"כל רימון רסס שנזרק בקרבות ארגוני הפשיעה במגזר הערבי נגנב מצה"ל"

"ב־2023 שיעור מקרי הרצח בחברה הערבית מגיע כמעט ל־12 מקרים ל־100 אלף איש. זה מעמיד את החברה הערבית באחד המקומות האלימים ביותר בעולם", אומרת פרופ' חגית לרנאו מבית הספר לקרימינולוגיה בפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה, "הנתונים של שיעור מקרי הרצח מספרים שבין 2022 ל־2023 מקרי הרצח בחברה הערבית הכפילו את עצמם. בשנת 2024 הנתונים דומים לאלה של השנה שעברה".

פרופ' לרנאו, שעוקבת מקרוב אחר נתוני הפשיעה בישראל, מצביעה על כך שעד שנת 2014 שיעורי מקרי רצח בחברה היהודית ובחברה הערבית היו דומים. ב־2015 חלה תפנית, והחלה מגמה ברורה מאוד של עלייה בחברה הערבית לעומת ירידה מתמשכת בחברה היהודית.

לדבריה, העלייה הזו התמתנה במקצת בממשלת בנט־לפיד, בשנים 2022־2021. אלא שהעלייה הדרמטית, היא טוענת, מתרחשת בשנת 2022, עם כניסתו של איתמר בן־גביר לתפקיד השר לביטחון לאומי. "מקרי הרצח בחברה הערבית זינקו פי שניים, וזה כישלון מוחלט של המשרד לביטחון לאומי ושל המשטרה.

"הכישלון כל כך גדול, שהם מפסיקים לפרסם נתונים. משטרת ישראל הייתה מוציאה דו"ח סטטיסטי שנתי לגבי הפשיעה הכללית במדינת ישראל. הדו"ח האחרון יצא בשנת 2023 ומתייחס לשנת 2022, ומאז משטרת ישראל כבר לא מוציאה דו"חות. הכישלון של בן־גביר ושל המשטרה לשנת 2023, וכנראה גם לשנת 2024, אינו קשור רק לחברה הערבית. זה כישלון בשמירה על הביטחון האישי של כולם".

בכל התיאוריות המקובלות בקרימינולוגיה, אלימות ועבריינות קשורות לשוליות חברתית, אומרת לרנאו, ומציינת כי בעשורים האחרונים קיימת תופעה שבה חלק מהחברה הערבית הולך ומצליח, ומתפתח מעמד ביניים חזק שמשתלב בכלכלה הישראלית. אלא שחלק גדול מבני המגזר חסרי כישורים – אם משום שנשרו מהלימודים, אם משום שהם אינם דוברים כראוי את השפה העברית, ואם משום שאינם יכולים להמשיך להשכלה גבוהה.

מחקר של המכון הישראלי לדמוקרטיה לשנת 2017 מצא ששיעור האבטלה בקרב הצעירים בישראל הוא מהגבוהים במדינות OECD, וכי תופעה זו שכיחה במיוחד בקרב צעירים ערבים. החוקרים גילו ששיעור הצעירים בחברה הערבית (שמהווים 19־23 אחוזים מהמגזר) אשר אינם משולבים במסגרת כלשהי קרוב ל־40 אחוזים. "צעירים אלה הם חלק מהפוטנציאל של ההידרדרות למנגנונים העברייניים", אומרת לרנאו, "דו"ח המלצות ועדת המנכ"לים להתמודדות עם הפשיעה והאלימות בחברה הערבית מיולי 2020 עוסק בצורך להשקיע משאבים כדי לחזק את הקבוצה הזאת, אם בהכשרה תעסוקתית ואם במערכת החינוך, בשילוב של הקבוצה הזאת בתוך הכלכלה הנורמטיבית ושלא יישארו בצד.

"אם הם יישארו בצד, הם יחפשו הזדמנויות לא נורמטיביות, וקל מאוד לגייס אותם להתנהלות עבריינית. כאשר כ־40 אחוזים מהצעירים בחברה הערבית 'חסרי מעש', הם מהווים פוטנציאל להפוך ל'חיילים' בארגוני פשיעה".

