הרב מנדי קוטלרסקי
מנהל כינוס ה"שלוחים" העולמי ובכיר במרכז חב"ד העולמי
בן 42, נשוי לרבקי, אב לשבעה בנים ובת. גר בקראון־הייטס בברוקלין, ניו־יורק. "חסיד חב"ד שמנסה ללכת בדרכי הרבי מלובביץ'"
"הביקוש לבתי חב"ד בשנה האחרונה עלה ב־50 אחוז"
שלום הרב מנדי, מה נשמע?
"ברוך השם. אני חושב שזה המשפט היחיד שיכול לכלול את כל הטוב ואת כל מה שעוד לא נראה כל כך טוב".
חזרת לניו־יורק לפני כמה שעות, אחרי טיסה ארוכה.
"הגעתי לישראל לכמה שעות, כדי להיות בהלוויה של הרב צבי קוגן. אפילו השמיים בכו עליו. זה היה מדהים. מהרגע שהביאו אותו עד שנגמרה ההלוויה, הגשם לא הפסיק. הסיפור של הרב קוגן הוא הסיפור של כל השלוחים בכל העולם, שחיים עם המשפחות שלהם במקומות ללא קהילה דתית, ללא בתי ספר לילדים, ללא חלב או בשר כשרים. הם שם כדי לבנות קהילות, והרב קוגן עשה את זה ברמה הכי גבוהה. בעיני הטרוריסטים הרב קוגן ייצג את היהדות ואת ארץ ישראל, וזה היה כל פשעו. השליחים נתפסים כמייצגים של התורה המצוות וישראל בכל העולם, והם עושים את זה במסירות לפעמים עד כדי הקרבה".
ספר לי קצת על השליחים של איחוד האמירויות ועל הרב צבי קוגן. מה היה התפקיד שלו?
"היום גרות בדובאי שבע משפחות של שלוחים, שכל אחד מהם אחראי על תחום אחר. אבא שלי הרב משה קוטלרסקי, שהיה סגן יו"ר 'המרכז לעניני חינוך' של חב"ד, שלח לשם את הרב לוי דוכמן ב־2015. הוא נסע הלוך ושוב עד שביסס את המקום, התחתן ופתח בית חב"ד. הרב דוכמן הביא את הרב קוגן לדובאי לפני ארבע שנים, כדי לנהל את מערך הכשרות. אלה משימות חשובות, אבל כמו שליח, זה לא היה רק זה. הרב קוגן בנה קשרים עם אנשים וטיפל בהם, וכולם מספרים שהוא היה החבר הכי טוב שלהם. הוא היה מארח אנשים בשבתות ומביא אותם אליו הביתה".
מה קורה היום עם משפחות השלוחים באיחוד האמירויות? זה נהיה מסוכן.
"אם היית שואלת אותי לפני שבוע מהם חמישים או מאה המקומות שיש בהם שליחים שצריכים להדאיג אותנו מבחינה ביטחונית, איחוד האמירויות לא הייתה בראש הרשימה. יש מקומות שהמצב בהם הרבה יותר שברירי. אבל ברור שמה שקרה מטריד מאוד. מאז הפיגוע בבית חב"ד במומבאי ב־2008, יש לנו שני משרדים שמטפלים בביטחון של השלוחים, אחד בניו־יורק ואחד בארץ. אנחנו לוקחים את הנושא ברצינות. עכשיו נצטרך להסתכל שוב מה הצרכים ולטפל. בסופו של דבר, אחרי שמחת תורה שעבר זה לא רק אנחנו. יהודים בכל העולם מרגישים שלקחו להם את הבסיס והתמיכה. אנחנו רואים את האנטישמיות גואה".
עד לפני כמה שנים לא היו כמעט יהודים בדובאי. מי נמצא שם היום? מי מרכיב את הקהילה היהודית?
"מה שאני למדתי עוד כשהייתי ילד, זה שבכל מקום שיש בו הזדמנויות יש יהודים, גם באפריקה ובכל פינה וחור בעולם. באיחוד האמירויות יש אנשי עסקים מכל המדינות, ובהם יהודים מכל מקום בעולם. יש כאלה שבאים לטייל, ואחרי הסכמי אברהם גם הרבה ישראלים. השלוחים נמצאים שם כדי שליהודי שמגיע לאיחוד האמירויות תהיה קהילה, שהוא לא יצטרך להתבולל ולזרוק את מה שבאמת חשוב בשביל דברים לא כל כך חשובים".
יש שלוחים שאומרים לך 'תשמע הרב מנדי, היה נחמד אבל עכשיו נהיה מפחיד מדי ואני מתקפל הביתה'?
"להפך. השלוחים אומרים: אנחנו נהיה האחרונים שנלך מפה. גם שליח שאנחנו אומרים לו 'בוא תצא קצת, תתאוורר', אומר לנו: איזה מסר אני משדר לקהילה שלי אם אני הולך מכאן?"
אני מבינה שאת העיסוק בתמיכה בשלוחים קיבלת מהבית.
