הודעתו של שר הביטחון הטרי ישראל כ"ץ כי יחדל לחלוטין מחתימה על צווי מעצר מנהלי נגד מתיישבים ביהודה ושומרון, גררה שורה של ברכות בקרב הימין, לצד מתקפות קשות משמאל. "במציאות שבה ההתיישבות היהודית ביהודה ושומרון נתונה לאיומי טרור פלסטיניים חמורים וננקטות סנקציות בינלאומיות לא מוצדקות נגד מתיישבים — לא ראוי שמדינת ישראל תפעיל צעד חמור מסוג זה נגד אנשי ההתיישבות", לשון הודעת השר.
מי שהובילו להחלטה הזו הם קבוצת מתיישבים מיהודה ושומרון, שמנהלים זה חודשים קמפיין עיקש ועקבי בנושא. יעד הקמפיין עד לא מזמן היה שר הביטחון היוצא יואב גלנט, אולם כל עוד הוא כיהן בתפקיד, הקמפיין נתקל בחומת התנגדות בצורה. כך לפחות עולה משיחה שקיימנו עם אחד הפעילים המרכזיים בסוגיה, אריאל דנינו, שנעצר בעצמו במעצר מנהלי שלושה שבועות אחרי תחילת המלחמה, ב־29 באוקטובר.
מה בעצם אמרו לך כשנעצרת?
"במעצר עצמו לא אמרו לי כלום. מיד אחריו נלקחתי לחקירה שנמשכה כרבע שעה בסך הכול, חקירה כללית מאוד, בלי שהטיחו בי האשמות קונקרטיות. אמרו לי 'אתה חשוד בהצתה ובפגיעה ברכוש'. ביקשתי שיגידו לי תאריכים, מיקומים, אבל הם סירבו ואמרו לי שמה שהם אמרו מספיק, ואז הסתיימה החקירה ואחרי כמה דקות הביאו לי את צו המעצר המנהלי. בדיעבד הבנתי שהחקירה הזו הייתה רק בשביל הפרוטוקול, שיוכלו להגיד שחקרו אותי, אבל בעצם הצו כבר היה חתום מראש.
"הצו הראשון היה לארבעה חודשים, אחריו הגיע צו נוסף לשלושה חודשים. בעקבות המעצר שלי החל מאבק ציבורי, שהתגבר כשהאריכו לי את המעצר בשלושה חודשים נוספים. מה שהיה בוטה במיוחד באירוע הזה היה שבאותו יום גלנט שחרר כמחווה לרמדאן 40 עצורים מנהליים פלסטינים. מהשלב הזה המאבק תפס יותר. אבא שלי התראיין בתקשורת והלך לכנסת, אשתי הפגינה מול בתים של אנשי ציבור, למשל השר סמוטריץ', וגם אני כשהשתחררתי התראיינתי פעמיים בערוץ 14 כדי להעלות למודעות את הנושא הזה של מעצרים מנהליים.
"אצל גלנט לא היה עם מי לדבר, ממש. ניסינו כמה וכמה פעמים, הוא לא ענה, לא הגיב, לא היה אכפת לו בכלל. גם אנשי ליכוד לא הצליחו להשפיע עליו. ברגע שהוא התחלף הבנו שנוצר פה חלון הזדמנויות להשפיע על השר החדש לשנות את המדיניות. מה גם שלא מעט מהביקורת הציבורית שהייתה על גלנט והתפקוד שלו נגעה לצווים האלה. אני לא חושב שבגלל זה ראש הממשלה העביר אותו מתפקידו, אבל אני כן חושב שלקמפיין בנושא הזה היה חלק בירידה בפופולריות שלו בקרב מצביעי הימין בכלל והציבור הליכודי בפרט".
דנינו וחבריו הבינו שעליהם לערוך סיכום ממוסמך של הנתונים בנושא המעצרים המנהליים, ולהגיש אותו לשר כ"ץ ואנשיו, "כדי שיבינו על מה מדובר ולמה הסיפור הזה כל כך חריג. היינו צריכים להסביר מה השתנה עכשיו, הרי מעצר מנהלי זה כלי שקיים מאז קום המדינה, ומה התעוררנו פתאום. ההגעה למידע לא הייתה פשוטה, כי אף גורם רשמי לא מרכז ומנגיש אותו לציבור. בעבודת נמלים, דרך דיווחים בעיתונות ושיחות עם אנשים, הצלחתי לאסוף את המידע. חזרתי אחורה עד נעם פדרמן, שישב במעצר מנהלי עוד בשנת 1994, ובדקתי דרכו מי ישב במעצר עוד לפניו. התוצאות של התחקיר מדהימות. מאז שנת 1979, שבה נחקק החוק המעודכן שלפיו מבצעים כיום מעצרים מנהליים, ועד היום, נחתמו 62 צווי מעצר מנהלי. מתוכם מעט יותר מחצי, 32 צווים, נחתמו על ידי יואב גלנט בכהונתו הקצרה כשר ביטחון, שנמשכה כשנתיים בלבד.
