אלו לא המראות שציפו מפוני הצפון לראות עם תחילת חזרתם הביתה: סימני עכברים וחולדות בכל פינה בבית, צואה של חיות בר ונזקי רטיבות ועובש בעקבות סדקים ושברים בחלונות ודלתות הבתים. לא מדובר בתופעה נקודתית אלא בתופעה נרחבת, שפגעה במאות בתים של תושבים שפונו במלחמת חרבות ברזל, והיא נובעת מכך שבמשך 14 חודשים נמנע מהמפונים לבקר בבתיהם ולתחזק אותם, דבר שאפשר לטבע להשתלט על המרחב המיושב.
"הנזק רב", אומרת אפרת ארביב, תושבת זרעית שביתה נפגע מאש חיזבאללה, ולאחר מכן משיני המכרסמים, "קודם הבית נפגע בהפצצה ואחרי זה עכברים וחולדות השתלטו על הבית שלנו. הגעתי לזרעית אחרי שנה וחודשיים שבהם לא הייתי בבית, והופתעתי לראות את ההרס והבלגן. ממש בכיתי. אי אפשר שלא לבכות כשאתה רואה את מפעל חייך הרוס מול עיניך. אני יודעת שאפשר לשקם את הכול, אבל המראות עדיין צובטים את הלב".
"היו דיווחים על מה שקורה בבתים ועל פלישה של חיות בר ולהקות ציפורים, אבל אני עדיין בהלם ממה שראיתי. לא דמיינתי שיהיה כל כך הרבה הרס ונזק. אחרי שטנקים של הצבא קרעו גדרות, גם עדרים של פרות נכנסו למושב והסתובבו בו בחופשיות. היישוב שלנו הפך לגן חיות, ועכשיו כסוף סוף חלק מהתושבים מתחילים לעלות חזרה כדי לבדוק מה המצב, הם מגלים את התוצאות העגומות".
"מבחינתי המלחמה עדיין לא הסתיימה", היא מוסיפה, "במיוחד לאור התהפוכות בסוריה. אנחנו יישוב צמוד גדר ואנחנו חוששים. זה לא פשוט לחזור, בפרט אחרי שראינו איך מעצמה יכולה לקרוס ברגע תחת גלי מורדים חמושים בנשק קל. אני לא חוזרת בקרוב לזרעית. זה ייקח עוד זמן, אבל בסוף אחזור כי זו הארץ שלנו וזו המולדת שלנו. אני מקווה שההתיישבות תתחדש ואני מקווה שגם מס רכוש יהיה לצידנו".
"גיליתי נזקים נוראיים", אומר גם מוטי אוזן, תושב אבן מנחם וסגן הרבש"צ של היישוב המשרת במילואים בכיתת הכוננות מאז השבעה באוקטובר, "עכברים אכלו את כבלי החשמל בתוך הקירות, כרסמו את הספות, הפכו את כל המטבח וזיהמו אותו. זה עשה לי חושך בעיניים לראות את זה. עדיין לא ברור האם המדינה מכירה בזה, אבל לפי מה שאני יודע ניתן לתבוע באמצעות עו"ד תחת הגדרה של נזק משני, ואם תצליח – תצליח, ואם לא – ההוצאות עליך. אני רוצה שידברו איתנו, שיבהירו את המצב החוקי, שתהיה יוזמה של משרד הביטחון או האוצר, שיקצו לנושא הזה כסף כדי לפצות את המפונים. זה ממש ביזיון שככה נטשו אותנו, גם במלחמה וגם לאחריה. פינו את כל היישוב ועכשיו לא מטפלים בנו".
"בגלל שאנחנו יישוב קדמי רוב התושבים אצלנו עדיין לא חזרו, אבל אני מאמין שכשהם יעשו את זה ויחזרו לבתים שלהם, הם יגלו נזקים רבים של עכברים וחולדות. גם חזירים ודורבנים נכנסו לגינות הפרטיות והרסו אותן. במשך חודשים היישוב היה ריק לגמרי, ושום דבר לא הפריע לחיות הבר להשתלט, אז למה שלא ייכנסו גם לחצרות ולבתים? החיות ממש עשו פה מסיבת טבע, ואת המחיר אנחנו משלמים".
נזקים כמו אלו שמתארים ארביב ואוזן פגשו גם תושבי המושבים השכנים שתולה ונטועה, אבל גם תושבי הערים שלומי וקריית שמונה. מתברר שבזמן שהתושבים פונו, חיות הבר הצליחו להשתלט אפילו על המרחב העירוני הצפוני.
"נכנסנו הביתה וכל הבית מלא בגללים של עכברים על הרצפה", מספרת יובל רודה, תושבת קריית שמונה שחזרה הביתה אחרי שמונה חודשים, "בארונות אפילו מצאנו סימני שתן של עכברים. לא הספקנו לבדוק את כל הבית, אבל בסריקה מהירה ראינו שכל הציוד שלנו, הארונות, המדפים, הריהוט, הבגדים, הכול מלאה בגללים ושתן. אלו המראות שראינו כקבלת פנים בבית. וזה לא רק אצלנו. אני לא יודעת להגיד מספרים מדויקים, אבל בקבוצות של תושבי העיר ראינו שהרבה דיווחו על נזקים כאלו ושהיו ממש פלישות של עכברים וחולדות שחיו בבית".
מישהו דיבר איתכם על המצב החוקי שלכם, ניסה להסביר לכם מה אתם צריכים לעשות?
"לא, עדיין לא. אמרו לנו לפנות למס רכוש וכרגע לא לגעת בכלום, מה שקצת אתגר, כי זו דירה שאנחנו אמורים לפנות עד סוף החודש, אז אנחנו לא כל כך יודעים איך לעשות את זה. נכון שהמדינה תיתן פיצוי על הנזק, כי בסוף לא נוכל לנקות ולארוז אותו. זה בית שצריך לאסוף אותו מאפס".
מרשות המיסים נמסר: "קרן הפיצויים ברשות המסים בוחנת בימים אלה, יחד עם גורמים ממשלתיים נוספים האמונים על נושא הטיפול במפונים השבים לביתם, את נושא הנזקים הנובעים מהיעדרות ממושכת מהבית והפתרון המיטבי לכך".
