הפרמיירה לסדרה "קוגל", סדרת הבת של "שטיסל" שהתקיימה בחמישי שעבר בתל־אביב, הייתה מהמשונות שיצא לי להיות בה. הוגש בה קוגל תל־אביבי שהתחזה לאחד שהגיע ממאה שערים, דג מלוח עם קרקר עגול, והקהל הורכב מאנשי תעשייה, ברנז'ה תל־אביבית עם השחקנים הראשיים – ששון גבאי, הדס ירון, רותם אבוהב ומילי אביטל שפיזרה אבק כוכבים הולווידי. לצידם נשנשו (רק אחרי שבדקו את הכשרות) גם בני משפחתו וחבריו החרדים למהדרין של יונתן אינדורסקי. הוא עצמו הגיע עם חליפה ומגבעת. בתום התשואות הודה לאנשים שליוו אותו ולהוריו שהגיעו לכל פרמיירה ("גם כשלא הייתי לבוש כך").
הוא נולד בגבעת שאול בירושלים, למד בפוניבז' ואז עזב את העולם החרדי. סיים לימודי קולנוע בסם שפיגל, התמקד ביצירה, זכה להצלחה עולמית עם שטיסל ולפני שלוש שנים חזר לעולם החרדי בעקבות האהבה.
סדרת הספין אוף של שטיסל שהעולה בימים אלו ב־yes. קוגל היא בעצם פריקוול (יצירה שעלילתה קודמת לזו של יצירה אחרת) המספר את סיפורם של נוחעם (ששון גבאי) וליבי (הדס ירון), אב ובת המתגוררים בשכונה חרדית באנטוורפן, בלגיה, לפני עלייתם לישראל בשנת 2013.
נוחעם הוא סוחר חד לשון המתפרנס ממכירת תכשיטים ומייסעס לנשים עשירות ומשתוקק להיחשב לגביר בקרב הקהילה היהודית. הוא עומד בפני פרידה מאשתו יידעס (מילי אביטל). ליבי בתם היא מורה בסמינר, אך התשוקה האמיתית שלה וגם הכישרון נתונים לכתיבה והיא מנסה לעשות את צעדיה הראשונים בעולם הספרות החרדי. במקביל היא מנסה למצוא שידוך – משימה קצת מורכבת כאשר ההורים שלך שוללים הצעה אחרי הצעה.
שטיסל הובילה אותו למקומות שמעבר לחלומותיו. הסדרה זכתה ב־11 פרסי האקדמיה לטלוויזיה לשנת 2013, ובהם פרס סדרת הדרמה הטובה ביותר ושישה פרסי אקדמיה נוספים לשנת 2015. היא נמכרה לנטפליקס, שם זכתה להכרה והצלחה בינלאומית רבה. אינדורסקי יצא איתה לסיבוב הקרנות בארצות הברית שבו זכה לתשואות, ועדיין, כשאני שואלת אותו על הרגע הכי מרגש הוא נזכר ברגע שבו הבין שהחלום שלו עומד להתגשם. זה קרה על גג ישיבת פוניבז'. "הייתי אז בסוף הלימודים בסם שפיגל. עבדתי על סרט דוקומנטרי שעסק בישיבה שבה למדתי. תוך כדי התחלתי לעבוד עם אורי אלון על שטיסל. לא ידענו מה זה בכלל. לא חלמנו שמישהו יתעניין בזה, אבל לי ולאורי היה כיף להיפגש אז המשכנו לגלגל את הרעיון. ואז, יום אחד, עמדתי על הגג של פוניבז' וחיכיתי לצלם את השקיעה בשביל הסרט. אכן הגיעה שקיעה מדהימה כשברקע כל בני ברק, ופתאום קיבלתי טלפון מדקלה ברקאי המפיקה שבישרה לי ש־yes רוצים את הסדרה. זה היה נס, רגע שלא חזר אחר כך. גם כשהסדרה זכתה בפרסים וגם כשהיא נמכרה לנטפליקס, עדיין אני מתרגש כשאני נזכר ברגע הזה בפוניבז'".
