שלב ההגנה במשפט נתניהו נפתח הבוקר (שלישי) בנאום הפתיחה של סנגורו של ראש הממשלה, עו"ד עמית חדד. בפתח הנאום טען חדד כי התביעה כלל לא הוכיחה במסגרת פרשת התביעה את העבירות שאותן היא ייחסה לנתניהו. "את השטרות שהניחה התובעת הראשית היא מעולם לא פרעה. למרות ההצעה שלכם להסיר את האישום בשוחד, למרות ההצעה לגישור, אנחנו חשבנו שאפשר היה לסיים את התיק, אבל ראש הממשלה כאן ורוצה להעיד. אנחנו רואים את כתב האישום בצורה אחרת לגמרי. אנחנו חושבים שהחריגות של כתב האישום מלמדת על הדלות הראייתית שבידי המאשימה ושמשטרת ישראל לא חקרה עבירה אלא אדם".
לדבריו, "כתב האישום הוגש כאשר נתניהו היה על מדשאת הבית הלבן. למה זה היה דחוף? אני חושב שזה התברר בפרשת התביעה ויתברר עוד בפרשת ההגנה. באישום הראשון הטענה היא לא שנתניהו קיבל סיקור חיובי אלא שהוא קיבל ממר אלוביץ היענות חריגה. אנחנו נראה מתי התזה הזו נולדה, איך היא נוצרה? איך ייתכן שיש אתר עוין וארסי לראש הממשלה, וראש הממשלה עומד לדין על היענות חריגה. אין טענה לסיכום מוקדם בין ראש הממשלה למר אלוביץ'. שוחד בלי מילים ביחס למתת חריגה שהיא לא שוחד כסף או משהו דומה. איך משפחת נתניהו היתה יכולה לדמיין שהיא מקבלת היענות חריגה?"
"למה שראש הממשלה לא יחשוב שההיענות לא נובעת מהאידיאולוגיה שלו אלא ממערכת יחסים שוחדית", תהה חדד. "האתר היה רע, נשאר רע, המשיך להיות רע כל הזמן. אז איך ראש הממשלה היה יכול להבין שהוא מקבל משהו? זה אישום לא רק תקדימי אלא שגוי ופסול. כתב האישום שהוגש לכם הוגש בתחילה ככתב אישום חסר, בלי המקרים של ההיענות החריגה לכאורה, המתת הנטענת. ברגע שהרשימה הוגשה התברר שאין שם שום דבר. קרוב למחצית מהרשימה לא נמצאת בכלל בידיעת ראש ממשלה. זאת טענה למתת בסתר. אין ברשימה הזו שום דבר, בטח לא דבר חריג".
חדד הוסיף והבהיר שאין מקום להפוך סיקור לשוחד: "ההתנהלות של ישועה עם אין ספור פוליטיקאים היתה פי אלף מיטיבה. לראש הממשלה לא הייתה שום שליטה על התכנים. אתר וואלה התברר כאתר עוין, ציני, אכזרי, כלפי ראש הממשלה. גם האישום הנוסף בתיק 4000, הפרת האמונים, הוא חריג. מי שמע על זיקת סיקור? לא ראינו מקרה אחד שבו מישהו העלה על דל שפתיו שבקשות סיקור מקימות ניגוד עניינים. כך למשל, בזמן שמתנהלת חקירה, המפכ"ל רוני אלשיך בא לביקור בבית ידיעות אחרונות. הוא בא לבקר, מבקש סיקור, ואף אחד לא טען שיש פה עבירה של הפרת אמונים. לאחר שהתפרסמו הפגישות של היועמ"ש ופרקליט המדינה, התברר שאפילו הם נפגשו עם בכירים בידיעות אחרונות. הם מקבלים סיקור חיובי בידיעות אחרונות ומחליטים לא להעמיד לדין את החברה. יש פה סטנדרט כפול כלפי ראש הממשלה. כשמסירים את הגדרות שסביב עבירת השוחד, היא יכולה לכסות עולם שלם. אין דבר כזה שוחד של סיקור, בטח בלי סיכום מוקדם. אחרת התוצאה היא אבסורדית".
בנוגע לתיק 2000 טען עו"ד חדד, "גם האישום השני, תיק 2000, הוא חריג מאוד. האישום נגד מוזס הוא שהוא הציע שוחד לנתניהו. זה לא נכון. הטענה היא שנתניהו 'נטע אצל הנאשם מוזס את הרושם לפיו ישנה אפשרות של ממש שהוא – ראש ממשלת ישראל – ייקח שוחד'. סוג חדש של הפרת אמונים שגם התביעה לא יודעת להגדיר אותו. יש בכתב האישום כל מיני שרידים של גרסאות קודמות של כתב האישום. שלוש גרסאות לשאלה מה מהות עבירת הפרת האמונים שמיחסת לנתניהו".
חדד הוסיף וטען כי ראיון שנתן המשנה ליועמ"ש לשעבר רז נזרי מוכיח כי כתב האישום בפרשה זו הוא תוצאה של פשרה. עו"ד יונתן תדמור מצוות התביעה ביקש להתנגד, וחברת הכנסת טלי גוטליב קראה לעברו קריאות מספסלי הקהל. בתגובה נזף בה השופט שחם. "חברת הכנסת לא יכולה לקרוא קריאות מהספסלים".