"אבא שלי מונה על ידי הרבי לנסוע בכל העולם כדי לייסד את מערכת השלוחים, לגדל אותה ולתמוך בה. יותר מחמישים שנה הוא היה נוסע למדינות קטנות וגדולות. היום זה כפר גלובלי, אבל אז זה לא היה כל כך כפר. אבא שלי היה פוגש את הקהילה היהודית, בודק מה הצרכים ואז שולח לשם שליח. אני נולדתי פה, למדתי בכמה ישיבות של חב"ד במקומות שונים בעולם, וכשחזרתי לכאן גייסו אותי למרכז חב"ד העולמי".
היום מפעל השלוחים הוא מערך ענק, שדורש הרבה עבודה. איך זה נראה מאחורי הקלעים?
"במקומות רבים משפחת השלוחים היא המשפחה הדתית היחידה בעיר או במדינה. לנשים ולילדים אין חברים, קהילה, משפחה או בית ספר. המערכת שאנחנו בונים פה נועדה ליצור קהילה בשבילם. אנחנו משקיעים המון במערך התמיכה כדי שלא ירגישו לבד. יש לנו יותר מ־300 תוכניות כאלה, למשל אח גדול או אחות גדולה, מחנות שהילדים יוצאים אליהם יחד, שיעורים ברשת, מסיבות, סדנאות, מתנות, אפילו מערך של ייעוץ רפואי. בשבוע שעבר היה שליח שחטף שבץ מוחי, לקחנו אותו למדינה סמוכה שיש בה רופאים יותר טובים, וברוך ה' הצליחו לטפל בזה. אנחנו גם עוזרים לשלוחים בשיווק, כדי להגיע לכל יהודי בכל מקום ולהעביר לו את המורשת. זאת הייתה הצוואה של הרבי".
אני מניחה שיש היום פחות עבודה בבתי חב"ד בעולם. מישראל יש פחות טיסות, יהודים חוששים להסתובב. במילים אחרות, רגוע בסעודות שבת.
"לא רק שאין ירידה בשנה האחרונה, אלא שהביקוש עלה ב־50 אחוז. אנשים שאף פעם לא היו חלק מקהילה, שחשבו שהם הצליחו בחיים בגדול, שהם חלק בלתי נפרד מהחברה הכללית – פתאום החברים שלהם לא מבינים אותם, ומצביעים בעד אנשים אנטי־יהודים, וזה מביא אותם לחשוב מחדש.
"הייתי אתמול עם שליח שבונה עכשיו קמפוס של בית חב"ד בניו־ג'רזי. הוא הגיע לאדם שהתחתן עם גויה וביקש תרומה של שני מיליון דולר. האיש אמר לו 'עד היום לא הבנתי למה יהודים צריכים בניין בשביל עצמם, חשבתי שהם צריכים להיות חלק מכולם, אבל מאז 7 באוקטובר אני מבין למה צריך את זה', והוא נתן את הכסף.
"בכל שבוע אני מקבל דו"ח מהרב יוסף חיים קנטור, הרב הראשי של חב"ד בתאילנד, על מספר המתארחים במקום. בשבוע שעבר התארחו 4,418 אנשים בעשרה בתי חב"ד במדינה".
איזו חוויה שחווית השנה הולכת איתך?
"בשבילי השנה הייתה מאוד… אני לא מוצא את המילה. אבא שלי נפטר לפני שישה חודשים ממחלה קשה. עד יומו האחרון הוא עבד. ברמה האישית זה היה יום שהפך את כל החיים שלי. אנחנו מנסים בכל יום לגרום לו גאווה, ולהמשיך את מה שהוא עשה. ברמה הציבורית אני מאמין שהיום זה היום. בכל יום אנחנו חושבים מה אנחנו יכולים לעשות היום שישנה את העתיד".
ביום רביעי התחיל כנס השלוחים השנתי, שיימשך חמישה ימים. זה בעצם ה־אירוע שאתה אחראי עליו. נשמע מרגש.
"יש יותר מ־6,000 שלוחים ב־110 מדינות. זה ארגון הפצת היהדות הגדול בעולם. הפסוק 'איש את רעהו יעזורו לאחיו יאמר חזק' מוביל אותנו, והשלוחים משתפים פעולה זה עם זה וחושבים על רעיונות חדשים. בכנס אנחנו מציינים חמישים שנה ל'עשרת המבצעים' של הרבי, שבזכותם רואים בכל פינה חסידי חב"ד שמשדלים יהודים לעשות עוד מצווה ועוד מצווה. ההרגשה היא שכל מצווה חשובה, זה הקשר הנצחי עם הבורא".
עם מה היית רוצה שהשלוחים ייצאו מהכנס?
"אני רוצה שהם ירגישו את היחד, ויחזרו למקום שלהם בתחושה שהם יכולים להגיע לכל יהודי בעיר ולהביא את היהדות למקומות שהיא צריכה להגיע אליהם, ושביחד נביא את הגאולה האמיתית והשלמה".
כמה טריוויאלי הפך המושג "בית חב"ד" לישראלים המטיילים, וכמה הוא לא מובן מאליו. אולי זאת הזדמנות טובה לומר תודה.
