עוד לילה ברפיח. סגן נעה, מפקדת מחלקת הצלפים בגדוד פנתר, מתעוררת בשעות החשכה ומתכוננת ליציאה למארב עומק. היא וחייליה מתמקמים בעמדה, מתאמים כוונות ומשקיפים על המרחב. הם כבר יודעים, מניסיונם במארבים קודמים, שייתכן שייאלצו לחכות שעות על גבי שעות, ולהכריח את עצמם בכל דרך להישאר ערניים ודרוכים. הפעם ההמתנה קצרה יחסית: אחרי שלוש שעות צצות כמה דמויות בטווח ראייה.
התפקיד של נעה במארב הזה היה "מאתר" – מי שסורק עבור הצלף את השטח ומזהה מטרות. "אני מבחינה בדמויות", היא מתארת. "במצב כזה האדרנלין גבוה, הדופק עולה ונעשה חם בגוף. הרגע שהכי חיכית לו הגיע. ואז את מכווינה את הצלף למטרה: מחשבים את הטווח ואת השפעת הרוח, ולא מהססים. בכדור הראשון מורידים את מי שצריך להוריד".
עדי כלפון (26) מתגוררת במושב נווה־מיכאל בעמק האלה. שישה ילדים יש במשפחתה, חלקם גויסו בשנה האחרונה כלוחמי מילואים ואחד משרת בקבע במשמר הגבול. עדי, בת הזקונים, לא חשבה שתהיה לוחמת, אך עם גיוסה שובצה בגדוד קרקל של חיל הגנת הגבולות. היא שירתה שם גם כמפקדת, ובהמשך יצאה לקורס קצינים ולקורס מפקדי פלוגות. בתום הקורס מונתה למ"פ הכשרות של קרקל, ואחר כך עברה לפקד על פלוגה של גדוד ברדלס בגזרת הר חריף, על גבול מצרים. "ההורים שלי הבינו שאני קצינה לוחמת ושהמשימה היא הכי חשובה, והם אפשרו לי למלא את התפקידים כמו שצריך", היא מספרת.
זמן קצר לאחר שהחלה את תפקידה הראשון כמ"פ, אביה אשר לקה בדום לב ונפטר. "הייתה תקופה קשה, אבל אנחנו משפחה אופטימית מאוד. אם המשפחה שלי לא הייתה מכילה ועוטפת כל כך, היה לי הרבה יותר קשה להתמודד עם המוות. כשסיימתי את השבעה, חזרתי מיד לגדוד. שאלו אותי למה חזרתי כל כך מהר, ואני אמרתי: בכל שבוע יש זמן של 'דלת מ"פ פתוחה' לחיילים, ואני כבר שבוע לא עשיתי את זה כי הייתי בשבעה. לכן באתי".
סגן נעה, 22, מתגוררת בראש־העין. היא התגייסה באוגוסט 2021, הגיעה לגדוד לביאי הבקעה, ובהמשך יצאה לקורס מ"כים ולקורס קצינים. לאחר מכן מונתה למ"מ בקורס ההכשרה של גדוד פנתר, ועלתה עם חייליה לתפוס קו באיו"ש. כמי שעברה גם קורס צלפים, היא קיבלה את המשימה להקים בגדוד פנתר מחלקת צלפים ולפקד עליה. רבע מהסד"כ במחלקה שלה הן צלפיות. "צלף טוב זה אדם שיכול לשבת הרבה שעות ולחכות שהמטרה שלו תגיע", אומרת נעה. "כשהיעד נכנס לך בתוך הכוונת, אתה צריך לא לאבד את העשתונות, לא להתרגש יותר מדי. ברור שיש אדרנלין, אבל חשוב מאוד לא לאבד את המטרה".
ערב הכניסה הראשונה שלה לעזה, היא סיפרה על כך לאביה אך לא לאמה. "לא רציתי להלחיץ אותה, וגם לא יכולתי לשקר לה. רק כשכבר הייתי בעזה היא הבינה שאני שם, כי לא הייתי זמינה. ההורים דואגים לי ולאחי שנלחם בלבנון כחייל מילואים ביהל"ם, אבל הם בעיקר גאים בנו. זה החינוך שקיבלנו בבית, אז הם לא צריכים להתפלא".
הגדודים בחיל הגנת הגבולות זכו לאורך השנים בשמות ממשפחת החתוליים: אריות הירדן, לביאי הבקעה, קרקל, ברדלס ופנתר. זה האחרון הוקם בנובמבר 2022 כחלק מלקחי מבצע "שובר גלים", שכלל פשיטות בערי יהודה ושומרון ומעצרים של פעילי טרור פלסטינים. המבצע ההוא המחיש את הצורך בגדוד סדיר שיימצא כל העת במרחב התפר, במקום כוחות המילואים המתחלפים. הגדוד החדש הוא הגדוד המרחבי המעורב הראשון באיו"ש, וכיום חצי ממצבת הלוחמים שלו הן לוחמות. כל המשרתים בגדוד עוברים הכשרה של רובאי 06, ולאחר מכן מחליטות החיילות אם הן רוצות להתמקצע בתפקידי לחימה. אם כן, עליהן להתחייב לשירות חובה באורך זהה לזה של הגברים, וכן לשירות מילואים.
הלוחמים והלוחמות עוברים הכשרות בתחומים כמו תצפיות, כלבנות, מעצרים, שיטור והתמודדות עם הפרות סדר, ונחשפים לשלל יכולות ושיטות להתמודדות עם פעילות חבלנית עוינת – הפעלת רחפנים, הונאה טקטית, הסוואה, איסוף מודיעין ויירוט. בצה"ל מדווחים בתקופה האחרונה על הישגים בסיכול הברחות ובצמצום ההסתננויות, והתוצאות הללו מיוחסות בין השאר לנוכחות הקבועה של גדוד פנתר בשטח ולמבצעים שהוא עורך לסיכול טרור, חיסול מחבלים ומניעת מעבר בלתי חוקי. "המשימה העיקרית שלנו היא הגנה", מסבירה כלפון. "אנחנו נמצאים על כל קו התפר בגזרתנו בצורה רכובה או רגלית, ומציבים מארבים במטרה למנוע חדירת שב"חים שיכולים אחר כך לבצע פיגוע. בתוך משימת ההגנה יש תמיד גם צד התקפי, שזה הכניסה לכפרים, המעצרים והפעילויות שמבהירות שלא יקומו פה קיני מחבלים".
בין מוקדי הפעילות של גדוד פנתר אפשר למנות את הכפר חַבְּלֶה בנפת קלקיליה והכפר עזון־עתמה שצמוד ליישוב שערי־תקווה. בכפרים הללו מושלכות לא פעם אבנים לעבר הסיורים הרכובים של הגדוד. "אלה אבנים בגודל של לבנה, אבנים משתלבות", אומרת כלפון. "זה יכול לכאוב אם ניפגע, אבל אנחנו נוקטים אמצעי מיגון".
יש לכן פחד להיפגע?
"הפחד העיקרי שלי הוא לאבד חיילים. למפקדת יש רגש אמהי כלפי כל חייל. מעבר למטרה שלשמה התגייסנו, אני רוצה לשמור על האנשים. בהשבעה הבטחתי להורים שלהם שאחזיר אותם הביתה".
הראיון המלא יפורסם מחר (יום ו') במגזין "דיוקן"