לדבריה, "הדבר הראשון שהמשרד לביטחון לאומי עשה היה הפסקה או ייבוש של תוכניות שהושקעה בהן מחשבה במשך שנתיים, והן עמדו לקראת יישום. הפסיקו להעביר גם חלק מהמימון שהובטח. 'עוצרים את הדימום' הייתה תוכנית דגל שנועדה להיכנס לרשויות הכי מדממות ולבצע שם פעילויות מניעה. אלא שהדבר הראשון שנעשה היה להפסיק את הכול בבת אחת. הופסקו המאמצים להתמודד עם האלימות בחברה הערבית, ויותר מזה – הופסקה התפיסה שכדי להתמודד עם האלימות בחברה הערבית צריך לחזק את התשתיות ולדאוג שלא יהיו שם 40 אחוזים 'חסרי מעש'. במקביל, המטרה הייתה להחזיר את האמון של החברה הערבית במשטרה ולהפך.

"זה נעלם מהשיח, ואין שום מאמץ בנושא הזה. אף אחד כבר לא מאמין שהשר בן־גביר רוצה להתמודד עם הבעיות של החברה הערבית מתוך רצון לחזק את החברה הזו. כל מה שנשאר הן תוכניות שרוצות להגדיל את הפיקוח ולתת יותר סמכויות, כמו גם להחמיר בענישה. המספרים מפחידים, ובעצמם מספרים את הסיפור: קפיצה של 100 אחוזים במספר מקרי הרצח בשנה זה כישלון של המשטרה. אחד ההקשרים לכישלון הוא אובדן האמון שיואב סגלוביץ' (לשעבר סגן השר לביטחון פנים וניצב בדימוס במשטרה) עמל בזמנו לנסות ולייצר בין המשטרה והמדינה לבין החברה הערבית".

שוטפים את הזירה

גורם במשטרה אומר השבוע כי אחד הזרזים להסלמה בפשיעה הערבית הוא נשק איכותי שנגנב מבסיסי צה"ל ומגיע לגורמים ערביים עבריינים. "כל רימון רסס שנזרק הוא רימון רסס צה"לי. כדורי M16 יכולים להגיע רק מבסיסים. לפי מה שאנחנו רואים בשטח, צה"ל לא שומר על הגבולות שלו מספיק טוב".

בנוסף, הוא אומר, גבול ירדן פרוץ לחלוטין. "בניגוד לגבול עם מצרים שבו הקימו מכשול, בירדן אין גבול. רק בשבוע שעבר נתפסו במעבר רבין מעל מאה כלי נשק במשלוח אחד. עשרות כלי נשק נתפסו בשנה האחרונה מהגבולות. לירדן אין גדר גבול גם עם עיראק, כך שנוצר מצב שמעיראק ועד ישראל אין מכשול שיכול למנוע זליגה של נשק ממדינות עוינות".

לדברי הגורם, "יש גם עניין התרבותי להחזיק נשק לא חוקי בבית. זה לא משהו שאנחנו מכירים בחברה היהודית. הערכות המשטרה הן כיום הן שלכל משפחה במגזר יש נשק לא חוקי בבית. הם מסליקים את זה במקום מרוחק כדי שלא נוכל לקשור את הנשק אליהם, אם הוא נתפס".

בעיה תרבותית נוספת, אומרים במשטרה, היא שבחברה הערבית נוקטים עמדה שלפיה יישוב סכסוכים צריך להיות פנימי: הפתרון מגיע לאחר שאחד הצדדים משלם כסף לצד האחר בתמורה לסולחה. הצדדים לא רוצים שהמשטרה תתערב, ומעדיפים לסגור את זה ביניהם. אם המשטרה מתערבת, הם מפסידים את הכסף.

ואסים בדר, דובר המשטרה לחברה הערבית, מתאר היבט בעייתי נוסף בהתמודדות עם הפשיעה במגזר. "כשאנחנו מגיעים לחקור אירוע פשע, אנו פוגשים זירות מזוהמות. כאשר המעורבים מוחקים תוכן מצלמות ושוטפים את הזירה, זה פוגע בראיות הפורנזיות. כל זאת, לצד הסתרת כלי הרצח או תרמילי הכדורים, החלפת בגדים, שרפת רכב המילוט ועוד. בחלק מהזירות, הצד הנפגע או דיירי המקום עושים זאת.

"כשהמשטרה מגיעה, איש לא משתף איתה פעולה. בלי עדויות וראיות אנחנו לא יכולים להתקדם בחקירה, להביא לחקר האמת ולהעמיד את העבריינים לדין. חשוב שתצא קריאה לציבור לקחת אחריות על מצבו. מי שלא רוצה לעזור למשטרת ישראל לבצע את עבודתה, לפחות שלא יפריע לה".

