"הדרמה בסוריה חושפת פערים וקטבים בחברה הערבית בישראל, כפי שארע פעמים רבות מאז פרוץ מלחמת האזרחים במדינה", צייץ ד"ר מיכאל מילשטיין, ראש הפורום ללימודים פלסטיניים במרכז משה דיין, בעמוד ה־X שלו. "מצד אחד ניצבת המפלגה הקומוניסטית (עמוד התווך של חד"ש) שמתנגדת להפלת משטר אסד, רואה במורדים שלוחה של אל-קאעדה, ומזהירה מפני "מזימה בינ"ל לחלוקת סוריה. מהצד השני התנועה האסלאמית על שני פלגיה, שכמו כלל ארגוני האחים המוסלמים עוינים את שלטון אסד, לא מסתירים את השמחה בעקבות הפלתו, ומגדירים את המורדים "כוחות המהפכה". על הבוקר פרסמו הפלג הדרומי של התנועה ורע"מ הודעה ובה ברכו על קריסת דיקטטורת הבעת' והביעו תקווה לבניית סדר דמוקרטי במקומה".
בריאיון למקור ראשון, מבקש ד"ר מילשטיין לבסס את טענתו. "חברי כנסת רבים מהמפלגות הערביות, כגון איימן עודה ועאידה תומא סלימאן, לא התייחסו בכלל לנושא של סוריה הבוקר, ולא בכדי – הם נבוכים מאוד. הדימוי של המרד הוא של מהפכה עממית נגד רודנות והם, תכלס, תומכים ברודן", מסביר החוקר. "אם בקרב הציבור היהודי כולם שמחים על כך שאסד נפל, בחברה הערבית בישראל העסק הזה מורכב הרבה יותר – יש מי שמצדד במשטר ורואה בו לסמל חיובי".
לדברי ד"ר מילשטיין, הדילמה שבפניה עומדת כיום החברה הערבית בישראל – ממש לא חדשה. "כבר בשנת 2016, לדוגמה, כשמדינות המפרץ החליטו להגדיר את חיזבאללה ארגון טרור, המפלגות חד"ש תע"ל יצאו נגד ההחלטה וטענו כי מדובר בארגון התנגדות, ולא בארגון טרור", הוא מזכיר. "זה מלמד אותנו על קרע עמוק ועתיק יותר בין הקומוניסטים לאסלמיסטים – זה הסיפור הגדול".
עם זאת, מדגיש החוקר, סוגיית סוריה לא באמת מעסיקה את החברה הערבית בישראל, מלבד מנהיגיה. "מי שמאוד מתעסק במהפכה זה דווקא הציבור הדרוזי", הוא אומר. "מבחינת הדרוזים, בעיקר אלה שגרים ברמת הגולן, כל מה שקורה מהצד השני של הגבול, נוגע בקשרים המשפחתיים וחברתיים שלהם. כל מה שיקרה שם החל עכשיו, לא רק יעניין אותם, אלא ייגע בהם באופן אישי".
בניגוד למנהיגי החברה הערבית בישראל, נדמה כי שני הפלגים של התנועה האסלאמית דווקא חוגגים את נפילתו של אסד. "מדובר בפלגים שמתנגדים למשטר של אסד", מבהיר החוקר. "מבחינתם כל מה שקשור לאיראן, לשיעים, לחיזבאללה – זה אויב". מי שעוד שותף לחגיגות זה ארגון חמאס, שמעולם לא תמך במשטרו של אסד, למרות חיבורו למשטר האיראני ולחיזבאללה.
"כנראה שהישראלים לא יבינו מדוע חמאס תומך במשטר האיראני, אבל לא תומך במשטר הסורי. הרי הישראלים אוהבים מאוד להכניס דברים למגרות קוהרנטיות, אבל אנחנו צריכים ללמוד להיות קצת יותר מורכבים בתפיסתנו כדי להבין את המזרח התיכון", אומר ד"ר מילשטיין. "יש הרבה גוונים במחנה ההתנגדות וחמאס, מבין כל הגורמים, מעולם לא באמת היה חבר טבעי במחנה הזה. מדובר במחנה איראני ובעיקר מאוד שיעי באופיו".
החוקר מציין כי הוא לא מדבר על גווני האפור המוכרים, אלא על גוונים של שחור. "אין טעם אפילו לנסות לחלק את הארגונים לטובים ורעים – זאת מחשבה מערבית של וולט דיסני שלא מאפשרת להבין את המורכבות של המזרח התיכון", הוא קובע ומבקש להסביר את טענתו באמצעות דוגמה פשוטה. "דאעש ואיראן הם אויבים, אבל זה לא אומר שאחד מהם טוב מהשני – הרי זו נבלה וזו טרפה. ככה נראית גם המציאות הנוכחית בסוריה – אין ארגונים טובים, יש ארגונים גרועים יותר וגרועים פחות".
באשר לשמחה הישראלית לנפילתו של אסד, ד"ר מילשטיין מסביר כי הסנטימנט הישראלי קשור בעיקר במכה הקשה שספג המשטר האיראני יחד עם נפילתו של המשטר הסורי. "אבל צריך שנייה להירגע", הוא מוסיף בנחרצות ותוהה: "אנחנו 14 חודשים אחרי השבעה באוקטובר – איך לא למדנו להיות קצת יותר מאוזנים? אנחנו עוד לא יודעים מה יקרה ביום שאחרי נפילת המשטר ואין לנו סיבה להיות באופוריה, בטח בהתחשב בעובדה שהשחיטות ההדדיות עוד לא התחילו – יש בסוריה חשבונות דמים של 50 שנה".
וזה לא הכול. לדברי החוקר, המורדים אינם באמת מהווים אלטרנטיבה שלטונית. "מדובר בהרבה קבוצות שלא באמת מתנהלות כמו קואליציה, אלא כאוסף של כנופיות", הוא מסביר. "ההתפתחויות הן כל כך מטורפות שאי אפשר לחזות מה יקרה. מה שעל ישראל לעשות כעת, והיא כבר התחילה לעשות זאת לפני שבוע, זה באמת לוודא שאין נשק כימי או בלתי קונבנציונלית בסוריה. מהבחינה הזאת, נדמה לי שאנחנו עושים עבודה טובה".
ד"ר מילשטיין מציג לסיום שני תרחישים להמשך התפתחות המהפכה. "על פי תרחיש אופטימי מאוד, תקום בסוריה ממשלה חדשה שגם אם היא לא אוהדת ישראל, היא תהיה סבירה יותר ותזכה לתמיכה ערבית ומערבית. אולי לא יהיה שלום, אבל יהיה פרטנר לדבר איתו. אני כבר אומר, לדעתי, הסבירות שדבר כזה יקרה נמוכה ביותר". התרחיש השני, ללא ספק הרבה פחות אופטימי.
"כנראה שמה שנראה החל מעכשיו זה בעיקר כאוס ומלחמה בין כנופיות. בסוף, זה ה־DNA של סוריה", אומר החוקר. "מה שצריך לעניין את ישראל זה שבעיקר במרחב קו המגע, כלומר בכל גזרת הגולן, לא יתחילו להתפתח לנו ימי קרב, והיתקלויות, או רצועת ביטחון. אחרת ייתכן ונצטרך להתמודד בקרוב עם לא מעט ארגונים איסלאמיים שהחליטו שלצד המלחמה שלהם אחד בשני, הם גם מתחילים לקדם מלחמה נגד הציונים הכופרים והצלבנים".