"התקופה שבה היו הכי הרבה צווים מנהליים עד הכהונה של גלנט, הייתה אחרי האירוע של ברוך גולדשטיין במערת המכפלה", מציג דנינו עוד מממצאי התחקיר. "שר הביטחון וראש הממשלה אז היה יצחק רבין, הממשלה הייתה ממשלת שמאל, ואנחנו מדברים אחרי האירוע של גולדשטיין שאף אחד לא העז לצייץ והקמפיין נגד המתיישבים היה בשיא – ואפילו אז היו בסך הכול עשרה עצורים מנהליים. עכשיו אנחנו מדברים על 32 צווים בתוך שנתיים. צריך לראות את הפרופורציות".
אריאל דנינו: "מאז שנת 1979, שבה נחקק החוק המעודכן בנושא, נחתמו 62 צווי מעצר מנהלי. מתוכם מעט יותר מחצי, 32 צווים, נחתמו על ידי יואב גלנט בכהונתו הקצרה כשר ביטחון"
יאמרו לך שזו תוצאה של עלייה ב"אלימות המתנחלים" ושהשטח בוער.
"אני מציע שאנשים יסתכלו מסביב ויגידו האם באמת יש היום יותר אירועים ממה שהיה בתקופת מחתרת בת־עין, בתקופת ברוך גולדשטיין, בתקופת דומא. לי זה ברור שאין יותר אירועים. כולנו מכירים את המציאות. יש קמפיין על 'אלימות מתנחלים', אבל לי לא זכור שהיה בשנתיים האחרונות אירוע בסגנון של דומא, בטח לא משהו בסגנון של מה שעשה ברוך גולדשטיין במערת המכפלה. וגם אם כן היו דברים, אז בואו, תגישו כתבי אישום ותעמידו אנשים לדין. לא שאני אשמח על כתב אישום כזה, אבל זו הדרך שבה פועלים במדינה מתוקנת".
טענה שנשמעת לא מעט היא שבתקופת בן־גביר משטרת מחוז ש"י מגלה רפיון מול "אלימות מתנחלים", לא חוקרת ולא מביאה ראיות. הוואקום הזה מכריח את השב"כ להיכנס יותר לתמונה, והמשמעות היא מעצרים מנהליים. אולי זו התשובה לנתונים שאתה מציג?
"הטענה הזאת היא לדעתי חלק מתפיסת העולם המעוותת של השב"כ. הרי בן־גביר לא ביטל את ימ"ר ש"י, הוא בסך הכול דורש מהם להתייחס בצורה שווה לאירועים מצד יהודים ומצד ערבים. אחרי הדריסה של אהוביה סנדק התפרסמו הנתונים על ימ"ר ש"י – במשך שנתיים בערך נפתחו 90 כתבי אישום נגד מתיישבים, ורק שניים כלפי ערבים. המציאו עלילה על 'אלימות המתנחלים', עד כדי כך שמצפים מרשויות השלטון להתייחס למתיישבים כאל הבעיה החמורה ביותר של יו"ש, וברגע שבן־גביר או מישהו אחר לא מוכן ליישר קו עם התפיסה המעוותת הזאת, שלא מסתדרת עם שום נתון מהשטח – אז כביכול 'לא נותרה לנו ברירה' אלא להגביר את המעצרים המנהליים בצורה חסרת פרופורציות".