לפני כארבע שנים הוא עשה את דרכו חזרה לעולם החרדי. אחרי שצילם את העונה השלישית של שטיסל נסע לארצות הברית למסע הקרנות והרצאות מחוף אל חוף, וחזר לארץ ישר אל תקופת הקורונה. "הפסיכואנליטיקאי ז'אק לאקאן כותב 'אף פעם אל תוריד את הסיר מהאש'. במילים אחרות, תמיד תשמור על התשוקה שתשמור אותך חי. מה שקרה אחרי נטפליקס הוא ששאלתי את עצמי מה עכשיו? בסדר, אנשים אוהבים אותך, רוצים להיות חברים שלך, רוצים שתבוא ותרצה, אבל איזה סיר אפשר לשים עכשיו על הפלטה?".
ואז הגיעה אווה, צרפתיה ממשפחה מרוקאית מסורתית שעלתה לארץ והתחילה להתחזק ביידישקייט עם תשוקה מדבקת למוזיקה חסידית. כשנפגשו כמעט במקרה היה ברור לשניהם שזה מפגש מרגש, ומצד שני שזה לא ממש יכול ללכת כשכל אחד מהם עושה את הדרך ההפוכה. "באותה תקופה הדבר האחרון שחשבתי שיכול לעזור לי זה אלוהים או הדת", הוא נזכר, "אבל יום אחרי שפגשתי את אווה הפסיקו לכאוב לי הפרקים. כאבי פרקים זה משהו שיש לתסריטאים כשמשהו לא עובד, אבל גם כשפרק מסויים בחיים לא עובד טוב וצריך עורך תסריט. אווה התגלתה כעורכת תסריטים מוכשרת מאד. היא החזירה אותי הביתה בצורה מאוד מוזרה, דרך פריז ומרוקו".
לפני כשנתיים נישאו בחתונה שכינסה אליה חרדים וחילונים, יוצרים ותלמידי חכמים. הם קבעו את ביתם בתל אביב, ולפני כשנה נולדה צירל, הקרויה על שם סבתו של אינדורסקי. ועכשיו בגן תל אביבי יש ילדה בשם צירל-צילי, שאביה חובש כיפה שחורה ואימה עם פאה. "לפני סוכות הבעלים של הגן שאל אותי אם אני יכול לעזור לו לבנות סוכה לילדים. לא הבנתי בתור מה הוא שואל, מה, אני הרב של הגן? בחלום הכי רע שלי לא הייתי חולם שיום אחד מישהו ישאל אותי איך אפשר להשיג סוכה כאחרון החב"דניקים. נכנסתי לחרדות שההורים בגן יחשבו שאנחנו רוצים שתהיה סוכה, אז אמרתי לבעלים שאנחנו לא צריכים סוכה, שבנינו סוכה יפה על הגג ושלצילי תהיה סוכה. נזכרתי שיש לי בבית סוכה כזאת שמקימים בכמה דקות שקנינו פעם, אז אמרתי לבעלי הגן שאתן לו אותה בתנאי שלא יגיד להורים האחרים שהיא ממני. הם בנו אותה בסלון והיא נמצאת שם עד עכשיו. היא הייתה סוכה של סוכות, ועכשיו יש עליה קישוטים של חורף, ואולי עוד מעט היא תהיה סוכת חג המולד. יש סיפור חסידי על יהודי שכל כך אהב את הסוכה שלו שהוא לא יצא ממנה. וזה היה באירופה, קר, לא קל להישאר בסוכה. מה עשה הקב"ה? העננים לקחו את הסוכה לארצות החום, ועד היום הוא יושב בסוכה ושם המשפחה שלו סוכות. אז יניב מהגן הוא כנראה גם מהמשפחה הזו".
בדיעבד אתה מצטער על הדרך שעשית מהעולם החרדי החוצה ובחזרה?
"לא, לא הייתי מחליף פסיעה אחת מתוך הדרך הזו, אבל תמיד יש דברים שאתה מצטער עליהם. אני בעיקר מצטער על הצער שגרמתי להורים שלי".
הראיון המלא פורסם במגזין מוצש של מקור ראשון
