אל המקרר בביתם של נועה שורק ונדב הלפרין מוצמדים שני מגנטים, זה לצד זה: באחד מודפס שיר שלה, באחר שיר שלו, בתחתית שניהם מצוין שהם מזכרת מהחתונה. ״לא חילקנו רק שירים שלנו״, מספרת שורק, ״היו גם שירים של חברים, פשוט את שני אלה שמרנו פה״. את הבית מעטרים יצירות אמנות ומדפי ספרים עמוסים) ״זה רק חלק, יש עוד ערימות בתאגיד וברכב״) ובסמוך לתקרה מתפתלת דוגמת קרניזים עם ניחוח אירופי. ״אני קצת קלאסיקן״, מודה הלפרין.
לאחרונה ראה אור ספר הביכורים של שורק, "הרצון" (בהוצאת פרדס). רשימת הדוברים באירוע ההשקה, שהתקיים בבית אבי חי הירושלמי, כינסה משוררים ממיטב הכותבים, בהם רוני סומק וחדוה הרכבי. שורק, בת 28, זכתה בפרס שרת התרבות למשוררים בתחילת דרכם כשהייתה בת 23. היא עוסקת בכתיבת תוכן בנושאי היסטוריה, תרבות ויהדות במסגרת בית אבי חי, מלמדת קריאה וכתיבת שירה במסגרות שונות, וסטודנטית לתואר שני בספרות באוניברסיטת בן־גוריון.
״בגלל שהכרנו צעירים, אני חושבת שבאיזשהו מובן עיצבנו יחד את התפיסה הפואטית שלנו. השירה שלי נוטה להיות אינטנסיבית, ושלו יותר מעודנת, מתוחכמת. הוא הוסיף לי עידון לשירים, ואני מצידי לפעמים חולבת אותו: תגיד יותר במפורש מה אתה רוצה״
אם זה נשמע לכם מוקדם, בן זוגה נדב הלפרין החל לפרסם את שיריו בעיתונים ובכתבי עת בגיל 16 בלבד. עוד לפני כן כתב ופרסם כפובליציסט; את הטור הראשון פרסם בגיל 14. הוא שלח אותו לעורך האתר של עמותת "ציונות דתית ריאלית" (שכבר איננה פעילה כיום), וזה העביר אותו לרועי שרון, אז עורך ערוץ יהדות באתר nrg המנוח. ״הוא התקשר אלי ושאל 'באמת כתבת את זה?'. אחרי כמה שנים, כשכבר עבדנו יחד ב׳כאן׳, הוא אמר לי: הייתי בטוח שאבא שלך כתב את זה״. כיום הלפרין בן ה־30 הוא עורך ומגיש ב"כאן תרבות", בעיקר את תוכנית הרדיו היומית "אש זרה", שצברה לה קהל מאזינים נאמן: ״זה מין מסע אישי שלי סביב ספרות, היסטוריה, פילוסופיה, תרבות יהודית, רוקנרול – הכול ביחד״, הוא מנסה לאפיין את התוכנית. הוא כותב ומפרסם שירה, ״עובד על ספר ראשון" כדבריו, והיה בין הזוכים השנה בפרס הרי הרשון, המוענק מטעם האוניברסיטה העברית, על קובץ משיריו. הלפרין מפרסם טור דו־שבועי בגיליון החדשות של מקור ראשון, תחת השם "תחום שבת", שבו הוא מנסה להתייחס לאירועי השעה מזווית מחשבתית ופואטית. השניים נישאו לפני שלוש וחצי שנים, ומתגוררים במרכז ירושלים.
נועה: ״בגלל שהכרנו צעירים, אני חושבת שבאיזשהו מובן עיצבנו יחד את התפיסה הפואטית שלנו. השירה שלי נוטה להיות אינטנסיבית, ושלו יותר מעודנת, מתוחכמת. הוא הוסיף לי עידון לשירים, ואני מצידי לפעמים חולבת אותו: תגיד יותר במפורש מה אתה רוצה״.
איך זה להיות זוג כותבים בבית אחד?
כיאה לשאלה על זוגיות, השניים משלימים את המשפטים זה של זה. נועה פותחת: ״קודם כול כיף״, ונדב ממשיך: ״עצם זה שיש מישהו שאני כל כך סומך עליו. נועה היא הראשונה שרואה כל שיר שאני כותב, כל טור שאני כותב. יכולות להיות לי מחלוקות איתה, לפעמים אני לא מסכים עם ההערות שהיא נותנת לי. לא שאנחנו העורכים אחד של השני -״, וכאן נועה מתערבת: ״קצת כן״, ונדב מחייך וממשיך: ״אבל כדי שמישהו יהיה העורך שלך, זו עבודה של נתינת אמון. אין בינינו קנאה. אחת הסיבות שנועה ואני יחד היא שיש לנו הערכה הדדית מאוד גדולה״.
נועה: ״גדלנו על היסטוריה של יוצרים בודדים. בעיניי אחת הטרגדיות הגדולות של השירה העברית היא חיי האהבה. רחל ולאה גולדברג בכלל לא נישאו, ואחרים כמו יל"ג, ביאליק וטשרניחובסקי, יוצרים ענקיים שיצרו שפה וכתבו בה את הטקסטים שעד היום הם הכי טובים שנכתבו בה, היו נשואים לבנות זוג שלא מבינות עברית בכלל. בעיניי זו טרגדיה עצומה. ואז ביאליק שואל: מה זאת אהבה?״
הראיון המלא יפורסם מחר (יום ו') בשבת
