שופטי בית המשפט העליון, נועם סולברג, עופר גרוסקופף וגילה כנפי שטייניץ דחו היום (חמישי) את עתירתם של חנוך ברקת, הפורום הישראלי לתזונה בת-קיימא, פרופ' אהרון טרואן ופרופ' נדב דוידוביץ נגד החלטת שר האוצר לבטל את המס על משקאות ממותקים. העותרים טענו כי המס הוטל בעקבות עבודת מטה סדורה שנעשתה בנושא, ובהתחשב בהמלצה של ועדה ציבורית שישבה על המדוכה, ואילו הביטול נעשה בחופזה וללא שנישקלו כל השיקולים הנדרשים. עוד טענו העותרים כי מדובר בהחלטה בלתי סבירה, משום שביטול המס פוגע בבריאות הציבור ומנוגד להמלצות המומחים בנושא.
אולם, שופטי בג"ץ דחו כאמור את העתירה, וקבעו כי אין מקום להתערבותם. השופטת גילה כנפי שטייניץ, שכתבה את חוות הדעת העיקרית, ציינה כי אף אם לאורך הדרך נפלו אי אלו פגמים בהליך התקנת הצווים – לפני שר האוצר עמדה תשתית מפורטת, אשר כללה נתוני רקע על חשיבות המס, לצד נתונים על השפעת הטלת המס, והשפעת ביטולו. לקראת התקנת צו הביטול הוצגו לשר האוצר חלופות ביניים לצד האפשרות של ביטול המס באופן גורף וחלופות אלו שבו ועלו לקראת התקנת הצו שהאריך את תוקף ביטול המס גם לשנת 2024. "למעשה, מעצם העובדה שבתחילה פרסם השר טיוטת צו המציעה חלופה של ביטול חלקי של המס – ניתן להסיק שחלופות נוספות לא רק הוצגו לשר, אלא אף נשקלו על-ידו, הגם שנדחו בסופו של דבר. לפיכך – לא ראיתי לקבל את טענת העותרים כי אל ביטול המס הוליכה דרך בלתי תקינה בעליל; ומכל מקום, בהתאם לאמות המידה שנקבעו בפסיקה, אין בפגמים אלו משום פגם היורד לשורש ההליך המצדיק את התערבותנו", כתבה השופטת.
לדבריה, "חרף יתרונותיה המוכחים של הטלת מיסוי על משקאות מתוקים להפחתת צריכת הסוכר, ואף שהליך ביטולו של הצו לא היה מיטבי – אמליץ לחבריי כי נדחה את העתירה. זאת, משהחלטת שר האוצר נטועה בשיקולי מדיניות מיסוי ומצויה בליבת שיקול דעתו, ובהעדר עילה להתערבות שיפוטית בהחלטתו".
בנימוקים לקביעה זו ציינה כנפי שטייניץ כי החלטת השר, הדוחה את המלצת גורמי המקצוע ומעדיפה להימנע מהטלת מס קניה על משקאות מתוקים, היא החלטת מדיניות השנויה במחלוקת ציבורית. "ואולם, זוהי סמכותו וזוהי מדיניותו, ועליה ייבחן. הלכה למעשה, מבקשים העותרים כי ניכנס אנו בנעלי השר, ונורה על הטלת מס על משקאות מתוקים. אלא שלא עלינו מלאכת הטלת המס. על פי ההלכה הפסוקה, נקודת המוצא היא שבתחומי משק וכלכלה הסמכות לקביעת מדיניות מצויה בידי הרשות המבצעת והמחוקקת".
"למגינת לב העותרים – זוהי עמדתו העקרונית של השר, וזוהי השקפתו החברתית-כלכלית. גם אם מסקנותיה שנויות במחלוקת, היא נטועה בשיקולים ענייניים, ולא מצאתי כי נפל בה שיקול זר", קבעה השופטת. "העותרים טוענים כי השיקול של שמירה על בריאות הציבור כלל לא נשקל על-ידי השר ולמצער, לא ניתן לו משקל מספק. אכן, ברי כי בהחלטתו לביטול הצו העדיף השר שיקולים אחרים, ענייניים אף הם, על פני השיקול של הטלת מס כאמצעי להכוונת התנהגות הצרכנים להפחתת צריכת סוכר. ואולם, בחירתו זו כשלעצמה אינה עומדת בניגוד לכללי המשפט המינהלי. כפי שפורט גם בעמדת השר, הטלת מס ככלי להכוונת התנהגות הצרכנים אינה החלטה מובנת מאליה ויש לה מחירים משלה – בהכבדת נטל המס על הציבור; בניצול הטלת המס להעלאת מחירים על-ידי היצרנים מעבר למתחייב מהטלת המס; בהגדלת התערבות המדינה בחופש האישי של האדם; בשלילת חופש הבחירה והאוטונומיה של הפרט; ובשליטה על הרכב מזונו באמצעות סנקציה מיסויית. השאלה מהי רמת הפטרנליזם שעל המדינה לנקוט על מנת להגן על הפרט או על הציבור כולו (שהוא הנושא בעלויות הבריאות הנובעות מצריכת סוכר עודפת) – עשויה להניב השקפות שונות. שר או מחוקק בעל גישה פטרנליסטית עשוי לבחור בהטלת מס כדרך להכוונת התנהגות, ושר או מחוקק אחר בעל גישה המבכרת את האוטונומיה של הפרט, עשוי לחוקק חוק אחר, מבלי שנפל פגם באיזה מן החוקים".
לעמדתה של כנפי שטייניץ הצטרפו גם חבריה להרכב. כך למשל ציין השופט סולברג, כי הגם שצריכתם של משקאות ממותקים – מזיקה לבריאות; ואף שביטול המס – גורע מהכנסות המדינה; לא ראינו הצדקה להתערבות מצידנו בצו הביטול; לא בהליך התקנתו, חרף פגמים שנפלו בו, גם לא בתוכנו. אין לכחד: מומחים לדבר, מתחומי הבריאות והכלכלה, מתנגדים לתוכן הצו, מחמת הפגיעה בבריאות הציבור, ומפאת הגרעון הכספי שבעטיו. ברם, עניין הוא לרשות המבצעת ולרשות המחוקקת לענות בו; לא לבית המשפט".
"הצו – שניתן כהוראת-שעה ואיננו סוף-פסוק – נטוע עמוק במרחב שיקול הדעת המסוּר לשרי האוצר והבריאות וממשלת-ישראל; לטוב ולמוטב", חתם סולברג את עמדתו.
