגן אנושי. לטענתם, הטלת מצור שכזה, תוך מתן אפשרות לאזרחים המבקשים לצאת לדרום הרצועה, היא הכרחית, מוסרית וערכית, ועולה בקנה אחד עם כללי המשפט הבין-לאומי. על הדרג המדיני להטיל על צה"ל את החובה לממש את התוכנית במלואה באופן מיידי.
בד בבד, צה"ל פועל בצפון הרצועה בצורה דומה להפליא לתכנית האלופים – מפנה את האזרחים דרומה דרך מחסומים ונקזים ופועל נגד מחבלי חמאס שמנסים לשקם את תשתיות הטרור באזור. למרות זאת, בצה"ל מבהירים שוב ושוב כי הם לא מכירים את התכנית של "פורום המפקדים במילואים" והתכנון של הפעילות הנוכחית בג'באליה ובית להיא החל חודשים קודם להשקת התכנית.
אחת הביקורות המשמעותיות שיש כלפי תכנית האלופים טוענת שבהטלת מצור על האזור ומניעת סיוע הומניטרי מהאזרחים שם יש משום "פשע מלחמה" ופעילות שמנוגדת לדין הבינלאומי.
לאור כל זאת, ולבקשת פורום המפקדים במילואים, כתב ראש מחלקת הדין הבינלאומי בצה"ל לשעבר, אל"מ במיל' ד"ר לירון ליבמן, חוות דעת משפטית המתייחסת לתכנית האלופים. בלב חוות הדעת נמצאת התובנה המשפטית כי אין מניעה להטיל מצור על מרחב לחימה לשם הכנעת הכוחות הלוחמים שבו, גם אם מצויים בו אזרחים, בסייגים מסוימים אותם הוא מפרט במסמך, ובראשם החובה לאפשר לאזרחים להתפנות.
בחוות דעת שמתפרסת על פני 17 עמודים, כותב ד"ר ליבמן כי המדריכים המשפטיים הצבאיים של מדינות המערב המרכזיות, כדוגמת ארצות הברית, צרפת ובריטניה, רואים במצור כדרך פעולה אפשרית כדי להכניע את האויב, כל זאת תוך שמירה על מעמדם הייחודי של בתי חולים, מבנים היסטוריים ואתרים אחרים הזוכים להגנה משפטית, ותוך שמירה על ההגנות הניתנות לאוכלוסייה האזרחית. כך, במדריך הלחימה של משרד ההגנה האמריקאי, נכתב מפורשות כי אין מניעה להטיל מצור על כוחות אויב ולכתר אותם כדי להביא לכניעתם, אף אם במקום קיימים אזרחים, ובלבד שלא נמנעת מהאוכלוסייה האזרחית אספקה הומניטארית או שניתנת להם אפשרות לצאת מהאזור המכותר למקום אחר.
לטענת ד"ר ליבמן, שפיקד על יחידת הדין הבינלאומי בצה"ל ועמד בראשה בין השנים 2011-2009, ולפני כן היה התובע הצבאי הראשי, המשמש היום כחוקר במכון הישראלי לדמוקרטיה וכמרצה במכללת ספיר ובאוניברסיטה העברית, "על מצור חוקי לעמוד גם בדרישות המידתיות, כלומר, שהנזק הצפוי ממנו לאזרחים אינו מופרז ביחס לתועלתו הצבאית. בהקשר הזה נדרש יהיה לשכנע באפקטיביות של המצור (לאור המאגרים של חמאס), להסביר מדוע אין למצור חלופות סבירות, שפגיעתן באוכלוסייה האזרחית קלה יותר ולהסביר מדוע התגברות על כ-5,000 מחבלי חמאס מצדיקה עקירת כ-300 אלף אזרחים מבתיהם", אומר ליבמן ומוסיף כי ייתכן וישראל תידרש להבהיר כי המהלך משרת צורך מבצעי בלבד ולא משמש כסות לעקירת פלסטינים והקמת יישובים ישראלים במרחב.
"לאור עמדתה של ישראל שדיני הכיבוש אינם חלים בעזה, ובפרט בצפון הרצועה, לא ניתן לחייב את האוכלוסייה האזרחית להתפנות מהשטח המכותר", אומר ראש היחידה לדין בינלאומי בצה"ל בעבר, אלא רק לאפשר להם להתפנות במסדרונות הבטוחים דרומה. כמו כן, לא ניתן להתייחס באופן אוטומטי למי שנשאר בשטח כמחבל גם לאחר שעבר זמן הפינוי.
בנוסף, ד"ר ליבמן ציין בחוות דעתו את הסיכונים, בעיקר במישור הבין-לאומי, כתוצאה מהצהרה על מימוש התכנית ועל הבחינה וההצדקות הנדרשות כדי לוודא שהיא עומדת בתנאי הדין הבין-לאומי. הוא הבהיר כי יישום תכנית האלופים מחייב עבודה יסודית ומורכבת לצורך התמודדות ומתן תשובות נאותות לשאלות משפטיות שעלולות לאתגר את חוקיות הפעולות.
למרות סייגים והבהרות אלו, קובע ד"ר ליבמן כי "הטלת מצור היא שיטת לחימה לגיטימית בכפוף לכך שהיא מכוונת להכנעת אויב ולא הרעבת אוכלוסייה אזרחית. ולכן נדרש לאפשר הכנסת סיוע הומניטרי לאוכלוסייה האזרחית או לחלופין לאפשר לאזרחים פצועים וחולים לצאת באופן בטוח מהשטח המכותר לאזור בו יתאפשר להם לקבל סיוע הומניטרי הדרוש להישרדותם".
