כ-80 אנשים התאספו אתמול (ב') מחוץ למטה האו"ם בניו יורק כדי לדרוש מ"נשות האו"ם", ארגון האו"ם לקידום והעצמת נשים, לפעול למען החטופות בעזה.
דנה קווייגרך, מנהלת שותפה של הסניף בניו יורק של פורום משפחות החטופים, שארגן את ההפגנה, אמרה ל-JNS שהמחאה ציינה את יום ההגנה הבינלאומי על זכויות האדם של נשים ב-29 בנובמבר והדגישה את חוסר המעש בנושא החטופות של נשות האו"ם.
"האומות המאוחדות יכולות ולהכיר ולגנות את מה שעשה חמאס לחטופות בעזה", אמרה קווייגרך. "נשות האו"ם עוד לא אמרו אפילו משהו אחד – לא הארגון, לא המנכ"ל ולא אף אחד אחר – אחת על מה שקרה ב-7 באוקטובר ועל כך שעדיין ישנן 13 נשים המוחזקות בשבי חמאס בעזה וסובלות מאיומים מיניים מדי יום. אנחנו יודעים בוודאות שהייתה אלימות מינית שהתרחשה במהלך השבי, ונשות האו"ם לא עשו שום דבר".
ליאנה וינשטיין, קרובת משפחתה של החטופה הישראלית ארבל יהוד, שנחטפה מביתה בקיבוץ ניר עוז ב-7 באוקטובר, אמרה לנוכחים בהפגנה כי עליהם להמשיך ולקרוא לארגונים בינלאומיים לתמוך בנשים ישראליות. "התאספנו כאן כי שתיקה היא לא אופציה כרגע, כשברגע זה ממש נשים בעזה סובלות זוועה שאין לתאר, התעללות, הרעבה ומניעת אנושיותן", היא הוסיפה.
אחרי כמה קריאות של "החזירו אותם הביתה", המפגינים קיימו דקת דומייה לזכר עומר נאוטרה, חייל בודד אמריקני, יליד ניו יורק, שאתמול צה"ל אישר שנפל ב-7 באוקטובר וגופתו נחטפה לעזה.
קווייגרך אמרה שהחדשות על מותו של נאוטרה היו "מכה הרסנית" לקהילה היהודית בניו יורק. "זה יום קשה מאוד. עומר היה יליד לונג איילנד, וכל משפחתו לקחה חלק במאמצים שלנו לתמוך בחטופים מהיום הראשון. רק אתמול הם היו במחאה השבועית שלנו בסנטרל פארק, אופטימיים שהבן שלהם עשוי לחזור הביתה. נמשיך לעמוד לצדם מכיוון שגופתו עדיין מוחזקת בשבי חמאס".
אורנה שמחאי, תושבת מנהטן ובעלת אזרחות ישראלית-אמריקנית כפולה, אמרה שהיא הצטרפה למחאה משום שאינה יכולה להירגע כאשר ישראלים עדיין חטופים בעזה. "אני לא הולכת לחגוג את החיים עד שכל החטופים יהיו בבית. חשוב מאוד שהקול שלנו יישמע כנשים בארה"ב. אנחנו צריכות לעשות משהו כדי לעזור".
דניאלה אבוט מסן דייגו אמרה שהיא הצטרפה להפגנה כדי להביע את אכזבתה מהיעדר פעולה של האו"ם בסיוע לשחרר את החטופים. "זה חשוב, כארגון לא ממשלתי, לדבר על דברים בצורה לא מפלגתית, וזה פשוט לא מה שהאו"ם עושה", היא אמרה. "זה לא נושא פוליטי, מדובר פה באנשים שרוצים לחזור הביתה למשפחתם, בין אם הם חיים או מתים בשלב זה. זה נורא ומצער, אבל עדיין אפשר לעמוד על זה ולגרום לזה לקרות. זה לא מאוחר מדי".
