לא מעט מילואימניקים ספגו נזק כלכלי כבד בעקבות מספר ימי המילואים הרב שביצעו השנה במסגרת מלחמת חרבות ברזל. החל מקושי לשמור על שגרת עבודה תקינה ועד יחס מזלזל ואיום בפיטורים, למרות שעול הפרנסה עדיין מוטל על צווארו של אותו לוחם. השפעות אלו לא פסחו גם על עולם התרבות, כאשר דביר דהן, מנחה הרכבים מוזיקליים וזמר בעצמו, מצא את עצמו מוקפץ למאות ימי מילואים ומאבד את כל מה שבנה בשתי ידיו.
לפני כחודש מערכת הצינור פרסמה פוסט שכתב דהן, המשרת כמפקד בחטיבת כרמלי, ובו כתב "פיטרו אותי מהעבודה בגלל המילואים. מי היה מאמין שהדבר הכי מפחיד אחרי 199 יום בעזה ובגבול הצפון יהיה טלפונים למקומות עבודה. מחוזים שמתבטלים ברגע האחרון ומאחורי הקלעים אתה שומע שהגדירו ש'פה לא יהיו מילואימניקים, אי אפשר לסמוך עליהם', ועד לשאלות בסגנון 'מה תעשה אם תהיה מלחמה בלבנון, מה תעשה אם יהיו שוב מילואים? אתה מתכנן ללכת? אנחנו לא יכולים להסתדר עם מישהו שהולך כל הזמן באמצע השנה'. כאילו ששאיפת חיי זה להיכנס לתמרון בלבנון ולהיפרד שוב מהאישה והילדים במקום להופיע על במה עם להקה…זה פשוט כואב. כואב להיות מעשירית האחוז באוכלוסיה שמחזיקה את המדינה על הכתפיים וגם להתחיל להתנצל על זה למקומות עבודה".
הפוסט עורר הדים רבים ברחבי המרשתת, כשכמו דהן יש מילואימניקים רבים שביקשו לסיים את שירות המילואים כשהם עדיין בעלי פרנסה, ונתקלו בקשיים רבים. היום דהן מספר שלמרות החשיפה הגדולה שקיבל אין הרבה תקווה באופק.
"מקומות שעבדתי איתם הפסיקו לעבוד איתי בגלל המילואים, כשחלק אמרו במפורש שלא מתאים להם לעבוד עם מישהו שבא והולך למילואים כל הזמן", מספר דהן ומוסיף כי "זה הגיע למצב שהעסק הולך עשור אחורה ואני צריך להקים את אותו מהתחלה. למזלי יש את עם ישראל וקיבלתי תמיכה מדהימה מאנשים. התראיינתי ואני מתראיין במטרה להציף את נושא העבודה של מילואימניקים. את העובדה שעל מדים אנחנו גיבורים, אבל כשחוזרים לאזרחות אנחנו סוג ב'. כאלו שלא כדאי לעבוד איתם כי הם יכולים להיקרא אל הדגל בכל רגע.
"ברוך ה' אחרי עבודה מאומצת של חודשיים וחצי קיבלתי הרבה פניות וסגרתי עשרות הופעות לתחילת שנה לתקופה של חודש אלול. ההופעות הללו היו אמורות לסגור את הפער הכלכלי במהלך השנה הקרובה, שנוצר מהעבודה שאיבדתי בעקבות המילואים. אבל אלוקים רצה אחרת ושבועיים לתוך סבב ההופעות קראו לנו שוב, הפעם לתמרון בלבנון".
והולכים?
"ברור שהולכים. אבל ההופעות הלכו לפח והעסק יחד איתן. עכשיו אני בהליכי שחרור מסבב רביעי אחרי תמרון בלבנון, צריך להקים עסק שוב, כשהסבב החמישי כבר באופק, עוד שלושה חודשים. במקביל יש את המשפחה, הילדים שנשרטים. הבן שלי אומר בבית ספר שאבא שלו כנראה לא חוזר יותר, הבת שלי לא מוכנה שאשכיב אותה לישון. גם אשתי כמעט איבדה את העבודה במשרד החינוך, קשה להחזיק מעמד כאשת מילואימניק לוחם, לתפקד כאם חד-הורית וגם לעבוד במשרה מלאה ולא תמיד יש הבנה מצד המעסיק. ובינתיים המדינה ממשיכה, חברים עובדים, עסקים אחרים מתקדמים ואני 'תקוע' באותו לופ הישרדותי".
המדינה לא עוזרת בכלל?
"בתחילת המלחמה קיבלנו הרבה מענקים, המדינה נתנה מענה מדהים לחיילי המילואים, עכשיו זה ירד משמעותית, יש עיכובים ביורוקרטיים, הבקשות שלי למענקים בבדיקה עוד מחודש מאי. כל זה לא יציל את העסק, את זה שאני לאט לאט יוצא משוק העבודה, נהיה לא רלוונטי. לדעתי צריך לתת אפליה מתקנת ללוחמי המילואים. וגם לתגמל כל מי שמעסיק משרתי מילואים. וכמובן לתת לעצמאיים שמשרתים במילואים עדיפות, גם בעולם העסקי. ויש גם את העניין שאנחנו צריכים עוד מילואימניקים. אני בוחר לא להיכנס למריבות ופוליטיקה ורק אומר שיש הרבה אנשים שיכולים לתרום, בין בסדיר ובין במילואים ואנחנו צריכים אתכם".
אז למה בעצם אתה ממשיך ללכת למילואים?
"למרות הכל הולכים, כי בחרנו להיות מאלו שעושים. כי אני רוצה לדעת, בראי ההיסטוריה, שלא עמדתי מנגד. כי אני לא מבין איך אפשר לשבת בבית ולא להתגייס למילואים/לצבא כששורפים יהודים, כשיש חטופים במנהרות, כשאנשים קוברים ילדים. בכנות, פשוט לא מצליח להבין".
כיום דהן מנסה שוב לחזור לשגרה, בין השאר על ידי מופע קונספט חדש שמדבר על החוויה "מהצד השני של הגדר", ומזמין את הציבור שרוצה להזמין ולתמוך בטלפון: 050-762255