חדד הוסיף והגיב, "ישבנו ושמענו נאום פתיחה שהוא הפוך מכתב האישום. נשכנו שפתיים. אני מבקש לא להפריע לי. בהצעת החוק של משרד המשפטים פורטו כל מיני מקרים של הפרת אמונים. אין דבר כזה, זה לא קיים שם. רז נזרי קרא לזה בראיון חצי הריון. האמת היא שאין דבר כזה חצי הריון. או הריון או לא הריון".
"גם האישום בתיק 1000 הוא תקדימי. נושא המתנות מוגדר בחוק ספציפי. במקרה שלנו היועמ"ש והתובעת הראשית ידעו שאי אפשר לטעון שראש הממשלה קיבל את המתנות כאשר הטעם היחיד או הדומיננטי הוא היותו של המקבל עובד ציבור. אז יצרו קונסטרוקציה שלפיה אם זה רק בזיקה להיותו של המקבל עובד ציבור ניתן להרשיע בעבירה חמורה יותר. מה השתנה אצל ראש הממשלה שהוא זוכה לחידוש על חידוש על חידוש, למה דווקא הוא הופך לשפן ניסיונות משפטי?" שאל חדד.
חדד האשים שכתב האישום קרס ראייתית, והפרקליטות יכולה היתה לדעת מראש שכך יהיה, "הם ידעו שפגישת ההנחיה לא הייתה. היומנים היו אצלם. הם מקבלים חוות דעת איכונים ונותנים לו להעיד על פגישה שהם יודעים שלא קרתה. חוקרים נושא שנמצא בשוליים של עולם המשפט, בחיפזון שגרם לתביעה לא להבין שאין לה תיק, מהרגע הראשון. מה שהמשטרה לא עשתה, לנו לא תהיה ברירה ואנחנו נהיה חייבים לשאול. כשצללנו לתוך התיק לקראת פרשת ההגנה הופתעתי מהדלות של התיק, מהמגמתיות שלו".
חדד האשים שהתיק כולו לווה בהדלפות מגמתיות וניסיון להלך אימים על עדים, "החקירות בתיק שלנו לוו מן הרגע הראשון בהדלפות בלתי פוסקות, הדלפות ששיבשו ומשבשות. עדים שהיו מצולמים לאורך כל הדרך שיבושים שזכו להתעלמות מצד התביעה. בשלב החקירה התמלילים שנחשפו בתיק 2000 כשראש הממשלה מבקש לקרוא את הקונטקסט של הפרוטוקול. בערוץ 12 מפרסמים את כל הפרוטוקולים. כשאנחנו שואלים את החוקר הוא אומר 'הצטערתי מאוד'. בבית המשפט קרו דברים אירועים פלילים שלא זכו ליחס מצד התביעה. רביב דרוקר לקח עדי תביעה הוא עימת אותם אחד עם השני כדי לנסות להראות שמה שהעידו היה הפוך".
לטענתו של חדד, מדובר ב"שיטפון של הדלפות אינסופיות עם מטרה ברורה – לפגוע בראש הממשלה ולחייב את היועץ המשפטי לממשלה לאמץ את עמדת המשטרה במלואה. הכמות היא באמת אינסופית, וזה לא המקום לעבור על הכול. ולכן אתמקד בכמה 'שיאים', או ליתר דיוק נקודות שפל. למשל, כאשר נחקר ראש הממשלה בתיק 2000, הוא ביקש לקרוא את תמליל השיחות בינו לבין מוזס. למרות הבקשות החוזרות והנשנות שלו, ולמרות שראש הממשלה הציע לבטל את המשך הלו"ז כדי לקרוא את התמליל, משטרת ישראל סירבה ולא אפשרה לו לקרוא אותו. למעשה, בכל חקירותיו נחשף ראש הממשלה לאחוזים בודדים מתוך השיח השלם. אבל מה שנאסר על ראש הממשלה – הנחקר שנדרש להשיב תשובות ביחס לשיחה שהתקיימה כמה שנים קודם לכן – הותר לעיתונאי גיא פלג. מדי ערב שמענו כולם חלקים שלמים מתוך השיחה – חלקים שלא הוצגו מעולם לראש הממשלה. חלקים מגמתיים שתכלית פרסומם הייתה אחת – לפגוע בראש הממשלה. למרות שמדובר בהדלפה חמורה וברורה, ולמרות שבאותו הזמן רק למשטרה ולתביעה היה תמליל כזה, איש לא נחקר כדי לברר את מקור ההדלפה. כלום".
"אירוע חמור נוסף התרחש ממש בתחילת המשפט. העיתונאי דרוקר קיים בתוכנית שלו בטלוויזיה את מה שהוא כינה – המשפט הפומבי של נתניהו. ואפילו הזמין במפורש את הציבור לשפוט את הנאשמים על סמך "המשפט" שניהל. זה אירוע חמור מעין כמותו. בתוכנית שלו, דרוקר הזמין אליו עדי תביעה שונים שטרם העידו במשפט כמובן. דרוקר שאל את העדים שאלות. הוא עימת אותם אחד עם השני ועם גרסאות של עדים אחרים כדי לנסות ולשכנע אותם שהם טעו כשסיפרו במשטרה שלא נעברה כל עבירה. האירוע החמור הזה – של שיבוש והדחה בחקירה – מעולם לא נחקר. מה היה קורה לוּ עיתונאי שמזוהה כמי שהוא בעד ראש הממשלה היה מזמין אליו לאולפן עדי תביעה, ומנסה לשכנע אותם שהם טעו כשהעידו נגד ראש הממשלה? התשובה ברורה. הוא היה נחקר מייד, אולי נעצר, והיה מוגש נגדו כתב אישום", קבע חדד.
