שופטי בג"ץ, אלכס שטייץ, גילה כנפי שטייניץ וחאלד כבוב, נתנו הבוקר (א') תוקף של פסק דין לפשרה אותה הציעו, ולפיה רס"ן (מיל') אסף דגן יובא למנוחות בטקס צבאי מלא, אך ייטמן בבית עלמין אזרחי. לטענת בני המשפחה, רס"ן דגן היה בדרך לשירות מילואים כאשר מצא את מותו, ולכן זכאי לקבורה צבאית. צה"ל טען מנגד כי דגן לא היה בדרכו לשירות מילואים ביום שבו מצא את מותו, ולפיכך הוא אינו זכאי לקבורה צבאית בהתאם לחוק בתי קברות צבאיים. נציין כי הנווט רס"ן אסף דגן שם קץ לחייו, לאחר שלטענת בני משפחתו קיבל הודעה לפיה עליו להתייצב בבסיס בו שירת. דגן, שסבל מפוסט-טראומה, שם לטענתם קץ לחייו בעקבות הקריאה שקיבל. עם זאת בצה"ל טענו שרס"ן דגן לא שובץ למשמרת ולא היה בדרכו לבסיס.
בני משפחתו של דגן נאבקו על מנת שיזכה לקבורה צבאית מלאה בבית עלמין צבאי. אולם, בתום הדיון שנערך בעתירת אמו של דגן לבג"ץ הציעו השופטים כי שר הביטחון יורה לקבור אותו בטקס צבאי מלא אך בבית עלמין אזרחי. שר הביטחון קיבל את ההצעה, אך האם דרשה שעתירתה תתקבל במלואה.
בפסק הדין ציין השופט שטיין כי "המחלוקת שנתגלעה בין העותרת למשיבים היא מחלוקת עובדתית ומשפטית. במישור העובדתי, עולה השאלה הבאה: האם רס"ן דגן היה בדרכו לשירות מילואים פעיל כאשר שם קץ לחייו? העותרת טוענת שאכן כך היה, ואילו המשיבים סבורים אחרת. במישור המשפטי, עולה שאלה אחרת: האם חוק הקבורה הצבאית – שהוראותיו הנוגעות לענייננו אינן מותירות שום שיקול-דעת למיישמיו – הוא מקור סמכותם הבלעדי של האמונים על קבורה צה"לית? שאלה זו עולה לנוכח האמור בפקודת מטכ"ל 38.0116: 'טקס לוויה צבאית או טקס גילוי מצבה' (26.9.2017) (להלן: פ"מ 38.0116 או הפקודה), שאף היא קובעת הוראות בדבר קבורתם של חיילים בשירות סדיר ומשרתי מילואים. לכאורה, ואולי אף למעלה מלכאורה, הוראות סעיף 9 לפקודה מסמיכות את השר להורות על קבורתו הצבאית של "נפטר" בבית קברות אזרחי בהתאם לשיקול-דעתו, כל אימת שהשר מוצא לנכון לעשות כן בנסיבות מתאימות. העותרת טוענת שהשר אוחז בסמכות הדרושה ליתן לה את מבוקשה, ושכך גם ראוי ונכון לעשות בנסיבות העניין. מנגד, המשיבים חולקים על קיום הסמכות כאמור".
לאחר שדן בעובדות המקרה, וקבע כי מרישומי צה"ל לא עולה שרס"ן דגן נקרא לשירות מילואים, ציין השופט שטיין כי לנוכח הסכמת שר הביטחון לפשרה שהוצעה אין צורך לדון במחלוקת המשפטית שהתגלעה בין הצדדים.
"כפי שכבר ציינתי, מדובר בסוגיה מורכבת. ברם, אחרי שנוכחנו לדעת כי רס"ן דגן אינו נמנה על זכאי הקבורה לפי חוק הקבורה הצבאית, ועל כן אין בידינו לתת לעותרת את הסעד העיקרי שהתבקש בעתירתה; ואחרי שהשר קיבל את הצעת הפשרה שהצענו – הסכמה שהסמיכתנו לתת לעותרת את הסעד החלופי – אין אנו נדרשים להכריע בסוגיה זו. העתירה מתקבלת אפוא במובן זה שהעותרת תהא זכאית לסעד החלופי שהתבקש על ידיה – זאת, מתוקף ההסכמה שכאמור ניתנה על ידי השר. אנו מורים כי רס"ן אסף דגן, ז"ל, יובא למנוחת עולמים בבית קברות אזרחי בטקס צבאי מלא. פרטי ההלוויה, מקומה, ועניין המצבה יסוכמו בין משפחתו של רס"ן דגן ורשויות הצבא בהתאם לנהוג והמקובל במטרה לכבד את זכרו כקצין בחיל האוויר. לנוכח התוצאה אליה הגענו, לא נעשה צו להוצאות", חתם השופט שטיין את פסק הדין.