מבחינת דנינו וחבריו, הודעתו של השר כ"ץ היא רק צעד אחד, וכעת הם שואפים לשינוי החוק בכלל: "ההצעה של ח"כ שמחה רוטמן, שכבר התנהל עליה דיון בוועדת חוקה בראשותו, היא להגביל את האפשרות להוציא צו מעצר מנהלי רק למי שנחשד כחבר בארגון טרור מתוך רשימת ארגוני הטרור שמדינת ישראל הכריזה עליהם. ההיגיון הוא שהשימוש במעצר מנהלי נועד לאפשר לגורמי הביטחון לשמור על המקור המודיעיני שממנו הגיע המידע על העצור. מכיוון שאתה לא רוצה להביא את המקור לבית המשפט ובכך לחשוף אותו, אין לך ברירה אלא לעשות שימוש בכלי הזה של מעצר מנהלי. זה שייך באמת רק כשמדובר בארגוני טרור. כשעוצרים אדם שפועל לבד, אין שום בעיה שיעידו נגדו בבית המשפט כפי שקורה כל הזמן. אנחנו מכירים את הציבור שלנו ויודעים שכל מיני אנשים שהיו מודיעים של גורמי הביטחון ואכיפת החוק ונחשפו, חיים היום בסדר גמור. אף אחד לא עשה להם כלום וגם לא איים עליהם".
אמריקה לוחצת
עו"ד נתי רום ייצג רבים מהעצורים המנהליים בתקופה האחרונה, ואף היה שותף למאבק הציבורי נגד הפרקטיקה הזו. בימים אלו נמצא עו"ד רום בשירות מילואים בעזה, אך בשיחה קצרה עימנו הוא מברך על החלטת שר הביטחון. "זו בהחלט החלטה טובה. עם זאת חשוב להזכיר שגם כעת ישנם עצורים מנהליים שיושבים במעצר, בלי הליך משפטי הוגן. אנחנו דורשים ששר הביטחון יבטל את כל הצווים המנהליים הקיימים".
מה הפרקטיקה? איך קורה שמגיעים לאדם ועוצרים אותו במעצר מנהלי?
"מה שקורה לא פעם הוא שבעקבות פעילות של אנרכיסטים וגורמי שמאל קיצוני, האמריקנים מפעילים לחץ על ישראל, מוציאים הודעות על 'אלימות המתנחלים' והצורך לפעול נגדה, ואז נוצר לחץ בתוך המערכת. הלחץ הזה מוביל את השב"כ לפעול, ואז פתאום אתה רואה גל של מעצרים מנהליים. בשנים האחרונות ראינו כמה גלים כאלה. השב"כ הוא זה שמחליט את מי לעצור, אבל מי שבסוף חותם על הצווים הוא שר הביטחון, ובתקופה של גלנט ההיקף של הצווים הגיע לשיא".
עד כמה שאתה יודע, לפי מה מחליטים בשב"כ את מי לעצור במעצר מנהלי?
"בשב"כ יש אדם שהתפקיד שלו זה 'מעריך מסוכנות', הוא כביכול צריך להעריך מי מסכן את ביטחון הציבור. כעורך דין חקרתי את האדם הזה בבית משפט וניסיתי להבין איזה כלים יש לו. צריך להבין, הערכת מסוכנות זו מתודה מקצועית מאוד. אז שאלתי אותו ומתברר שאין לו שום רקע מקצועי בתחום – לא פסיכולוגיה, לא סוציולוגיה, הוא גם לא עבר שום הכשרה ייעודית שבמסגרתה לימדו אותו איך להעריך מסוכנות. והוא בעצם האדם שנדרש להביא את השמות של מי שאותם יעצרו".
אחת הטענות היא שזה לא באמת מעצר ללא הליך משפטי. יש ביקורת שיפוטית על המעצרים המנהליים.
"צריך להבין איך זה עובד. כשאדם נעצר במעצר מנהלי, לנו אין שום דרך לדעת איזה מידע ואילו ראיות יש לשב"כ נגדו. אנחנו מקבלים משהו כללי עם שניים־שלושה משפטים, בסגנון 'הנ"ל פעיל ימין קיצוני, נוהג באלימות ומסכן את הביטחון באזור'. על פי הנוהל העצורים אומנם נחקרים, אבל לא פעם זו חקירה קצרה מאוד שהם לא יכולים להבין ממנה מה יש נגדם, וגם לא ניתנת להם הזדמנות להפריך את החשדות, לתת אליבי וכדומה. כאשר אנחנו מגיעים לשופט, אנחנו הסנגורים מדברים למעשה באוויר, כי אנחנו לא מכירים את המידע. אחר כך אנחנו יוצאים מהאולם, ואיש השב"כ יושב עם השופט, אלה בדרך כלל אותם שופטים, ומציג בפניו בפירוט את כל המידע שנאסף על ידם לגבי העצור הספציפי.
