בספר מלכים נכתב ששלמה בנה את המקדש בשבע שנים, את ביתו ב־13 שנים, ואז פנה לבנות את בית יער הלבנון. זה תיאורו: "מאה אמה אורכו וחמישים אמה רוחבו ושלושים אמה קומתו, על ארבעה טורי עמודי ארזים וכרותות ארזים על העמודים. וספון בארז ממעל על הצלעות אשר על העמודים ארבעים וחמישה, חמישה עשר הטור. ושקופים שלושה טורים ומחזה אל מחזה שלוש פעמים. וכל הפתחים והמזוזות רבועים שקף ומול מחזה אל מחזה שלש פעמים. ואת אולם העמודים עשה חמישים אמה אורכו ושלושים אמה רחבו, ואולם על פניהם ועמודים ועב על פניהם" (מלכים א ז, ב־ה).
בבית יער הלבנון הונחו 300 מגיני זהב ו"מאתיים צינה" – סוג אחר של מגן – עשוי אף הוא זהב. פסוק אחר מספר ש"כל כלי בית יער הלבנון זהב סגור". מגיני זהב הם כבדים ולא נועדו ללחימה בשדה הקרב, אלא כנראה עבור משמר הכבוד המלכותי. בהמשך ספר מלכים מסופר ש"בשנה החמישית לרחבעם בן שלמה עלה שישק מלך מצרים על ירושלים… ויקח את כל מגיני הזהב אשר עשה שלמה. ויעש המלך רחבעם תחתם מגיני נחשת, והפקיד על יד הרצים השומרים פתח בית המלך; ויהי מדי בוא המלך בית ה', יישאום הרצים; והשיבום אל תא הרצים" (שם יד, כו־כח).
המגינים הללו שימשו את הרצים, הם המשמר המלכותי, ללוות את המלך מביתו לבית ה' ובחזרה. נתינתם בבית יער הלבנון מוכיחה שמקומו היה בין בית ה' לבית המלך, כך שבימי שלמה הרצים לקחו אותם לא מתא הרצים אלא מבית יער הלבנון עצמו.
מלכת שבא התפעלה מדברים רבים בארמון שלמה, בין השאר מ"עלייתו אשר יעלה בית ה', ולא היה בה עוד רוח" (דברי הימים ב ט, ד). אם נתבונן במבנהו של בית יער הלבנון נוכל אולי להבין ממה התפעלה כל כך. מתואר שממדיו מאה על חמישים אמה ובו ארבעה טורי עמודים של עצי ארזי הלבנון. על העמודים מוטלות "כרותות ארזים" במאוזן. עליהן מונחים לוחות התקרה – 45 לוחות ארז בשלושה טורים, 15 לוחות בכל אחד מהטורים, ומשתמע שהם הונחו במרווחים שבין ארבעת טורי העמודים. רש"י פירש שהטורים ניצבים לאורך הבית ומחלקים את רוחבו לשלושה שבילים ארוכים, אורך השביל 100 אמה ורוחבו כ־17 אמה.
נראה שבמקרא "שקוף" הוא משקוף. הצלעות שעל ראש העמודים יוצרות כעין משקופים בין העמודים לאורך הבית. ב"מחזה אל מחזה שלש פעמים" נראה שהכוונה שהנכנס לאורך הבית רואה את כל האורך עשוי מחזה מול מחזה, כלומר מעין תמונת מראָה, כי העמודים יוצרים ריבועים־ריבועים שאורכם ורוחבם שווים, וכל פתח שבין שני עמודים שווה ומקביל לפתח הבא, וכל זה שלוש פעמים כי בכל אחד משלשת השבילים שבין הטורים זהו המראה.
סוף הפסקה דנה ב"אולם העמודים". המפרשים הסבירו שזהו המשכו של בית יער הלבנון, המוסיף עוד 30 אמה ל־100 האמות של בית יער הלבנון. רוחבו 50 אמה כרוחב בית יער הלבנון וגם בו טורי עמודים. אם כן, בסך הכול נמשכים טורי העמודים לאורך 130 אמה ורוחב כל אחד מהמבנים הוא 50 אמה. "ואולם על פניהם ועמודים ועב על פניהם" – בעברית עכשווית: מבואה לפני אולם העמודים שלפני בית יער הלבנון.
אם נדמיין מבנה כזה נבין עד כמה מרהיב היה המראה של ארזי לבנון עומדים שורות־שורות שיוצרות ריבועים שווים ביניהם בגובה שלושים אמה – כ־16 מטר. עליהם תלויים 500 מגיני זהב טהור המחזירים את אור השמש. הדבר יוצר תחושה של הליכה ביער עבות ומעורר התפעלות. הבית בנוי בשיפוע על המדרון העולה מבית המלך לבית ה'.
