אם חשבנו שנפילתו של משטר אסד ישפיע רק על סוריה או על גורלו של המזרח התיכון, טעינו – ובגדול. ימים ספורים לאחר שהמורדים הצליחו להשתלט על דמשק, מדינות רבות באירופה החליטו להקפיא את כל בקשות המקלט שהוגשו על ידי האזרחים הסורים.
ברלין הייתה הראשונה שהצהירה כי לא תקבל פליטים סורים, והחלטתה גרמה לתגובת שרשרת מהירה מאוד. וינה, בריסל, רומא, אתונה, קופנהגן, אוסלו, הלסינקי ואמסטרדם כבר הודיעו אמש (ב') כי מצטרפות לממשלת גרמניה וגם הן לא יקבלו פליטים בתקופה הקרובה.
בניגוד לשאר מדינות אירופה שצוינו, צרפת הודיעה כי היא עדיין מתלבטת בנושא וספרד התנגדה בתוקף להחלטה. אך בריטניה, שכבר לא חלק מהאיחוד האירופי, הצהירה כי גם היא לא תאפשר לפליטים הסורים להיכנס למדינה עד הודעה חדשה.
ההחלטה המדוברת, שעוררה סערה במדינות מסוימות וזכתה לתמיכה מלאה במדינות אחרות, מתייחסת גם לאלפי בקשות המקלט שהוגשו ביומיים האחרונים על ידי מי שמנסה שלא לנכוח בחילוף המשטר ההיסטורי בדמשק, וגם לעשרות אלפי הבקשות שהוגשו בשנים האחרונות ועדיין ממתינות לאישור.
למרות שהמגמה במדינות אירופה נראית אחידה ומסונכרנת, הנציבות האירופית החליטה שלא לקחת צד ברור בסוגיה המורכבת, ופשוט דחתה את הדיון על ההשלכות של נפילת אסד בסוריה למועד אחר. מה שנקרא: לא ראיתי, לא שמעתי.
בינתיים, אירופה הופכת למקום מסוכן יותר ויותר. המהפכה בסוריה הדליקה אולי למספר ממשלות נורה אדומה, אבל לא באמת פתרה את מדיניות ההגירה הרשלנית שעדיין קיימת. אותה המדיניות שגרמה למדינות כמו איטליה וצרפת לקדם תוכניות מיוחדות שמטרתן למנוע את השתלטות הטרור על שטחיהן.
אם נתייחס למהגרים הסורים בלבד, נגלה כי סוכנות הפליטים של האו"ם העריכה שכ־12 מיליון בני אדם נעקרו מבתיהם בעשור האחרון, מתוכם 6.8 מיליון בתוך המדינה ו־5.2 שנמלטו למדינות שכנות: 3 מיליון בטורקיה, 770 אלף בלבנון, 620 אלף בירדן, 300 אלף בעיראק ו־150 אלף במצרים.
מבין מדינות האיחוד, גרמניה היא זו עם המספר הגדול ביותר של אזרחים סורים. לא פחות ממילון פליטים התקבלו בברכה על ידי הקנצלרית לשעבר אנגלה מרקל בשיא מלחמת האזרחים, באותן השנים שבהן אסד גרם למותם של מעל חצי מיליון איש.
הסורים הם הקבוצה הגדולה ביותר של מבקשי מקלט באיחוד האירופי מדי שנה מאז 2013. מספר מבקשי המקלט מסוריה גדל מ־131,790 ב־2022 ל־183,035 ב־2023. נתון מדאיג בהתחשב בעבודה שהוא מהווה 17.5% מסך מבקשי המקלט.
בניגוד לאופן המתחשב שבו הגיב כשפרצה מלחמת האזרחים בסוריה, נדמה כי העולם כולו החליט הפעם לנהוג אחרת. אם ב־2011 כולם נרתמו לטובת נפגעי המלחמה, נפילתו של אסד לא גרמה למנהיגי העולם לפתוח את שערי מדינותיהם ולסכן בכך את ביטחונם של אזרחיהם.
ממש כך – לא רק אירופה, אלא גם ארצות הברית (כזכור, הנשיא הנבחר דונלד טראמפ הבטיח ביום שנבחר: "אסיים את פלישת המהגרים ואחזיר את החלום האמריקאי") ומספר מדינות ערביות החליטו שלא לקלוט פליטים חדשים. בין מדינות המזרח התיכון שסגרו את הגבולות, כמובן, ניתן למצוא גם לבנון וירדן.
