ברקע ההחלטה שלא להקים ועדת חקירה ממלכתית לחקר טבח שמחת תורה בחלוף למעלה מ-400 ימים, פורסמו בשבוע שעבר מסקנות ועדת החקירה האזרחית לאסון. במסמך שנפרש על פני 106 עמודים, שטחה הוועדה את מסקנותיה ואת הנימוקים שהובילו אליהן, שהתבססו על עדויות של 120 עדים, לרבות בכירים בצה"ל וכן חיילים זוטרים לרבות תצפיתניות, בכירים במשטרה ובמערכת הביטחון, פוליטיקאים, ניצולים מהטבח, בני משפחות נרצחים וחטופים ועוד.
בין אם אתם תומכים בוועדה ובין אם אתם מתנגדים לה, במהלך הדיונים בה נחשפו אלמנטים רבים במפעל הנקניקיות המדיני והצבאי שהביא עלינו את אסון ה-7 באוקטובר, המוכנות אליו וגם את האופן שבו תפקד הצבא לאחר האסון, מה שזכה לכינוי "מחדל ה-8 באוקטובר". אם רוצים למנוע חזרה על אותם מחדלים, חובה להציף את הבעיות בקשר בין הדרג הצבאי למדיני, בין הדרג הצבאי למשטרה, מוכנות הכוחות בשטח וכיתות הכוננות, תפקוד מערך המודיעין ועוד.
הקשר בין הדרג הצבאי למדיני
אחד האלמנטים הללו נגע לשיח שבין הדרג המדיני לצבאי. "מצאנו כי לא מתקיים חיכוך נדרש בין הדרג המקצועי בצה״ל, בשב"כ ובמוסד (לדרג המדיני), וכתוצאה מכך הצבא 'מתדרדר למדרון אחורי'. בשונה מהנוהג בעבר, לא מתקיימים מפגשים קבועים בין ראש הממשלה לראש אמ"ן שהוא המעריך הלאומי", נכתב במסקנות הוועדה. אלוף (מיל׳) עמוס מלכא, ראש אמ״ן לשעבר, העיד כי בזמנו התקיימה פגישת עבודה של ראש הממשלה עם ראש אמ״ן אחת לשבועיים.
"על פי כלל העדויות, מערכת היחסים בין ראש הממשלה והדרג הפוליטי לבין הדרג הצבאי והמקצועי כולו אינם טובים או אינם קיימים כלל כבר תקופה ארוכה. לשיא הגיעו הדברים כאשר ראש אמ״ן וראש אמ״ץ ביקשו להיפגש עם חברי הכנסת על מנת להסביר להם את המשמעויות החברתיות וההשפעות של חוקי הרפורמה המשפטית שהם מבקשים להעביר על המוטיבציה לשירות ועל כשירות צה״ל, אך רוב השרים וחברי הכנסת לא פגשו אותם", נכתב בדו"ח. מובן שאין ודאות בכך שהתזה שאותה היו מציגים אותם גורמים צבאיים לדרג המדיני הייתה נכונה, אך כשיטת עבודה קיימת חשיבות להחלפת ההערכות והרעיונות הללו שבסופה הפוליטיקאים יחליטו האם לשמוע לעצת הדרג הצבאי אם לאו.
"הנתק בין מערכת הביטחון לדרג המדיני, נתק שמלווה בחוסר אמון, בפערים במידע, בחוסר תיאום וסנכרון והימנעות מדיונים, מוביל לפגיעה ביכולת לגבש תרחישי יחוס ודרכי מענה, וכמעט בלתי אפשרי לגבש תפיסת ביטחון. דוגמא בולטת לפערים אלה ניתן למצוא אפילו לאחר ה-7 באוקטובר, בדמות השמצות, פגיעה בכוחות, הימנעות מדיונים ופערים בנוגע לתכלית המלחמה", הוסיפו בדו"ח בעניין הזה.
הקשר בין הצבא למשטרה
לפי הדו"ח, הפערים המרכזיים בנושא יחסי הגומלין בין המשטרה לצבא באו לידי ביטוי במסיבת הנובה. "צה"ל אישר את המסיבה, אך לא שלח כלל כוחות למסיבה והסתפק בביטחון הגזרתי (של המשטרה). מאידך, בפקודת ההיערכות המשטרתית נקבע כי האחריות על האבטחה הינה על צה"ל. כתוצאה מכך, נאלצה המשטרה להתמודד עם אבטחת האירוע לבדה עם מעט כוחות", נקבע בדו"ח.
אייל אזולאי, שכמ"מ מפקד מרחב הנגב היה הגורם המשטרתי הבכיר של המשטרה באירועי ה-7 באוקטובר, אמר לוועדה: ״מפריע לי שבתפיסת הביטחון של מדינת ישראל לא סופרים את המשטרה. אם עושים הערכת מצב ב-23:00 וב-4:00 (הלילה שבין ה-6 ל-7 באוקטובר) ויש חשש כלשהו, למה לא מעלים לשיחה נציג מהמשטרה? תעלו את המפכ״ל, את ראש האגף המבצעי. יש פה עיוות של שנים בתפיסת הביטחון של מדינת ישראל".
בנוגע לטבח במסיבת הנובה, קבעה הוועדה: "חלוקת האחריות הלא ברורה בעתות חירום, שיתוף פעולה חלקי, היעדר התייעצות (האם לאשר את המסיבה) ואי השלמת ההיערכות של כוח אבטחה צה״לי, הביאו לפערי התגובה באירוע הקשה שהתרחש במקום, שהסתיים במותם של 364 מהמבלים, ובתוכם 17 שוטרים, ובחטיפתם של 44 לרצועת עזה".
