בעקבות ההכרזה על הפסקת האש בלבנון, 150 אלף תלמידי הצפון חזרו ביום ראשון ללימודים. בקריית החינוך אורט עכו נשמעה אנחת הרווחה של המנהלת איריס גולדנברג. "הכיתות נפתחו, וכל תלמידי בית הספר הגיעו. הייתה שמחה גדולה לראות פה חיים", היא אומרת. "קבלת הפנים לתלמידים בשער הייתה מרגשת. אין כמו לראות את האור בעיניים שלהם כשהם פוגשים את החברים, את החיבוקים והמילים הטובות מהתלמידים למורים ולהפך".
החזרה ללימודים אינה פשוטה, מציינת גולדנברג. "השנה התחילה ברגל שמאל. התחלנו עם שביתה ואז פרצה הלחימה בצפון. עד השבוע הם למדו רק חמישה ימים", היא מסבירה. "בהתחלה כולם למדו באופן מקוון מהבית, ובהמשך יכולנו ללמד כאן שכבה אחת בכל פעם בכיתות שצמודות למקלטים, כך שיספיקו להגיע בשלושים שניות למרחב מוגן. עכשיו כולם מגיעים לבית הספר וצריך לחזור למערכת של כללים, להזכיר להם מה מותר ומה אסור".
גולדנברג גם מחנכת בכיתה י"ב. כשביקשה מהתלמידים לשתף את חוויותיהם מאז תחילת שנת הלימודים, "הם סיפרו על קושי ופחד אמיתיים, על לילות ללא שינה. במיוחד זה נכון למי שאין להם ממ"ד בבית ונאלצו לרדת למקלט. היו תלמידים שישנו במקלטים ציבוריים כי לא היו יכולים להספיק להגיע למרחב מוגן. הם העלו גם את הקושי לנהל למידה כשיש רצף אזעקות, וצריך עשר דקות לאחר מכן לחזור לשיעור. עכשיו לא פשוט להם לחזור לשגרה בלי שהספיקו לפרוק את המתח".
בתור מנהלת בית הספר היא שמה לה למטרה להכין את התלמידים לבגרויות, ובמקביל לדאוג לחוסן שלהם. "אנחנו מחפשים את האיזון, איך להתקדם לימודית בלי להתנפל עליהם ולתת להם לנשום", היא מספרת. לאורך כל התקופה, לדבריה, עמד הצוות החינוכי בקשר רציף עם התלמידים, ובכל פעם שנשמעה אזעקה בעכו, המורים וידאו שכל תלמידיהם הגיעו למרחב מוגן.
"יש פה צוות מיוחד שעושה מעל ומעבר למען הילדים וההורים", מעידה גולדנברג. "הקפדנו להוציא מידע כל הזמן, וזה נתן להם ביטחון. ראינו שהתלמידים ממוקדים במה קורה מסביבנו. הם ידעו על כל כטב"ם, אבל לא היו פחד או בהלה במקלטים. הם מדהימים. מתחילת המלחמה רואים את החיבור המעמיק שלהם לשורשים, ליהדות ולמדינה, ומתגלה איזה נוער משובח הם. הם משתתפים במיזמי נתינה, ויש להם מוטיבציה גבוהה להתגייס בקרוב ולהגן על המדינה".
גם בנהריה, עיר צפונית יותר, שמחו על החזרה לשגרה. "פשוט תענוג לראות תלמידים שמחים אחרי שהיו ספונים בבתיהם כמעט 150 יום", אומר הרב יחזקאל רפאלי, ראש ישיבת בני־עקיבא בעיר, "זה היה 1 בספטמבר שלנו, אבל בישיבה נראה כאילו לא עזבנו, הכול חזר לקדמותו.
"יש איזה חוזק פנימי בעם שלנו, והוא קיים גם אצל התלמידים, שנכנסו מיד לכיתות", מוסיף הרב רפאלי, "העיר כולה חזרה לשגרה מלאה, החנויות מלאות וכולם שמחים. תמיד אפשר גם לשמוע על הקשיים, אבל יש רוח גדולה ורואים בעין איך היא ממלאת את הרחובות בחיים".
רפאלי לא מכחיש שקולות המלחמה נותנים את אותותיהם. "יש תלמידים שעברו דברים קשים והפחד מלווה אותם", הוא אומר, "חוץ מזה קיים חשש אצל התלמידים איך יסתדרו בלימודים ובבגרויות. אבל משרד החינוך נותן מענה רחב, בהיבטים הרגשיים והלימודיים. אני חושב שהם גם קיבלו דברים מהתקופה הזאת. הם למדו להסתדר יממות שלמות עם המשפחה, ולהפיק מכך את המרב. מצד שני, ודאי שיש תלמידים שדווקא השהות בבית הגבירה אצלם את החששות, ועכשיו היציאה החוצה והמפגש עם החברים עוזרים להם לחזור לעצמם".
בישיבה התיכונית מפעילים תוכניות חוסן, מעגלי שיח וסדנאות כדי להתמודד עם המצוקות השונות. "התלמידים מדברים הרבה ומכירים כלים בתחום הנפש כדי לקחת את הכוחות קדימה", אומר הרב רפאלי, "בימים כתיקונם אנחנו במרוץ ולא תמיד מגיעים לתורת הנפש, ופתאום יש יותר מקום להיאחז בדברים פנימיים ורוחניים".
גם צוות המורים נכנס מיד לעניינים, והמשיך את התהליכים שניסו להתניע מרחוק: "הם לימדו בזום, ועכשיו כשהם מלמדים פנים אל פנים זה הרבה יותר קל. יש לנו שני ר"מים שעדיין מגויסים, ואנחנו רצים במקומם בין הכיתות. אבל בגדול הכול חזר למקומו במהירות".
