שופטי בג"ץ, אלכס שטיין, רות רונן וחאלד כבוב דחו הערב (ד') פה אחד את העתירה שביקשה להוציא את ראש הממשלה בנימין נתניהו לנבצרות למשך זמן עדותו.
בעתירה נטען כי נתניהו מנוע מלכהן בתפקידו כראש ממשלת ישראל בשעות מתן עדותו, הואיל והוא לא יכול מבחינה פיזית-אובייקטיבית לעסוק בניהול ענייני המדינה, כולל סוגיות מדיניות וביטחוניות דחופות בשעת העדות. העותרים הוסיפו כי מצב בו עדותו של נתניהו תיקטע באופן תדיר לצורך מתן מענה לעניינים דחופים המתחייבים ממילוי תפקידו כראש ממשלה אינו אפשרי ו"יפגע אנושות" באופן מילוי תפקיד ראש הממשלה ובאופן ניהול ההליך הפלילי – וכפועל יוצא מכך בשלטון החוק ובשוויון בפני החוק.
עוד נטען בעתירה כי יש להחיל על נתניהו נבצרות זמנית במהלך כל תקופת מתן העדות – ולא רק בשעות בהן הוא נותן את עדותו על דוכן העדים. זאת משום שאין מקום להעביר מדי יום את תפקיד ראש הממשלה בין אנשים שונים בכלל, ובפרט על רקע המלחמה בה שרויה מדינת ישראל בשנה האחרונה; כמו גם משום שבשעות שבהן הוא לא יהיה על דוכן העדים, הוא צפוי לעסוק בהליך הפלילי ובעדותו.
נתניהו טען במענה לעתירה שבית המשפט צריך לדחות אותה על הסף מחמת חוסר שפיטות, וכי מדובר בניסיון לגרור את בית המשפט לשדה הפוליטי. היועמ"שית טענה בתגובתה כי יש לדחות את העתירה משום שראש הממשלה כבר הצהיר שהמשפט לא יפגע בתפקודו, ואילו העותרים לא הציגו כל תשתית עובדתית הפוכה.
השופטת רות רונן שכתבה את חוות הדעת העיקרית ציינה כי "העובדה שראש ממשלת ישראל יהיה במשך תקופה מסוימת (שעדיין אינה ברורה) על דוכן העדים בבית המשפט, ייתן את עדותו ועשוי אף להיות מעורב בנושאי המשפט בשעות בהן לא יהיה פיזית בבית המשפט – יוצרת קושי. אולם לטעמי אין די בקושי זה לבדו כדי להביא לכלל מסקנה לפיה בניגוד לעמדתה של היועצת המשפטית בנושא – נבצר ממנו בשלב זה מלתפקד כראש ממשלה; וזאת גם אם מדובר בנבצרות זמנית בלבד. העותרים לא הניחו תשתית עובדתית המבססת עילה לקבוע כי במהלך מתן עדותו של המשיב על דוכן העדים יימנע ממנו לבצע את תפקידיו כראש ממשלה; וקל וחומר בשעות בין הדיונים, בהן המשיב לא יהיה בבית המשפט ולא יעיד".
לדבריה, "העותרים טענו בעתירתם כי הנבצרות נובעת 'מנסיבות מתן עדותו של המשיב כנאשם, שהן בגדר נתונים אובייקטיבים'. העובדה שהמשיב צפוי להעיד בבית משפט היא אכן נתון אובייקטיבי שאינו שנוי במחלוקת בין הצדדים. אולם כאמור עובדה זו אין פירושה כי לא תהיה לו יכולת אופרטיבית לנהל את ענייני המדינה או כי קיימת הגבלה של ממש על יכולת זו במידה המצדיקה את הקביעה כי הוא "נבצר" ולו באופן זמני מלמלא את תפקידו. העותרים לא הניחו אפוא בסיס עובדתי מספק לסעד החריג אותו הם מבקשים. זאת ועוד – כפי שציינה היועצת המשפטית בתגובתה, חזקה על המשיב שאם יחול שינוי בתשתית העובדתית באופן שיפגע בתפקודו כראש ממשלה, הוא יבהיר זאת. אשר על כן, העתירה נדחית בזאת בהיעדר עילה להתערבות שיפוטית. אין צו להוצאות".
בניגוד לעמדת השופטת רונן, אליה הצטרף השופט כבוב, סבר השופט שטיין כי ראוי היה להטיל על העותרים תשלום הוצאות, מאחר שהעתירה לא צריכה הייתה להיות מוגשת מלכתחילה. זאת משום שמדובר בניסיון עקיף לאתגר את ההלכה שנקבעה רק לפני שנים ספורות פה אחד, לפיה ראש ממשחה רשאי לכהן גם כאשר מתנהל נגדו הליך פלילי, "בידוע הוא, כי ראש ממשלת ישראל יכול ורשאי לכהן בתפקידו גם כאשר מתנהל נגדו הליך פלילי… העתירה שלפנינו באה לאתגר הלכה זו בטענה כי עלינו להכריז על נבצרותו הזמנית של ראש הממשלה בפרק הזמן בו הוא אמור למסור את עדותו בהליך הפלילי".
"אחרי שידענו שראש הממשלה יכול ורשאי לכהן בתפקידו בצלו של ההליך הפלילי – הליך אשר כולל בתוכו את מסירת עדותו של נאשם שבוחר להעיד להגנתו – טענת העותרים המייחסת לו 'נבצרות' קורסת תחתיה. פשיטא הוא, כי 'נבצרות', משמעה חוסר יכולת לתפקד, ואין היא מתייחסת לזמן שבעל תפקיד כזה או אחר נכון ומסוגל להקדיש לעבודתו. העותרים מלינים על קיצור הזמנים בהם ראש הממשלה יוכל להקדיש את מלוא מרצו למילוי תפקידיו המורכבים והרי הגורל, אך טענה זו אינה בגדר טענה משפטית. מדובר בטענה פוליטית מובהקת, שאינה שפיטה. הכרעה בטענות כאלה צריכה להיעשות 'ביום הבוחר, ולא ביום העותר'", הוסיף שטיין וציטט שורה מפסק דין שנתן הוא עצמו לפני מספר שנים.
לדבריו, "מטעמים אלה, אני מצטרף למסקנה אליה הגיעה חברתי, השופטת ר' רונן. ברמה העקרונית, הנני סבור שהעתירה שהעותרים הניחו לפתחנו לא הייתה צריכה להיות מוגשת, וכי עלינו להגיב להגשתן של עתירות כאלה על ידי חיוב העותרים בהוצאות ממשיות. זאת במיוחד במקרים כדוגמת זה שלפנינו, בו נתבקשה ונתקבלה תגובת המשיבים. ברם, לנוכח עמדתה של חברתי וכדי לא ליצור מחלוקת פוסקים בעניין ההוצאות, החלטתי להימנע מכך בפעם הזאת".