לצד תשבחות לתפקוד השוטרים ב-7 באוקטובר ולפריסת המחסומים המשטרתיים, מציינת הוועדה כי "כמו בצבא, גם במשטרה לא הספיקו לגייס את כל הכוחות במהירות, בין השאר בשל חוסר מוכנות לתרחיש הקיצון והיעדר כל מודיעין או הכנה, והיעדר תקשורת עם גופי הביטחון האחרים".
תפקוד מערך המודיעין
"סיבות לכשל המודיעיני, כפי שבאו לידי ביטוי בעדויות – חוסר אמון בתרחיש של מלחמה בעזה, שהוביל לעיוות של ממש בתפיסת המציאות ובין השאר להוצאת יחידת היומינט (השגת מידע באמצעות מקורות בשטח) 504 מעזה; היעדר שיח בין כלל הגורמים, כמו בתוכנית יריחו למשל (אימון שנתי של חמאס בו תרגל את ה-7 באוקטובר מאז 2020); חוסר תקשורת עם גופי הביטחון האחרים; אי הבנה של היקף האיום, והיעדר הפקת לקחים", כתבה הוועדה.
"מערכת הביטחון הסתמכה באופן מוגבר, לעתים מוחלט, על כלים טכנולוגיים לאיסוף מידע, ונראה כי זנחה את השכל הישר ומראה העיניים. בשל כך, התעלמו המפקדים מעדויותיהן והפצרותיהן של התצפיתניות, ואמירותיהן בוטלו בזלזול", הוסיפו.
היחלשות מעמד הקבינט
"דיוני הקבינט המדיני-ביטחוני מודלפים ללא הרף לתקשורת, ומשכך הוא הופך לגוף לא אמין. גם הישיבות הללו דלילות, אינן קבועות והדיונים בהם, על פי העדויות, לא מעמיקים", נכתב בדו"ח. "בעשור האחרון נוצרה [בקבינט] אווירה שבה אנשי מקצוע ושרים אינם עומדים על דעתם והקונספציה שמובלת על ידי ראש הממשלה וקברניטי הצבא הופכת לאמת יחידה, כאשר גם המל״ל מתפקד כגוף פוליטי שתכליתו לשרת את תובנות ראש הממשלה".
מי שהרחיב על הנושא היה חבר הקבינט והשר לשעבר יועז הנדל, שהעיד: "קבינט בגדול הוא מקום שבו מערבבים את חברי הקבינט, מדברים על עניינים גרנדיוזים, כך שאין מקום לרדת לפרטים – על מצב החות׳ים, על איראן, על אנשים במקום כזה או אחר, פחות מדי בסטטוס המוכנות שלנו למה שמתרחש בעזה. זה נוהג שהשתרש מתוך מחשבה שבקבינט יושבים אנשים לא מספיק רציניים, ולכן לא ניקח אותם לנקודות החשובות. בלאו הכי הם לא יאשרו, בלאו הכי זה יודלף, ולכן הדיון האמיתי יתנהל במסגרות מצומצמות של שלושה-ארבעה אנשים, שכוללים בדרך כלל את ראש הממשלה וראשי המערכת. בדרך כלל מה שהקבינט עושה זה להסמיך את ראש הממשלה לקבל החלטות לגבי עניינים כאלה ואחרים".
מוכנות הכוחות בשטח וכיתות הכוננות
"עלה סימן שאלה משמעותי באשר למוכנות של היחידות המבצעיות בגבול עזה ב-7 באוקטובר, בין השאר כתוצאה מהקונספציה שתוארה. כך, המשמעת של החיילים לקתה בחסר, הדריכות הייתה נמוכה, פריסת הכוחות לא הייתה מותאמת, ונעדרה העירנות ההכרחית כאשר מדובר בגבול מסוכן כל כך", נכתב בדו"ח.
לפי ברי מאירוביץ', חבר כיתת הכוננות של נחל-עוז, ביחס כיתות הכוננות הייתה בעיה נוספת: "אחרי שהקימו את המכשול ב-2021 הודיעו לנו [מהמדינה] שכל אחד צריך להקים נעילה בבית לנשק. הביאו לנו מנעול בריח, שנתלה את הנשק כמו איזה תמונה על הקיר. אמרו שמי שלא מראה שהתקין, לוקחים לו את הנשק. נאבקנו בהם [ללא הצלחה]. הילדים שלנו לא צריכים לראות נשקים בבית. החזרנו את הנשקים, והנשקים עברו לכספת״.
לוועדת החקירה האזרחית אין כמובן שיניים. לכן, המסקנה אותה היא ביקשה להדגיש במיוחד הייתה שיש להקים ועדת חקירה ממלכתית שתחזיק בסמכויות הרלוונטיות שמטרתה "אינה להעניש ולרדוף את האשמים, אלא על מנת ללמוד ולהפיק לקחים על מנת למנוע אסונות עתידיים". ביחס לרצון שהביעו בממשלה להקים גוף חלופי שיחקור את המחדלים נכתב בדו"ח: "התחושה העולה מהצעד הזה מטרידה לא פחות מהצעד עצמו, ודומה הדבר לנאשם הממנה את החוקר והשופט".