מעדיפים כסף קל

בדר טוען אפוא כי זוהי טעות להטיל את בעיית האלימות והפשיעה בחברה הערבית על כתפיה של משטרת ישראל בלבד. עם זאת הוא מדגיש: "רוב החברה הערבית נורמטיבית. יש מיעוט קטן שהשפעתו על תחושת הביטחון האישי של הציבור דרמטית. בין השאר מדובר על צעירים שנושרים ממערכת החינוך ולא מגיעים לאקדמיה, או כאלה שלא מוצאים לנכון לעבוד קשה בהתאם לחוק כדי למצוא את פרנסתם. מכאן הדרך אל ארגוני הפשיעה והפשע קצרה מאוד, כמו במדרון חלקלק".

דובר המשטרה מתאר גורם נוסף שאחראי בעיניו לנסיקה בפשיעה: "בעשור האחרון חלה גלישה לא בריאה אל הרשתות החברתיות והתופעות השליליות שנלוות להן. כולם רוצים להיות כוכבים מבלי לעבור באקדמיה או לעבוד קשה. ארגוני הפשיעה נמצאים בתחרות מול המדינה, ואותם צעירים נושרים בוחרים בדרך הקלה להשיג את הכסף. הם לא חושבים על השלכותיה ההרסניות: מעצר, מאסר והסתבכות במעגל האלימות והפשיעה.

"לצערנו הרב, ברשתות החברתיות המודל לחיקוי הוא לא המסלול האקדמי או מי שעובד קשה לפרנסתו, אלא מי שנוהג ברכב פאר ומציג המון שטרות של כסף. זה מסנוור את הצעירים, מעוור אותם לחלוטין. אותם צעירים מחפשים דרך קלה ומהירה להרוויח כסף, והמדינה רק מציעה את המסלול הארוך והמפרך של לימודים, מבחנים ומיונים ועבודה בשכר חודשי. הרשת סוחפת את הצעירים גם לסמים, אלכוהול, אלימות ואף לטרור".

תגובת השר: "שקר"

מטעם לשכת השר לביטחון לאומי איתמר בן־גביר נמסר בתגובה: "מדובר בטענות שקריות, שמוכיחות כי מטרת הכתבה היא השמצת השר בן־גביר. לא רק שתוכנית 'עוצרים את הדימום' נמשכה, אלא שהמשרד העביר תקן למשרד המשפטים כדי שיהיה פרקליט מלווה לתוכנית.

"בתקשורת גם לא יספרו לכם שטרם כניסתו לתפקיד של השר בן־גביר היו שבעים כיתות כוננות בלבד, והיום יש למעלה אלף כיתות כוננות ברחבי הארץ. לפני תקופת השר בן־גביר היו כ־8,000 רישיונות נשק בשנה, ובשנה האחרונה, במסגרת הרפורמה שהוביל השר, חולקו למעלה מ־175 אלף רישיונות נשק.

"השר בן־גביר מוביל מהפכה במשרד לביטחון לאומי, בזינוק משמעותי בהריסות מבנים בלתי חוקיים בנגב, בהחזרת המשילות בבתי הסוהר, במינוי של מפכ"ל חדש ונחוש למשטרת ישראל, בגיוס של אלפי שוטרים חדשים שמזרימים דם חדש ומחזקים את גופי ביטחון הפנים של מדינת ישראל. בתקשורת ימשיכו ללכלך. אנחנו נמשיך לעבוד למען עם ישראל והניצחון המוחלט".

מדובר צה"ל נמסר בתגובה כי "הצבא וכוחות הביטחון פועלים בשיתוף פעולה להגנת היישובים ולמניעת הברחות אמל״ח במרחב גבול ירדן. הגבול מצויד באמצעי איסוף גלויים וסמויים שעובו מתחילת המלחמה, בנוסף לתגבור משרתי ההגנה בישובים. כחלק מלקחי המלחמה מוקמת אוגדה חדשה שיעודה שיפור ההגנה בזירה המזרחית וסיכולי הברחות.

"באירועים המעלים חשד לביצוע עבירה פלילית נפתחה חקירה של המשטרה הצבאית החוקרת, ובמידת הצורך של משטרת ישראל, בהתאם לזהות החשוד. גורמי האכיפה בצה"ל פועלים לעצירת תופעות של הוצאת נשק צבאי מרשות הצבא, לנוכח החומרה והמסוכנות הרבה שנשקפת מכך".