בחפירות למרגלות הכותל הדרומי של הר הבית אותרו שרידים של ארמון מימי בית ראשון. טוענים שמדובר בארמון מימי מנשה, אבל מהפסוקים במלכים הבאים אחרי תיאור בית יער הלבנון עולה בבירור שארמון המלך היה צמוד לבית ה', ב"חצר האחרת" הסמוכה.
בהמלכת יואש שמרו הרצים על המלך סביב המקדש, ואז הורידו אותו מבית ה' "ויבואו דרך שער הרצים בית המלך" (מלכים ב יא, יט), אבל בדברי הימים (כג, כ) כתוב "ויבואו בתוך שער העליון בית המלך". נראה שהשער העליון ממוקם בחצר הפנימית של המקדש, לפי המשנה הוא בדרום מערב העזרה (מידות ב, ו), ומכוון במדויק מול השדרה האמצעית של בית יער הלבנון. אם כן, יואש והמשמר שאיתו יצאו מהעזרה דרך השער העליון ונכנסו לארמון המלך דרך שער הרצים שמולו, אחרי שעברו בבית יער הלבנון לכל אורכו.
מתברר שבאתונה קיים מבנה מקביל לבית יער הלבנון, מאותה התקופה לערך, שעמד בפומפיאון שבמרכז העיר היוונית. הוא בנוי טורי עמודים ועל גביהם תקרה הנפרשים לאורך העלייה אל עבר המקדש האלילי שבראש ההר.
מסורת ישראל והטופוגרפיה כאחד ממקמים את קודש הקודשים במרכז כיפת הסלע. אם מציבים את המקדש במקביל לכותל המזרחי של ההר – שבתחתיתו ניצבות אבנים גדולות שהן כנראה עוד מימי בית ראשון, יוצא שהיישר מול "השער העליון" עוברת השדרה המרכזית מתוך ארבעת טורי העמודים בחציו המערבי של מסגד אל־אקצה. אותם ארבעה טורי העמודים הקיימים כיום, אורכם מדרום לצפון – מהכותל הדרומי של הר הבית עד קירו הצפוני של המסגד (לא כולל המבואה שלו מצפון, המקבילה ל"אולם על פניהם") – הוא 130 אמות מצריות מלכותיות בדיוק. אמה מצרית מלכותית שיעורה 52.5 ס"מ, ו־130 אמות כאלו הן כ־68 מטרים. לדעת חוקרים רבים, גם על סמך ממצאים נוספים בהר הבית ובסביבתו, האמה המצרית המלכותית היא זו שעל פיה בנה שלמה את המקדש והארמון. רוחב החצי המערבי של מסגד אל־אקצה הוא 50 אמות מלכותיות כאלו – כ־26 מטרים.
אם כן, המחצית המערבית של אל־אקצה זהה בדיוק רב למידות בית יער הלבנון ואולם העמודים הסמוך לו, ובה ארבעה טורי עמודים. אומנם חציו המזרחי של מסגד אל־אקצה בנוי אף הוא על גבי ארבעה טורי עמודים, אלא שאלה אינם ניצבים בשורה שווה לארבעת הטורים המערביים. אלו המזרחיים מקבילים לכותל הדרומי הנוכחי של הר הבית, שנבנה בידי הורדוס, ואילו המערביים אלכסוניים מעט ביחס אליו. הטורים בחציו המערבי של אל־אקצה מקבילים לכותל הדרומי של ההר הקדום, שניצב ב־90 מעלות לכותל ההר המזרחי, הקדום מבין הכתלים הנוכחיים. הרי שהחצי המערבי הוא הקדום, ונעשה לפי חומה קדומה שאיננה עוד, ואילו החצי המזרחי הוא הכפלה שלו – ונעשה על פי הכותל שבנה הורדוס.
יש לדון איך נשמרה באל־אקצה, שנבנה בשנת 705 התבנית הזהה לבית יער הלבנון (שחרב כנראה בחורבן בית ראשון בשנת 586 לפנה"ס), וזאת על אף שהעמודים באל־אקצה ניצבים על רצפה חדשה יותר. נוסף לכך, בסוף ימי הבית השני בנה הורדוס לאורך הכותל הדרומי מבנה עמודים בעל צורה אחרת – הסטיו המלכותי. אולי במנהרת שערי חולדה שמתחת לאל־אקצה נמצאו בעבר חורים ברצפה, שבהם הכניסו בוני שלמה את הארזים הענקיים כדי להעמיד אותם לגובה, ולכן החליטו להציב שורות עמודי אבן באותן הנקודות ממש, על הרצפה שמעל המנהרה ההיא. על כל פנים, מה שנמצא לפנינו מתאים בדיוק למפורט במקרא.