"עכשיו תראה לי שופט אחד שכאשר איש שב"כ אומר לו שאדם מסוים מסוכן, הוא יחליט בכל זאת לשחרר אותו. איזה שופט יעשה דבר כזה כשאין לו את הכלים לכך? התוצאה היא שככל הידוע לי, עד היום קרה רק מקרה אחד שבו בעקבות ביקורת שיפוטית בוטל צו מעצר מנהלי – בשנת 1997, כאשר בוטל צו המעצר המנהלי שהוצא לרב יצחק גינזבורג. לכל היותר קרה שבעקבות טענות שלנו, בעיקר של עמיתי עו"ד עדי קידר ושלי, הצלחנו להביא לקיצור של צו מעצר מנהלי, אבל אף פעם לא קרה שצו כזה בוטל. זה מלמד אותך עד כמה רצינית הביקורת השיפוטית. הכלים המנהליים צריכים לשמש במקרי קיצון, נגד מחבלים הבאים לחסל את עמנו ומדינתנו, ולא כלפי אזרחי המדינה, אוהבי העם והמדינה".
למה להכריז בקול
דביר קריב, לשעבר איש החטיבה לסיכול טרור וחתרנות מדינית בקרב מגזר ישראל וזרים בשב"כ (מכונה גם "החטיבה היהודית"), חושש מאוד ממשמעות החלטתו של השר כ"ץ, ובעיקר מההשלכות של ההכרזה הפומבית על המדיניות החדשה. "בכובע השני שלי אני מורה לאזרחות ומחנך כיתה, ובכובע הזה אני בהחלט חושב שמעצרים מנהליים זה כלי רע, שפוגע בזכות לחירות ובזכות למשפט הוגן", מסכים קריב. "חשבתי את זה גם כשהייתי בשב"כ. מנגד צריך להגיד שזה כלי סיכולי שמופעל רק כאשר נעשו ניסיונות לסכל בכל הדרכים האחרות, וזה לא עבד.
"צריך גם להכיר את הפרופורציות. במגזר הערבי עצורים היום 3,440 פלסטינים במעצר מנהלי, ויש שנים שזה אפילו יותר. במגזר הלא־ערבי, המספרים נמוכים מאוד. מ־2016 עד 2022, בכל שנה היה בין 0 ל־1. הטענה שבשנתיים האחרונות יש זינוק במספרים נכונה, אבל השאלה היא מאיפה זה נובע. האם זה בגלל שיש פה ממשלת שמאל קיצוני שהחליטה להיכנס בימין? כנראה שלא. גם שב"כ הוא לא גוף פוליטי. יכול להיות שזה גדל בגלל המלחמה, אבל אז צריך להסביר למה הזינוק התחיל ב־2023, עוד לפני המלחמה. האמת היא שאנחנו לא יודעים. ייתכן שהמודיעין ויכולת הכיסוי השתפרו, ויכול להיות שגם בשטח, ההקצנה בנוער הגבעות גדלה וההתמודדות איתה יותר קשה. אני כבר לא שם היום".
הטענה היא שהשטח לא באמת בוער יותר היום.
"לפי מה שאני מבין זה נכון, ויש היום פחות אירועים אלימים. השאלה היא כמובן למה. אולי בשב"כ יגידו שזה בדיוק בגלל זה. לקחנו את הטרוריסטים האידיאולוגיים ועצרנו אותם, והעבריינות האידיאולוגית ירדה. מעצרים מנהליים הם מעצרים סיכוליים, וייתכן שעכשיו אנשי השב"כ מגיעים לשר כ"ץ ואומרים לו: 'מעצרים מנהליים אפשרו לנו לסכל פיגועים, ועכשיו כשאתה לא מאפשר לנו לעצור – מפלס הפיגועים עלול לעלות'. אגב, מאוד צפוי שזה מה שיקרה".
ואולי צודקים מי שאומרים שהרסן הותר, והיום נעשה הרבה יותר שימוש במעצרים מנהליים.
"אנחנו יודעים שהמספרים עלו, אבל אנחנו לא יודעים לומר שזה מספר מופרז כי אנחנו לא מכירים את האיומים. לדעתי השר כ"ץ עשה פה טעות גדולה מאוד, טעות טקטית. אם הוא לא מאמין בכלי של מעצר מנהלי, אז כשמביאים לו תיק הוא יכול פשוט לא לאשר. אם כל מה שהוא רצה זה להפסיק את המעצרים המנהליים, הוא היה צריך פשוט להפסיק לחתום, לא יותר. בעצם ההכרזה ובאופן שהיא נעשתה הוא יצר לעצמו בעיה גדולה. הוא הביא על עצמו טענה של הפרת השוויון לא רק בין יהודים לערבים אלא אפילו בתוך היהודים, כי הוא אמר שהוא מדבר רק על 'מתיישבים ביהודה ושומרון'. כלומר, אם יש לשב"כ מידע על מישהו שהוא לא תושב יו"ש, למשל תושב הרצליה שמנסה לרצוח ראש ממשלה, ושב"כ ניסה לסכל את זה בכל דרך אחרת ולא הצליח – לכאורה כן יהיה אפשר לעצור אותו במעצר מנהלי כי הוא תושב הרצליה, אבל תושב של יישוב ביו"ש באותו מצב לכאורה לא ניתן לעצור. וכל זה לפני שאמרנו מילה על 3,440 הערבים שעצורים, ועכשיו יטענו שהמעצר שלהם לא חוקי וינסו לבטל אותו. זו בעיה גדולה".
מלשכתו של ח"כ יואב גלנט נמסר: "בניגוד לנטען, בשנתיים שבהן כיהן ח״כ גלנט כשר הביטחון, מספר הצווים המנהליים עלה אך ורק בשל עלייה חדה (ומצערת) במספר פעולות הטרור שבוצעו בידי יהודים, ולא בשל 'לחצים חיצוניים'. לראיה, בשנים 2023־2024 חלה עלייה של 200 אחוז במספר פעולות הטרור שבוצעו בידי יהודים, בהשוואה לשנת 2022. יודגש כי מדובר בקומץ קיצוני שאינו מייצג את ההתיישבות ביו״ש, ופוגע באינטרס הלאומי. כל הצווים ששר הביטחון חתם עליהם היו בהמלצת שירות הביטחון הכללי ופרקליט המדינה, וזאת לאחר מיצוי כלל הכלים העומדים לרשות גופי הביטחון ובלית ברירה. שר הביטחון לשעבר דן בפירוט בכל בקשה של שב"כ, ובמקרים המתאימים קיצר את תקופות המעצר לאור ניסיון שיקום החשודים, ואף פעל לחלופות מעצר תקדימיות במוסדות חינוך שהסכימו לכך".
תגובת השב״כ: "שירות הביטחון הכללי מופקד על שמירת ביטחון המדינה מפני איומי טרור וחבלה. לשם כך מביא השירות המלצות בפני הגורמים המוסמכים לעצור במעצר מנהלי חשודים בכוונות לבצע פעילות טרור, וזאת לאחר ניתוח של המודיעין שבידי השירות וגיבוש תובנה שהכלים האחרים, שפגיעתם בזכויות פחותה, אינם רלוונטיים. במקרים שבהם מזוהה חלופה למעצר המנהלי תועדף חלופה זו, כפי שגם מתחייב על פי הדין.
"היקף השימוש במעצרים מנהליים קשור באופן הדוק להיקף הטרור, ולעניין זה נציין כי שיעור מעצרם המנהלי של חשודים בטרור שאינם יהודים עלה בשנתיים האחרונות באופן משמעותי ביותר. אומנם, שיעור פעולות הטרור שבהם מעורבים יהודים הוא נמוך לאין שיעור בהשוואה להיקף הטרור הפלסטיני, אולם לא ניתן להתעלם מכך שחלה עלייה משמעותית בפעילות אלימה מצד יהודים כנגד פלסטינים וכוחות הביטחון – ומכאן גם הגידול בשימוש במעצר מנהלי כלפי יהודים.
"הערכת הסיכון מבוצעת בשב"כ ביחס לצורך להמליץ על מעצרו המנהלי של אדם, תהא אשר תהא זהותו או מוצאו, והיא נערכת על ידי גורמי מקצוע מיומנים ומנוסים בניתוח מודיעין, תוך שילוב מומחים ממגוון דיסציפלינות, באישור דרגים בכירים בארגון ולאחר מתן חוות דעת משפטית. שיקול הדעת המופעל בשירות נבחן לעומק גם על ידי הפרקליטות וגם על ידי בתי המשפט.
"עמדת השירות הינה כי הגם שמדובר בכלי שפגיעתו קשה, הרי שהשימוש בכלי המעצר המנהלי הוא חיוני בעת הזו נוכח המסוכנות הגוברת מהתלקחות חזית אלימה ביהודה ושומרון, נוסף על רצועת עזה ולבנון. מסיבה זו גם מומשו אלפי צווי מעצר מנהלי נגד פלסטינים ביהודה ושומרון מאז תחילת המלחמה, ועשרות רבות של צווי מעצר מנהלי נגד אזרחים ותושבים ערבים בישראל".
